ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 ביוני, 2019
ע"י קורא כמעט הכול
ע"י קורא כמעט הכול
אני אוהב את מייקל שייבון, זה התחיל באיגוד השוטרים היידים, המשיך דרך קוואליר וקליי, ומכיוון שאני אוהב אותו אני משוחד. ולכן אני מציע לקורא התמים להתייחס לסקירה שלי בערבון מוגבל.
משפט בעייתי לא? למה לקרוא סקירה אם היא מוטית? לא אמינה? אז מה אתה מציע? להתייחס להמלצה ברצינות?
כך בדיוק נגשתי לספר הזה, בו כבר בעמוד הראשון שייבון מציין שזו אוטוביגרפיה, אבל אפשר שיש בה קטעים שיקריים.
או במילותיו:
"בכתיבת הממואר הזה הקפדתי להיצמד לעובדות, חוץ מאשר במקרים שבהם העובדות סירבו להתאים את עצמן לזיכרון, לצורכי העלילה או לאמת כפי שאני מעדיף להבין אותה."
וזה משפט גדול, שבמקום להרחיק אותי מהספר, גרם לי לחייך חיוך גדול ולהתמסר.
כולנו מכירים את זה שלפעמים העובדות לא מתאימות לנו לזיכרון או לעלילה, אז למה להתחייב?
פעם במילואים, שמעתי סיפור מופרח מחייל שהתגייס ליחידה בה שירתתי כ 10 שנים אחרי. כשהוא הגיע למילואים ופגש בי הוא היה ממש נרגש וסיפר לי עלילת גבורה על עצמי, שהפכה למיתוס, שהיה לי מאוד קשה למצוא בה את שורשי האמת (היו כאלה, אבל הם היו כה קלושים עד כי בקושי זיהתי את הסיפור). מיד התחלתי לספר לו את האמת, ואיך זה לא בדיוק היה ככה, וזה בכלל לא היה מרגמה 52, וזה בכלל היה בטעות והסיפור כמובן מוגזם... ואחרי שקראתי את המשפט של שייבון, הגילוי הנאות שפותח את הספר, שאלתי את עצמי, למה לקלקל סיפור טוב עם העובדות המשמימות.
אז הסיפור הוא כאמור אוטוביוגרפי למחצה, אני חושב שזה צריך להיות סוגה ספרותית רשמית. אוטוביוגרפיה שאינה נאמנה לעובדות. תסכימו איתי, לפעמים המציאות עולה על כל דימיון, אבל רוב הזמן קצת דימיון לא יזיק למציאות.
שייבון מספר את סיפורו של סבו, שהתגלגל למלחמת העולם השניה, במשימה מהסרטים, את סיפור אהבתו עם סבתו, ניצולה מהתופת משוגעת למחצה.
שייבון כותב כל כך יפה וכל כך חושני, עד כדי כך שלא אכפת לי שהדמויות לא בדיוק, שיש הרבה קווי עלילה שניתן היה להמשיך ללוות אותם, הרבה סיפורים ששיבון נטש אותם פרומים באמצע הדרך. על הכול אני מוכן לסלוח לו, משוחד כבר כתבתי. הוא יודע לכתוב, וכשקוראים ספר, בשורה התחתונה זה מה שחשוב, כשהוא מתאר מתח מיני בין שני אנשים שכבר עברו מזמן את אביב ימיהם, אפילו את הקיץ בוא נגיד שהם עמוק בחורף, זה עדיין חושני סקסי, ומרגש, לדעתי זה אומר הרבה.
אז מה אהבתי:
1. את הבידיוניות בסיפורים האמיתיים, הגוזמאות, והעיסוק המתמיד האם מדובר בעובדות, או בדיות.
2. את הקטע היהודי
3. את סיפורי האהבה (כולם)
4. ואת מייקל שייבון כבר כתבתי
רוצו לקרוא ? לא יודע. אני נהנתי
נחמד לחזור, תודה לקוראת H
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Hill
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצוינת
טוב שחזרת לכתוב כאן.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת יפה, נהניתי לקרוא.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
את שייבון אני לא אוהבת במיוחד.
אסתפק בביקורת שלך, שאהבתי. |
|
|
אפרתי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מקסימה ומשעשעת וכמה טוב שחזרת.
|
|
|
סימנטוב
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
5. את מה שרשמת.
ואני גם אוהב את הסופר הזה וגם אוהב סיפורים על אהבה אז נראה לי שאני יקרא את זה.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
וטוב שחזרת.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אושר, אני גם אהבתי את ילדי הפלא
מיסתורי פטסבורג, הוא ספר ביכורים ויש לשפוט אותו ככזה
|
|
|
אושר
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אהבתי את "ילדי הפלא", קראתי גם את "מסתורי פטרסורג" ופחות אהבתי.
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
הוא עושה לי עיניים עם כריכתו היפה כבר תקופה.
כנראה שלא איעתר לו, אבל תודה על הסקירה.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אתה לבד אוהב את שייבון, לא? עדיף כבר לקרוא את זיכורונות אחרי מותי המרהיב של
יאיר לפיד.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
