הספר משך את עיני בזכות הכריכה המאוד מעניינת שלו, האמת שראיתי אותו באפליקציית עברית, וקראתי מעט את העלילה, התחברתי אני מאוד אוהבת עלילות קיטש'יות להחריד, סיפור אהבה מיוחד ומשפחתי. ואז לאחר שהתעמקתי ומצאתי אותו בספריית הילדים והנוער של דוד ילין הבנתי שהוא פחות מתוק ממש שחשבתי. הסיפור מגולל את סיפורם של אמילי בל וסם בורדר, שניהם נפגשים פעם ראשונה בכנסייה בזמן סולו של אמילי שמזייפת אותו להחריב, והעיניים שלהם נפגשות. ובאותה שנייה שהמבטים שלהם נפגשים, אמילי מבינה שהיא צריכה להיות איתו, שזה הגורל שלה לעזור לו. זה הזכיר לי סצינה שמאוד אהבתי בסיפור אהבה בלתי נשכח של מנדי מור ושיין ווסט, הזכיר לי קצת חשבתי לעצמי הינה סיפור דומה שהגיבורה הראשית מנסה לשנות את הגיבור הראשי, לנטב אותו לחיים בלי דרמות,להתרחק מהאבא המתעלל שלו להיות ילד יותר טוב. זה לא היה הסיפור מסתבר שהסיפור הוא שונה ממה שחשבתי לא דומה לסיפור אהבה בלתי נשכח, למרות שחשבתי שכן. מסתבר שאבא של סם ורידל(אחיו מתעלל) והם מנסים לברוח ממנו, הם מנסים להתחמק ממנו אבל הם לא מערבים את אמילי בעניין עד שהוא חוטף אותם, לגמרי לא מה שציפיתי, למרות הכול היה מאוד מלדורמטי קצת דמיוני, קצת התאכזבתי כנראה שסיפורי אהבה שהבחורה מנסה להציל את הבחור ולייצב אותו, כבר לא עושה לי את זה, כנראה שהתבגרתי וסיפורי נעורים כאלה נהיים כבר משעממים. אבל בכל כזאת התחלה טובה ומתוקה, כן ממליצה למישהו שהוא לא ציני כמוני לקרוא ספר כזה.

אני אהיה שם מספר על סאם ואמילי, לרוב, שני מתבגרים שנפגשו במקרה בכנסייה בזמן שהשנייה שרה, ומשם העיניין מתגלגל לסיפור אהבה קליל של בני נוער, אך באותו הזמן נותן במה גדולה לאב המתעלל והחולה נפש של סאם, ואיך המשפחה של אמילי מנסה לעזור לו ולאחיו.
נראה לי זו דרך טובה לתאר את הספר.
אפרט יותר ואוסיף שבספר הזה הייתה פעולה שהייתה גם ב'השמש היא גם כוכב', נתנו במה והיה אפשר לראות ולשמוע על דמויות משניות שהשפיעו על העלילה במעשים שלהם, ואיך הם הגיעו לנקודה הזו בחייהם כדי להשפיע על העלילה, כמו בובי או המנקה במלון, זה היה נחמד, ואפילו שלא הכי התחברתי לדמויות הראשיות(ובגלל זה הקריאה קצת צלעה בשבילי) עדיין היה רענון פה ושם כשנתנו נקודת מבט חדשה ואפילו זרה.

מן הסתם הגעתי לספר הזה בעקבות 'החיים חלקי שבע', אבל הרגשתי שנהנתי יותר מהספר שתורגם ראשון, שהרגשתי שהיה נחמד יותר, אבל בעיקר כי הנושא בו לא היה נושא כבד כל כך; הסופרת יודעת לכתוב סיפורים קלילים, והיא לקחה משפחה מתעללת באופן די קליל, אבל מה שכן היא כן אפשרה לקרוא על הנושא הזה באופן קליל, כך שאפילו ילדים מתבגרים יוכלו לקרוא את הספר ולא ישר להזדעזע מהזוועות שקורות, אלא יש כמו הפסקות קומיות, כך שזה באמת מקל על 'האווירה' בקריאת הספר.

הייתי שמחה לו הספר היה ארוך יותר והיה מדבר יותר על ההשפעה לטווח הארוך שהייתה יכולה להיות על סאם ורידל, אפילו בדברים הקטנים כשהם עברו לגור לבדם, זה היה יכול להראות עד כמה משפחה מתעללת באמת פוגעת באנשים ולפעמים לטווח הארוךך, וזה לא עובר בפשטות כזו, רק כי הם קיבלו אהבה בסופו של דבר(נושא שאני יכולה לקטר עליו שעות על גבי שעות).
אבל, כנראה זו לא הייתה הפואנטה של הספר, ואני אוכל לוותר לה מפני שכנראה זה לא המגרש הרגיל שלה, כי בסופו של דבר כן נהנתי מהקריאה, וזה מה שהכי חשוב לי.

נ.ב. ידוע לי שיש המשך לספר, אבל זה המשך די מייגע שכולל דרמת נעורים, למרות שהעיניין עם זה שהאבא חוזר דווקא היה מעניינת והייתי קוראת, לולא הדרמת נעורים הטיפשית.

לגברת הולי גולדברג סלואן יש נטייה לכתוב על מקרים קשים וטראומטיים הקורים לילדים, and i am not sure i like it.

מצד שני, היא כותבת נפלא. כמו שנוכחתי כבר בספר "החיים חלקי שבע", פשוט יש לה את זה.

בעזרת כתיבה מהפנטת עם סגנון שונה ממה שמכירים, נשאבתי לספר "אני אהיה שם", ומאוד אהבתי את הדמויות המגוונות שהיא יצרה.

כמובן שכמו כל סופרת טובה הדמויות הראשיות חייבות להיות "אמיצות, יפות ונבונות" וזה כרגיל קצת מעצבן (אותי לפחות).

כדאי לכם לקרוא את הספר כדי לגבש דעה בעצמכם בנושא, אני בכל מקרה ממליצה :)