נזכרתי פתאום, אולי בעקבות ספרי נוסטלגיה אחרים שקראתי בנעורי שוב ושוב.
אילן הוא צבר אתלטי,פרוע וצרה צרורה בבית ספרו ובבית בו הוא גר אצל אם ובתה (אותה מכנה בלעג 'פיל-פילה') ויעקב -עולה מאירופה הסובל ממום ברגלו המגיע לכיתתם והופך למעין 'נמסיס' לאילן עד היום בו הוא נופל לעיניו ממתקן ספורט, נפתח ומספר לו על קורותיו הקשים במהלך המלחמה כולל אבדן הוריו- ("זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותם,בחושך") ואחותו חנה הנמצאת באיטליה אך לא ברור היכן.
הם מחליטים למצוא אותה ונעזרים בנער סיפון המכונה 'ג'חש' (חמור) מתגנבים לספינה כנוסעים סמויים ונחשפים כשאילן קופץ לים להציל ילדה טובעת,הקפטן הנזעם תחילה מרשה להם להישאר,מגיעים ליעדם ולאחר חיפושים מוצאים אותה במנזר וכשיעקב מבחין באחותו וקורא לה נרגש "חנה'לי" כבילדותם היא מתעלפת מהתרגשות.
סוף טוב הכל טוב-הם חוזרים בספינה הביתה שם מצפים להם בני משפחה וחברים נרגשים.
ספר יפה ונוגע, כתוב היטב שתמיד טוב לקרוא, בכל גיל. אפשר לסכם אותו במילים-חברות ואהבה ללא תנאים.
(יש לי זיכרון מעורפל שהמחברת ימימה אבידר ביקרה בבית ספרי וחתמה למעוניינים על הספר).


















