אם הייתם מוצאים ליד פח המיחזור שקית עם עשרות רומנים רומנטים ובהם ספר שעל העטיפה שלו ניראית תמונתם של יפיוף ויפיופה, ידו מונחת על כתפה וידה מונחת על בטנו, מה הייתם חושבים? יאללה, עוד רומן מתוק שיעשה לנו טוב על הלב.

ואם הייתם מציצים בגב הספר וקוראים בתקציר שלילי פוגשת ברייל הנוירוכירורג היהיר ששונא להתחייב ושהם מתאהבים, אבל רגע, הרי הוא לא מעוניין במערכת יחסים – מה הייתם חושבים? הם יתאהבו, ייפרדו - כי הוא מחפש רק סטוצים והיא מחפשת אהבת אמת, הוא יעבור שינוי ויבין שהיא האהבה של חייו, הוא יחזור אליה, הם יתחתנו, בסוף יוולד להם תינוק חמוד, ושופי הינשוף הסנטימנטלי יוכל להזיל דמעה של התרגשות.

אז זהו, שלא. אבל אולי גם קצת כן, כי היתה שם דמעה בסוף, אבל לא בגלל שהנוירוכירורג היהיר התחתן בסוף עם היפהפיה. נהופוכו.

אף אחד לא הכין אותי שאני הולך לקרוא ספר אחר לגמרי. (סוג של ספוילר מכאן? לא יודע. אולי)
ספר על נושא כאוב של נשים מוכות ובעלים מכים, ספר בגוף ראשון של אישה שעברה את התופת הזאת ומשתפת אותנו בסיפור האישי שלה בצורה כל כך מוחשית, שהקורא מרגיש את הדברים על בשרו: את ההכאות, את ההשפלות, את הצלקות הפיזיות והנפשיות. הפרק האחרון היה חזק במיוחד והוא גרם לי לצמרמורת. אבל זה עוד כלום. אחריו יש מעין פרק קצר בשם "כמה דברים מאת המחברת" שמספרת על הנגיעה האישית שלה לנושא. בום טראח. עוד מהלומה לפרצוף. אם בפרק האחרון של הספר הרגשתי שהורידו לי אבן על הראש, פה הרגשתי שהנחיתו עלי סלע.

זה ספר מעולה. אמיץ- לא רק בגלל שהוא צוחק בפנים לכל כללי הז'אנר ומביא לנו דבר אחר לגמרי ממה שחשבנו לקבל, לא רק בגלל שהוא מצליח לרגש את הקורא מאוד, אלא גם בגלל שלדעתי הוא יכול לגרום לשינוי במקרה של קוראת שסובלת בעצמה חלילה מבן זוג מכה. מאוד יכול להיות שאחרי הקריאה היא תתנהג בצורה אחרת לגמרי, הרבה יותר אמיצה מהדרך שהיא היתה נוהגת אם לא היתה קוראת.
וזה הכי חשוב.

אני רוצה להקדיש את הסקירה לHill היקרה שבזכותה העליתי את הדברים.

לא קראתי אף ספר של קולין הובר, אבל פתאום היה כל כך הרבה באז סביב הספר הזה. הוא יצא בכריכה חדשה, ואז שוב בכירכת הסרט... אז יאללה החלטתי לקרוא (דווקא עם גירסת הכריכה הכי מוקדמת שיצאה בעברית כי הוא היה הראשון שהיה זמין בספרייה הדיגיטלית).

הביקורת עלולה להכיל ספויילרים...

ובכן, הספר עוסק בנושא מאוד חשוב, ולדעתי ממש לא מדובר מספיק. אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג. יש כאן תיאור של איזושהי אובססיה בין לילי לרייל, שאגב הולכת לשני הכיוונים. לילי מנסה למצוא את מקומה בחיים ורייל הוא מנתח מוח מוכשר ובעל עוצמה. מערכת היחסים שלהם מתקדמת במהירות עם המון עוצמה ותשוקה עד שפתאום רייל מכה את לילי. לילי בטוחה שהיא מדמיינת ושהיא לא מפרשת נכון את הסיטואציה- הרי היא יודעת איך נראית אישה מוכה, אמא שלה סבלה מאלימות כל חייה. אבל לילי אוהבת את רייל ולא מצליחה להתנתק ממנו באמת. היא נכנסת לתוך מעגל של אלימות והאשמה עצמית.

