ביקורת ספרותית על אני אהיה שם מאת הולי גולדברג סלואן
ספר טוב

---

אני אהיה שם מספר על סאם ואמילי, לרוב, שני מתבגרים שנפגשו במקרה בכנסייה בזמן שהשנייה שרה, ומשם העיניין מתגלגל לסיפור אהבה קליל של בני נוער, אך באותו הזמן נותן במה גדולה לאב המתעלל והחולה נפש של סאם, ואיך המשפחה של אמילי מנסה לעזור לו ולאחיו.
נראה לי זו דרך טובה לתאר את הספר.
אפרט יותר ואוסיף שבספר הזה הייתה פעולה שהייתה גם ב'השמש היא גם כוכב', נתנו במה והיה אפשר לראות ולשמוע על דמויות משניות שהשפיעו על העלילה במעשים שלהם, ואיך הם הגיעו לנקודה הזו בחייהם כדי להשפיע על העלילה, כמו בובי או המנקה במלון, זה היה נחמד, ואפילו שלא הכי התחברתי לדמויות הראשיות(ובגלל זה הקריאה קצת צלעה בשבילי) עדיין היה רענון פה ושם כשנתנו נקודת מבט חדשה ואפילו זרה.

מן הסתם הגעתי לספר הזה בעקבות 'החיים חלקי שבע', אבל הרגשתי שנהנתי יותר מהספר שתורגם ראשון, שהרגשתי שהיה נחמד יותר, אבל בעיקר כי הנושא בו לא היה נושא כבד כל כך; הסופרת יודעת לכתוב סיפורים קלילים, והיא לקחה משפחה מתעללת באופן די קליל, אבל מה שכן היא כן אפשרה לקרוא על הנושא הזה באופן קליל, כך שאפילו ילדים מתבגרים יוכלו לקרוא את הספר ולא ישר להזדעזע מהזוועות שקורות, אלא יש כמו הפסקות קומיות, כך שזה באמת מקל על 'האווירה' בקריאת הספר.

הייתי שמחה לו הספר היה ארוך יותר והיה מדבר יותר על ההשפעה לטווח הארוך שהייתה יכולה להיות על סאם ורידל, אפילו בדברים הקטנים כשהם עברו לגור לבדם, זה היה יכול להראות עד כמה משפחה מתעללת באמת פוגעת באנשים ולפעמים לטווח הארוךך, וזה לא עובר בפשטות כזו, רק כי הם קיבלו אהבה בסופו של דבר(נושא שאני יכולה לקטר עליו שעות על גבי שעות).
אבל, כנראה זו לא הייתה הפואנטה של הספר, ואני אוכל לוותר לה מפני שכנראה זה לא המגרש הרגיל שלה, כי בסופו של דבר כן נהנתי מהקריאה, וזה מה שהכי חשוב לי.

נ.ב. ידוע לי שיש המשך לספר, אבל זה המשך די מייגע שכולל דרמת נעורים, למרות שהעיניין עם זה שהאבא חוזר דווקא היה מעניינת והייתי קוראת, לולא הדרמת נעורים הטיפשית.

» ביקורות נוספות של Drunk Reader
» ביקורות נוספות על אני אהיה שם