הספר "אנשי המשמר" מאת טרי פראצ'ט (הוצאת כנרת, 2006), הוא החמישה־עשר בסדרת ספרי "עולם הדיסק" ואחד הטובים שבהם. עלילת הספר נפתחת כאשר למשמר הלילה של אנק־מורפורק גויסו חברים נוספים, ובהם גמד וטרול מטעמי אפליה מתקנת. אבל חמור מכך מפקדו הנערץ של המשמר, קפטן סמיואל "סם" ויימס עומד לפרוש בכדי סוף־סוף להתחתן עם ליידי סיביל רמקין חובבת הדרקונים, בה התאהב בספר "שומרים".
ובדיוק באותו הרגע, כמעט כמו כדי להציל את המצב, התרחשה בעיר סדרת מעשי רצח מסתוריים, שמציתה מהומות על רקע גזעי ומערבת את גילדת הליצנים העגומה, את שכנתה גילדת המתנקשים, את העיר העתיקה השוכנת בביוב של אנק־מורפורק, ממציא אקסצנטרי, כלב פודל רצחני, כלב נפוח מחשיבות עצמית (ואכן שמו הוא נפחן) ואשת זאב שהיא גם...
המשמר פתח כמובן, "בניגוד" לרצון האציל וטינרי, בחקירה. וזו עתידה להיות משעשת במיוחד. בראש הכוח עמד ויימס, שהתכחש לפרישתו הצפויה כמו כל שוטר ותיק שצפה פעם בסדרת סרטי "נשק קטלני" באמצעות הטבעת צערו בבקבוקי ויסקי ג'וני ג'וקר (זו לא טעות כתיב).
"ויימס לא התיימר להיות שוטר טוב, והיה מוכן להיות הראשון שיודה בזה אלמלא הקדימו אותו בשמחה רבים אחרים, שחסכו לו את הטרחה. היה בו גרעין קשה של עקשנות צמאת־דם" (עמוד 60). בנוסף הוא "פיתח חושים חדים. אי־אפשר לשרוד בלעדיהם שנים ארוכות ברחובות עיר. כפי שהיער משתנה קלות עם הופעתו של צייד במרחק, כך משתנה גם אווירת העיר" (עמוד 61).
כשמנסים להתנקש בחיי ויימס מתברר שמתחת לכל אדי האלכוהול מסתתר הארי מזוהם של ממש. "הקשת שלו נשענה על הקיר. הוא לא היה צלף מומחה, אבל מי לעזאזל כן מומחה? אתה מכוון ויורה וזהו. הוא משך אותה אליו, התגלגל על גבו, דרך בכף־רגלו את הקשת ומתח את המיתר. אז התהפך ונשען על ברך אחת, כשהוא נועץ את החץ בתוך החריץ" (עמוד 151). כדי להתחכם ליריבו הרים ויימס קסדה על מוט בכדי להטעות את המתנקש. התרגיל עבד, במידה מה, והוא "שמט את המוט עם הקסדה, הרים את הקשת ותוך כדי סחרור מהיר ירה מן החלון לעבר דמות מעורפלת על גג בית האופרה" (עמוד 152).
לצדו ניצב תת־סמל גזר ברזלסון הצעיר. גזר, בן אנוש שנמצא כתינוק לצד חרב חדה וקסומה בידי גמדים בכרכרה נטושה לאחר ששודדי דרכים רצחו את נוסעיה, גדל כבנו המאמץ של מלך הגמדים. בשל העובדה שחי כל חייו עם הגמדים משוכנע גזר שגם הוא גמד, אף שהוא שגובהו עולה על מטר תשעים ורוחב כתפיו כמעט משתווה לזה "הגורל... גוזר שהוא והחרב שלו יגיעו לאנק־מורפורק, שבה הוא עובד כרגע במשמר הלילה" (עמוד 17).
גזר היה "איש־כבוד ישיר והגון וטוב מזג בכל מגעיו עם הזולת. באנק־מורפורק אכן נחשבו כל התכונות הללו למרכיבים של "טיפשות", והבטיחו לבעליהן סיכויי הישרדות של מדוזה בתוך כבשן בוער, אבל אליהן הצטרפו עוד שני אפיונים של גזר. הראשון היה עוצמת אגרופיו, שאפילו טרולים למדו לכבד. והשני היה הקסם האישי, שהפך את גזר לאדם מעורר חיבה במידה על־טבעית כמעט" (עמוד 49). כמו ויימס גם הוא אינו קוטל קנים, וכשקצין בכיר במשמר היום (יש דבר כזה) העליב אותו, "בקושי ראו את גזר זז. תנועה מטושטשת מרוב מהירות, קול חבטה של סטייק על משטח עבודה, וקפטן טריקי היה שרוע על אבני המרצפת" (עמוד 278).
השניים משלבים כוחות בחקירה, כשכל אחד מהם מביא לשולחן את יתרונותיו. בחקירת חשוד מסוים, למשל, הסביר ויימס לאחד החשודים ברצח את עובדות החיים. "תת־סמל גזר נמצא איתי כאן, ויש לו קשת. אני לא בטוח שהוא ישתמש בה. הוא בחור טוב. הוא מאמין שכולם טובים. אבל אני לא איש טוב. אני קשה, אני נבזי ואני עייף" (עמוד 333).
השניים ואנשיהם, "חיילי היחידה הלא־מובחרת" (עמוד 266), נקלעים לשורת מצבים משעשים בחקירה מותחת, מבדרת וכיפית לקריאה. פראצ'ט כתב ספרי פנטזיה חכמים וקורעים מצחוק. והספר הזה מבדר במיוחד. הספר תורגם כהלכה בידי ד"ר יעל רנן המופלאה, שנפטרה לאחרונה. קראתי ולא הפסקתי לצחוק לכל אורך הספר. מומלץ מאוד.