הספר הזה הוא קול חשוב. ולמרות כל הקושי בסיפור, הוא הרגיש לי קצת "קל מדי". הסופרת מנסה להראות כמה קשה לגיבורת הסיפור, לילי, להתנתק מרייל שהוא מושא אהבתה וגם המקור לאלימות, אבל היא גם מציגה את היציאה שלה מהמעגל בצורה "קלה" מדי. כולם מאמינים ללילי, אםילו המשפחה של רייל עומדת לצידה, רייל עוזב בקלות יחסית, משלם מזונות- חוץ מהאלמנט הפיזי כמעט ואין כאן עימות. לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה, אבל זה נראה שללילי היה מזל.
בסוף הספר, קולין הובר מספרת על חייה שלה, על אמה שלה שברחה מבעל מתעלל ועל הילדות שלה עם אמא שרק מנסה לשרוד.

כשהייתי ילדה היו שתי ילדות בשכונה שבה גדלתי שסיפרו לי בסוד על אלימות במשפחה (בין ההורים). כל אחת בתורה השביעה אותי לא לספר. באמת שלא ידעתי מה לעשות עם זה כשהייתי ילדה. זמן קצר לאחר מכן אחת המשפחות חזרה בתשובה ועברה דירה. במשפחה האחרת ההורים התגרשו והאמא עברה עם הילדים כמה רחובות מאיתנו (היום בתור אישה בוגרת אני מבינה את העוצמות שהיו בה לקום וללכת). הלוואי שהייתי אומרת משהו למישהו, אז בתור ילדה, אבל הילדות ההן השביעו אותי וזה היה אחד הדברים היותר מושתקים שהיו בסביבה שלנו.
אז אגיד זאת שוב, למרות שהספר הזה לוקה בחסר הוא מעלה נושא חשוב מאוד לסדר היום והלוואי שיהפוך להיות חלק גדול יותר מהשיח הציבורי, אולי ככה נוכל למנוע אלימות, בושה ואולי אפילו עוד מקרה של מוות מיותר.

ספוילרים למטה אז לא לקרוא אם לא קראתם.

קראתי את הספר הזה באנגלית כי לפעמים תרגום לעברית עושה עוול למקור. נכנסתי אליו בידיעה שאני לא כל כך אוהבת ספרי רומנטיקה, אבל שמעתי כל כך הרבה דברים טובים שחשבתי שאולי זה ישנה את הדעה שלי עליהם.
אבל לא, הוא היה ספר ממוצע מינוס לדעתי.
הכתיבה רדודה וחסרת דקויות. הדמויות שטחיות. אני לא יודעת להגיד כלום על לילי חוץ משהשיער שלה אדום ושהיא חוותה טראומות. אני לא יודעת להגיד כלום על אליסה חוץ מזה שיש לה בעל עשיר. שלא נדבר על מרשל, או על החבר הלהט״בי שהופיע בתחילת הספר כי היה בו צורך ואז לא הוזכר שוב חוץ מפעם אחת.
הובר יכלה להכניס עוד עומק לדמויות שהיה עוזר למלא את העולם שהיא בנתה. במקום זה, כל הספר גם לפני שהתברר שרייל מתעלל, התחננתי בפניה לעזוב אותה כי היא תמצא גבר אחר יותר טוב ורייל מתנשא ומגעיל.
מה כן אהבתי? קודם כל את הנושא, חשוב לדבר על מערכות יחסים מתעללות וחשוב להציג כמה קשה לאישה לעזוב. הובר עשתה את זה נכון, באמת הבנתי את לילי בכל פעם שהיא תירצה למה היא לא עוזבת, הוא לא כמו אבא שלי, זה לגמרי שונה. מה עוד אהבתי? הסצינה הראשונה בה הוא דוחף אותה הייתה בעלת אימפקט. באמת קצת נדהמתי שהספר הולך לכיוון הזה. היה חשוב לשים את הסצינה הזאת בשלב בו היא הגיעה- קצת לפני החצי- כי במערכות יחסים מתעללות באמת לוקח זמן עד שהמתעלל מרגיש בנוח להראות את הצדדים האלה בו כי הוא יודע שקל יותר לעזוב אם לא פיתחת אליו רגשות עדיין.
אם הייתי אוהבת את הדמות של רייל אולי זה היה משפיע עליי יותר, אבל בפועל שום דבר בספר הזה לא השפיע עליי ממש, קראתי אותו במשך יום וידעתי שסופר סביר יכול לעשות ספר בסדר על מערכות יחסים מתעללות, אבל זה כל מה שהובר בספר הזה. סופרת סבירה. הספר בסדר.
בקיצור, אם זה מה שגורם לבנות עשרה להיות קצת זהירות במערכות יחסים בעתיד, אז בסדר.

