ביקורת ספרותית על ארוכה הדרך לחירות מאת יעקב מרידור
ספר בסדר

---

תשעה באב כשחל בשבת הוא יום מוזר ביותר. התאריך נותר בעינו, אבל השבת דוחה כמעט את כל סממני האבלות. וכך לובשים בגדדים חגיגיים, סועדים ארוחות מלאות, ושרים בשמחה. אין דבר מוזר מזה. אך כדאי יהיה להתרגל, שכן מקובל עלינו שגאולה תבוא ושבעקבותיה יום האבל יתהפך ויהיה יום חג. עד שזה יקרה, לקחתי הוצאתי ממדף הספרים את הספר הזה. איך הספר התגלגל כאן הביתה, זו תעלומה לא פתורה עדיין. בתוכו יש הקדשה ל"חיילת היקרה" ממרכז מורשת רבין, אבל החיילת, וגם החיילות לשעבר מכחישות קשר אליו. זה ספר עב כרס, ואם כי קראתי אותו בעבר בגירסה ישנה וצהובת דפים, לא זכרתי הרבה ממנו, ותשעה באב שחל בשבת היה נראה לי מועד מתאים להתחיל בקריאה מסיבית כזאת.

יעקב מרידור משתמש בשם הכיסוי שאימץ לעצמו בזמן שלחם במנדט הבריטי מתוך שירות הארגון הצבאי הלאומי. השם הסמלי המבטא את דור המרד, נותר אצלו גם כשכבר קמה מדינת ישראל וכאשר היה חבר כנסת ושר בממשלתו של מנחם בגין. הספר מתאר שלוש שנים מחייו - מאז הוסגר לבריטים בשנת 1945, והוגלה למחנות המעצר באפריקה ועד שהגיע ארצה בשנת 1948. בספר פורש מרידור את סיפור ניסיונות הבריחה שלו ושל אנשים נוספים ממחנות המעצר הבריטיים במדינות שונות באפריקה. הספר עב כרס, כי הניסיונות היו רבים, ורובם כשלו. מרידור מרבה לספר על הצדדים הטכניים של ההכנות ליציאה - אם בחפירת מנהרות והסתרת העפר שהוצא מתוכן, אם בניסיונות תקשורת עם העולם החופשי בארץ ובאירופה שיבואו לעזרתם, בארגון כלי רכב להובלה, מסמכים מתאימים ועוד ועוד. הספר, עם היותו אישי וסובייקטיבי מאוד, אינו מרבה לפרט על רגשותיו של הדובר הנמצא הרחק מביתו וממשפחתו. כל כולו מוקדש לצורך הבוער לצאת מהכלא ולחזור למאבק על שחרור הארץ והקמת המדינה.

הפרטים הטכניים מרשימים. הם עוברים מעבר לכתיבה שלא עברה מספיק ערוכה, עמוסה במקבצי שלוש נקודות, בסוגריים, ובמירכאות מיותרות. ככל שהספר הולך ומתקדם ומתאר עוד ניסיון הירואי ועוד אחד, עולה השאלה עד כמה הדברים צבועים בתחושות האישיות שלו. אבל הסיפורים מרשימים, ומרשים מהם הרצון העז לצאת מהכבלים ולהגיע לארץ, ולא לחכות בחיבוק ידיים למדינה שתרד מהשמיים כמתנה.
וזה מה שמתאים כל כך לתשעה באב. אנחנו חיים במדינה עצמאית ובמהלך 71 שנים הספקנו לשכוח את הטעם של שלטון זר. יעקב מרידור מחזיר קצת את התחושה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ארוכה הדרך לחירות