ביקורת ספרותית על הילדה שזכרה הכל מאת ואל אמיק

---

סיפור רגיש ועדין מאין כמותו, על אהבה, אובדן, וקשרים שלעיתים נראים בלתי אפשריים, ורק החיים עושים שיהיו כאלה. דמויות נהדרות שמרגישות הכי אמיתיות, אהבה גדולה למוזיקה בכלל ולביטלס בפרט, כל אלו מתובלים בהרבה אהבת אדם וחמלה, הולידו את הספר הזה, שמרגיש כמו עוגיה פריכה עד מאוד, שמתפצחת בפה בעדינות וחבל לך על כל פירור. הוא לא ספר מאסט, אבל הוא כל כך עשה לי נעים בלב!

גווין הוא שחקן המתגורר בלוס אנג'לס שזה עתה איבד את בן זוגו לחיים. ג'ואן היא הבת של החברים הכי טובים שלו מימי הקולג' המתגוררים בניו ג'רזי.

ג'ואן בת העשר ניחנה בכישרון נדיר. היא זוכרת הכל. ה-כ-ל. אם תנקוב בתאריך מסויים, היא תשלוף מנבכי מוחה את הדיסק של אותו יום ותגיד לך מה היא לבשה באותו יום, מה אכלה ואיפה, ומה היה המצב רוח שלה באופן הכי מדוייק.

כשהוריה של ג'ואן מזמינים את גווין להתאושש קצת בביתם, נפגשים השניים ונוצר ביניהם חיבור מיידי וחזק. הוא זקוק לזיכרון שלה שתחיה מחדש את אהובו, והיא צריכה אותו שיעזור לה עם שיר שהיא רוצה להגיש לתחרות.

האחיזה הנזקקת של שני אלו זה בזה מתוארת באנושיות המחממת את הלב.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על הילדה שזכרה הכל