ספר הזוי, הגעתי עד עמוד 188 (מתוך 488 עמודים) ושאלתי את עצמי - מה זה הספר הזה? כישרון כתיבה יש לקובי ניב - אין ספק - אבל חבל שהוא לא מנצל אותו לכתיבה שאפשר להינות ממנה. מילא, כמויות ההרוגים, הדם, העינויים, התליות, בישול גופות, אברים קטועים וכו' - אבל כמות ראשי התיבות ההזויים שהוא ממלא בהם את הספר (הוולשאצ"ה למשל = הועדה לשיפור ושכלול אופני ואמצעי החקירה - וזאת רק דוגמא אחת לעשרות ראשי התיבות של גופים, מוסדות וכו' שממלאים את דפי הספר ולך תזכור...). או אופן הדיבור של כמה מ"גיבורי" הספר המדברים באופן שכל מילה היוצאת מפיהם מוכפלת וזה מה זה מעצבן!
כך גם השמות המתחכמים של גיבורי הספר - קווארצנטופף, באוםשטאובר, הולצנקרכט, עותמן עבדולוביץ יונגבלאט, זרינקה לופן שליסל ועוד כהנה וכהנה שמות שוברי שיניים.
הקיצור - ספר גרוע הא?















