ביקורת ספרותית על איש הגיר מאת ק.ג'. טיודור
ספר טוב

---

אדי אדמס(המכונה אדי מנסטר) מתחיל את סיפורו במקום שבו הכל התחיל.
מנקודת מבט של ילד בן 12 הוא משתף את הקוראים במחשבותיו והרגשותיו. הספר נע בין הילדות של אדי לאדי הבוגר בן ה-42. באחד הימים אדי מקבל מעטפה ובתוכה גיר וציור של דמות, אדי בטוח שזה כלום עד שחבר מהעבר קופץ לבקר ומחזיר את אדי אחורה לימים שהוא העדיף לדחוק לפינה חשוכה במוח-לאותם זכרונות מ- ״ילדת הקרוסלה״ ומר הלורן.
עוד שכבה מתקלפת ועוד פרט מהעבר נכסף.
הדמויות מצליחות לשטות בנו, לרגע אפשר להרגיש ממש בטוח לידן ורגע אחר כך הן הופכות לחשוד המיידי.
אפשר לומר שהוא ספר מתח מסוג אחר, לא בדיוק ספר המתח הקלאסי שציפיתי לו ובכל זאת הוא סיקרן אותי ומשך אותי בקריאה עד הסוף.
אולי בגלל שהכותבת נתנה לדמויות משהו עמוק וריגשי יותר מרק ״מטרה נעה״ איכשהו הרגשתי שהסוף קצת ביאס ושבר את כל מה שחשבתי על אדי.
בכל מקרה הספר קולח ומסקרן ומומלץ למי שמעדיף דרמה מתובלת במתח ופחות לאנשי האקשן והאדרנלין הגבוה.

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על איש הגיר