ביקורת ספרותית על המטייל מאת אדריאן פן-דיס
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 באפריל, 2019
ע"י רץ


הכלב האנושי

בני ובת זוגתו, טסו לוורשה ואני ורעייתי הפכנו בייבי דוגי לשני כלבים גדולים. האחד הוא זכר רגוע, והשנייה כלבה כנענית, סקרנית, טריטוריאלית, וחסרת מנוח, שלכל תזוזה בחדר המדרגות, היא פרצה בנביחות מחרישות אוזניים, ובכל רגע חיפשה את החתולה שלנו המתנהגת כנסיכה מפונקת, שכעת נכנסה לכוננות שגרמה לה להסתמרות שיער מתמדת ולהשמעת יללות תוקפניות.

אתם לבטח מכרים את הרגע הזה, כשמגעים הביתה שפוכים מסוף היום, ונשפכים על הספה, דווקא ברגעים האלה, שבקשתי שלווה, רצו אלי שני הכלבים, קפצו עלי ונשקו אותי בחיבה דביקה, שבהמשך הפכה לתביעה, תמשיך בבקשה ללטף אותנו. מכיוון שיש לי רק שתי ידיים, יד אחת אחזה בכלב האחד, והשנייה בכלבה. בלילה נשמעה אזעקה מפתיעה. הערתי את רעייתי ורצנו לממ"ד. בבוקר קבלתי וואטסאפ מבני, האם אתם בסדר, והאם דאגתם לכלבים וגם אותם הכנסתם לממ"ד?

היום הכלבים עזבו, בתחושות מעורבות, בעיקר תחושה של פספוס, מהעובדה שאני לא מצליח להבין כלבים ואת בני הטוען כי כלבים טובים מבני האדם באהבה שהם מעניקים. מה שגורם לי לקרוא כעת את המטייל של אדריאן פן – דיס, ובעזרתו גם להתנחם מהעובדה שלא חייבים לקחת כלבים הביתה, אפשר לחוות אותם מרחוק באמצעות ספרים.

כשיצאתי לטיול בוקר עם שני הכלבים, בקשתי לעצמי לסיים את הטיול ולחזור אל עיסוקי האחרים. הספר הזה הוא כמו משהו לרוץ אתו, של דויד גרוסמן, הכלב של פן -דיס, מוביל את אדונו החדש למסע בחוצות פריז, רגעים ספורים מסביבת חייו, אך הם חושפים לפניו מחוזות שמעולם לא הכיר, ואולי לא רצה להכיר, פריז של מטה, שכונות מהגרים ודחויים.

מילדר, הוא הולנדי שחיי בפריז, מתגעגע לימיו כסטודנט. הוא בודד ומבוגר שלא ידוע הרבה אודותיו, יש לו מסלול קבוע בו הוא יוצא לטיול בשכונות בפריז. עד לרגע בו הוא ניתקל בשריפה בבית שהוא חורבה נטושה, בה מתגוררים פליטים אפריקאים, חלקם נשרפים בו למוות. מבין להבות האש מגיח כלב, אותו מאמץ מילדר. מאותו מפגש ישתנה מסלול טיוליו וחייו, הכלב חסר השם בעל הזהות העלומה, ייקח אותו לסביבת עלובי החיים, ומוכי הגורל, אלו שבדרך כלל אנו מתעלמים מקיומם. דרך קהילת הצללים, מילדר ייחשף לפליטים, המטילים צל שחור על עברם של צרפת והולנד, כמי שבמורשתם רקע היסטורי קולוניאלי אפל באפריקה. כעת מחיר הניצול הזה, מגיע אל שכונות מגוריהם של האירופים כבומרנג.

פן - דיס בחר בדרך מיוחדת להציג לנו את המציאות החדשה של המהגרים והפליטים, המאיימת עלנו, המוציאה מקרבנו פחדים קדמונים, היוצרת בקרבנו קונפליקט, בו מצד אחד אנחנו מתעלמים מהחלש, ממבקשי המקלט, ומצד שני מתקיים בנו רצון לסייע לבני האדם הנתונים במצוקה, ותמיד יתקיים שימוש ציני באסון המהגרים על ידי פוליטיקאים. פן- דיס מספר לנו את הסיפור הזה דרך נקודת מבטו של כלב המייצג אנושיות. לכאורה לנקודת המבט הזאת יש פוטנציאל ביקורת מתוחכמת על העולם ובני האדם, שלמרות הגלובליות שלהם, מאבדים את הסולידריות והערכים האנושיים.

אבל כגודל הציפיות מהספר, גודל האכזבה ממנו. הכלב נטול השם, הוא לא הכלב טימבוקטו, של פול אוסטר, פילוסוף בהגותו, הניחן ברגשות אנושיים. הוא גם לא משהו לרוץ אתו היוצר עלילה מרתקת במרוצתו. הוא אומנם מעורר חמלה ואמפתיה, אך הוא נותר פלקטי ושטוח, באופן שהוא לא הצליח לגעת בי. הדיאלוגים שאמורים היו להיות שנונים ומעוררי מחשבה, נותרו אף הם מאכזבים בשטחיות שלהם. עדיף כבר לטייל עם זוג כלבים מציקים, מאשר לקרוא את ספרו של פן - דיס שבמהלכו נותרתי לשאול את עצמי, אז מה פה הפואנטה? נטשתי בערך באמצע וללא צער רב, ואמרתי ביי לכלב נטול השם. מי יודע, אולי בפעם אחרת נצא לטיול משותף.
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 5 ימים)
נראה לי שלא בכל דבר יש להחליט זה או זה. יש דברים שיכולים להיות גם וגם - כמו כלבים וחתולים...)
רץ (לפני 5 ימים)
אלזה - תודה, טימבוקטו נפלא.
רץ (לפני 5 ימים)
בתי יה, תודה, אני לא מדרג ספרים שאני לא מסיים, אני חושב שזה לא הוגן.
רץ (לפני 5 ימים)
Rasta - תודה, גם אני מסכים עם הבן שלי, אבל אני שייך למפלגת החתולים.
אלזה (לפני שבוע וחצי)
הבנתי, לא אקרא את הספר, אבל הביקורת נהדרת, אחפש את טימבוקטו
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
תודה, רץ. אז למה לא לדרג בכוכב אחד?
Rasta (לפני שבוע וחצי)
אני מסכים עם הבן שלך, כלב הוא בהחלט חברו הטוב של האדם.
טימבוקטו מחכה לי על המדף, אקרא ממש בקרוב.
תודה על הסקירה רץ.
רץ (לפני שבוע וחצי)
חני - תודה, את צודקת, מי שאוהב חתולים, ויש לו אחת בבית, שבאופן תמידי יוצאת לקרבות מגננה מול הכלבים, כנראה שיש לא עמדה בעייתית לכלבים.
רץ (לפני שבוע וחצי)
מחשבות - תודה -טימבקטו נפלא באופן שאנחנו נחשפים באמצעות הכלב למי שחיי בצידי הדרכים.
חני (לפני שבועיים)
כנראה שאי אפשר לחוות כלבים דרך הספרים.
מחשבות (לפני שבועיים)
גם את טימבוקטו נטשתי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