תמיד תהיתי למה כותבים ביקורות עם ספוילרים.
הרי מי שעוד לא קרא את הספר לא צריך ספוילרים ומי שכבר קרא לא צריך ביקורות.
ועכשיו הבנתי, את הביקורות עם הספוילרים כותבים בשביל עצמך.
אז עכשיו אני הולכת לעשות משהו שאני ממש שונאת ולכתוב ביקורת עם ספוילרים.
זאת לא ביקורת בשבילכם. היא לגמרי בשבילי... אז אל תקראו אותה. באמת שאין צורך.
בניגוד לביקורת הזו, את הספר הזה אתם כן חייבים לקרוא.
כי למרות שהוא נראה יוד סתם ספר רומנטיקה, הוא הרבה יותר.
(הספוילרים מתחילים כאן נא לא לקרוא)


קולין הובר עשתה בספר הזה דבר מדהים.
היא גרמה לי (ואני מניחה שלרובנו) להתאהב בגבר מכה.
כל פעם שהוא הכה, סלחתי לו וכל פעם שהוא נשבע שזאת הפעם האחרונה, האמנתי לו.
ממש עד הסוף של הספר רציתי שרייל ולילי יהיו ביחד, למרות שידעתי שזה אסור וידעתי שזה מסוכן וידעתי שאני צריכה לרצות שהיא תהיה כמה שיותר רחוק ממנו.
ולא, זה לא שלא אהבתי את לילי. להפך, ממש אהבתי אותה. חשבתי שהיא דמות חזקה, יפה ומצחיקה, ממש מושלמת.
אז למה רציתי שהיא תישאר עם רייל למרות שהוא גבר מכה?
וזה בדיוק מה שלא הבנתי בנושא הזה, ועכשיו אני מבינה איך זה יכל לקרות לכל אחת. גם לי וגם לך שקוראת את הביקורת הגרועה הזאת למרות שאמרתי לך לא לעשות את זה.
אז תודה לקולין הובר ששיתפה, ששינתה את דעתי והעלתה נושא כל כך חשוב.

5/5 כוכבים מדהימים.
קולין הובר עושה זאת שוב.
הספר הזה הטעה אותי לחלוטין, אני מודה.
זהו למעשה הספר השלישי שקראתי מהסופרת הזו. אני לא זוכרת הרבה מהספר הראשון (אהבה מכוערת), אבל אני זוכרת שאהבתי אותו. אני חושבת שאקרא אותו שוב בקרוב, כדי לרענן את הזכרון.לאחר מכן קראתי את הספר "וידוי". שם התאהבתי. וחזק.
בכל מקרה, השם "קולין הובר" נחקק בראשי, והגעתי להחלטה שאני רוצה לקרוא עוד מספריה. אני מודה שלא ממש ידעתי איזה ספר לקחת, אז עשיתי את זה באופן אקראי. אני חייבת להודות, הרושם שקיבלתי מהתקציר הוא לא וואו. אבל אם זה מה שיצא לי, אז זה מה יש.
עכשיו אני מודה על הבחירה האקראית שלי, ובגדול.
כמו שאמרתי, הספר הזה הטעה אותי.
הייתי בטוחה בהתחלה שזה ספר אהבה כל כך נחמד. אויש, כמה טעיתי.
בהמשך, הבנתי עד כמה קולין הובר פשוט תותחית, עד כמה הספר הזה מרתק וכמה המסר והמשמעות חשובים.

זה לא ספר שמספר רק על אהבה, זה ספר על חייהן של לא מעט נשים בעולם.
העלילה מדברת על לילי, בחורה נחמדה שניסתה לארגן את חייה מחדש.
בתחילת הספר היא פוגשת את רייל, נוירוכירורג חכם, חתיך ואסרטיבי. והוא מאוד אוהב את לילי.
הם מצליחים להתחבר ולהכיר אחד את השני עם הסודות שלהם. הם קוראים לזה "אמת עירומה". האמיתות וההיכרות יוצאי הדופן הביאו אותם לחיים משותפים. אבל איך אפשר לשכוח את הבחור המתוק מעברה של לילי?
אטלס הוא בחור יוצא דופן לחלוטין. הספר מקפיץ אתכם בין העבר, שנכתב מיומנה של לילי, להווה. ביומנה, לילי מדברת על אטלס, ילד חסר בית, ללא משפחה. לילי עוזרת לאטלס, היא מגניבה אותו לביתה, נותנת לו להתקלח, נותנת לו בגדים, צופה איתו טלוויזיה, הם אוכלים, הם מדברים, הם מכירים. הקשר ביניהם בהחלט מיוחד. אבל אני מניחה שלכל דבר יש סוף- או... שלא?
כאשר לילי ורייל נכנסים למסעדה יוקרתית, לילי נתקלת באטלס, לאחר כל כך הרבה שנים, ומגלה שהוא הצליח להביא את חייו למקום טוב.
נשמע לכם כמו סיפור אהבה קלישתי, נכון?
אז זהו, לא.
אני לא רוצה לעשות ספוילרים, ולכן אני מאוד נזהרת. קצת קשה להסביר לעומק על מה העלילה מדברת ללא ספוילרים.
זה ספר על אהבה חזקה, עם בעיות שלא מעט נשים נקלעות למצב אכזרי. יש נשים שמצליחות לקחת את הרגליים וללכת, וחלקן לא.
הדמות הראשית שלנו, לילי, שהיא אכן גיבורה מיוחדת עבורי, עוברת טלטלות, עליות ומורדות. האם אהבתה תצליח להתגבר על ההיגיון? או שההיגיון יכול להתגבר על אהבתה?

אתם יודעים, הרבה אנשים נוטים לומר, "אוי נו בואו, לי זה לא יקרה, לעולם לא אגיע למצב הזה."
ובכן, אולי אתם לא, אך זה יכול לקרות. בין אם זה גבר או אישה - בין אם אתה בצד האלים או התמים. אתה יכול להגיע למצב כזה. כולנו יכולים.
זהו ספר שאמור להגיע לקהל רחב - גברים, נשים, מבוגרים ועוד. זה ספר שמלמד שיעור נורא חשוב בחיים.
בגלל זה הספר הזה כל כך חשוב.
אז כמובן שאני ממליצה בחום על הספר הזה. שתהיה לכם קריאה מהנה.

אחד הספרים המרגשים ביותר שכתבה קולין הובר וגם אחד החשובים שבהם. למי שלא קראה עדיין אף ספר שלה - זה הספר שהייתי בוחרת לקרוא. הוא לא היה כלל מה שציפיתי לו שהתחלתי לקרוא, אבל במקום זה קיבלתי הרבה יותר ממה שקיוויתי. זה ספר שהייתי רוצה לתת לכל אישה לקרוא, וכשאני חושבת על זה, הייתי רוצה שגם גברים יקראו אותו. זה סיפור על אהבה שאי אפשר לשבור ועל האומץ לעשות את הבחירה הנכונה במצב הקשה ביותר.

אני לא ממש יודעת איך להתחיל לסקור את הספר הזה בלי לעשות ספויילרים אז פשוט לא אעשה זאת. הוא מורכב מדי בפשטות שבו נכתבו המילים, בחוזק שלו, באמת שלו. זה ספר שנראה בתחילתו כסיפור אהבה שיטחי שכבר קראנו דומים לו בעבר אבל ככל שנכנסים לעומקם של דברים מבינים את גודל הקונפליקטים של הדמויות, את טוב ליבם את התחבטויות הנפש שלהם, את הדברים שלעולם לא נעיז לומר בקול-את ״האמת העירומה״ שלנו, זו שרק אנחנו יודעים על עצמינו. עוד שכבה מתקלפת ועוד אמת כואבת מתגלה. מערכות יחסים זה דבר מורכב (אנשים בכלל זה דבר מורכב) וכל פעם מחדש מגלים עד כמה הילדות שלנו מעצבת את האישיות שלנו ואת מי שאנחנו הופכים להיות. הספר הזה עושה בדיוק את זה ואנשים מבחוץ לעולם לא יכולים לשפוט החלטות כאלה או אחרות. לילי היא הגיבורה של הסיפור והיא ללא ספק גיבורה שנכנסת עמוק ללב, הופכת את הבטן, נועצת סכין ומסובבת חזק עד כאב.
בנוסף לכל הטלטלות שעברתי יחד עם לילי בקריאה הסופרת מגלה בסוף הספר את האמת העירומה שלה וזה הופך את הספר הזה לוואוו אחד גדול.
בעיניי קולין היא סופרת שיודעת היטב איך לשפוך את הנפש ישר על הדף. לא גיליתי לכם על מה הספר כי כל מה שאומר רק יהרוס את חווית הקריאה אז פשוט תקראו בעצמכם, אני די בטוחה שלא תתאכזבו.
*למי שבכל זאת סקרן ואומר לעצמו ״אבל היא לא אמרה על מה הספר״ אז הרי לפניכם התקציר מהכריכה האחורית:
החיים של לילי לא היו קלים, והיא עשתה כל מאמץ כדי ליצור לעצמה את החיים שהיא רוצה. לכן, כשמשהו ניצת בה למראה הנוירוכירורג המדהים רייל קינקייד, הכול בחייה נראה כמעט טוב מכדי להיות אמיתי.
רייל אסרטיבי, עקשן ואולי מעט יהיר. הוא גם רגיש, ויש לו חולשה ללילי. אבל הוא סולד ממערכות יחסים.
לילי מוטרדת מאוד מיחסיה החדשים ומוצפת במחשבות על אטלס קוריגן, אהבתה הראשונה והחוט המקשר בינה לעבר שהשאירה מאחוריה. הוא היה הנפש התאומה שלה, המגן שלה. כשהם נפגשים במפתיע, כל מה שלילי בנתה עם רייל מתערער.
איתנו זה נגמר הוא סיפור בלתי נשכח על אהבה שגובה את המחיר הנורא מכול.

וואו וואו וואו
את הספר הזה קיבלתי במקרה מחברה שפשוט אמרה לי לקרוא.
בלי הקדמות ישר לפואנטה.
קולין הובר העלתה נושא שיחסית קשה, ובכל זאת העבירה בצורה מרגשת.
יש בספר הזה מסר חשוב כל כך.
הספר הזה העלה בי מלא רגשות בו זמנית
בכיתי, צחקתי, בכיתי, התרגשתי
תגידו שאני משוגעת, אבל המילים של קולין הובר פשוט חדרו לי ישירות ללב
מומלץ ביותר

עוד ספר מדהים של קולין הובר. כשקראתי את התקציר בחנות מאוד התלבטתי אם כדאי או לא, ובסופו של דבר קיבלתי אותו במתנה אז הגעתי למסקנה שאני חייבת לנסות בכל זאת. קולין הובר מעלה בספר הזה נושא קשה מנקודת מבט אישית (ממליצה לקרוא גם את ההערה האישית שלה בסוף הספר שהופכת את העלילה לכל כך יותר אמיתית ומרגשת!) ומשלבת לבטים ודילמות שלא תמיד חושבים עליהם כששומעים על סיטואציות דומות. סיימתי את הספר תוך יומיים ולא הפסקתי לחפור על כמה שהוא טוב! מרגש בטירוף ולי באופן אישי מרגיש גם שהוא הכניס אותי קצת לפרופורציות ושלא הכל שחור ולבן! בקיצור, ספר מדהים שבהחלט אזכור! ממליצה בחום.