ביקורת ספרותית על לבד בקובה מאת נלסון דה-מיל
ספר בסדר

---

אישה קובנית יפה וחתיכה בשם שרה, סירה בשם המפוצץ "פישי ביזניס" של יוצא וויטנאם בשם מק ששירת באפגניסטן , דייגים, קובה מדינת משטרה וקבוצת טיולים מטעם אוניברסיטת ייל שיוצאת לקובה. ויש גם אוצר במערה מוחבא שצריך למצוא.
איך שלא מערבבים את התמהיל אפשר להוציא מזה סיפור. על כסף שזורם כשוחד מיד ליד
על קובנים גאים שרוצים להחזיר את המורשת ומסתכנים בכך שמסתננים לקובה באמתלה של מטיילים. יש מרדף קרוב למים הטריטוריאליים ירי ואפילו מטוסי בלק הוק שצצים ממעל.
קראתי לאט ובהנאה......

מה אנחנו יודעים על קובה מלבד הסיגרים הקובניים שנחשבים לעלית? אנחנו בעצם יודעים הבזקים ששמענו בחייינו כמו צ'ה גווארה, פידל קסטרו, שחיתות של הממשל, זו בעצם מדינת משטרה שרק עכשיו לאט לאט מקבלת צבעים חדשים. כמו בית הרוס שמשקמים אותו מהתחלה כמו לגו.
ומה שתמיד ידענו זה שאמא רוסיה ואמריקה הגדולה תמיד נלחמו על נתחים של רווח בכל מקום שהיד הייתה ארוכה והצליחה לקחת כולל קובה. הרוסים השתלטו על קובה העמידו טילים, האמריקאים נלחצו בגלל המיקום האסטרטגי , בעטו ברוסים ולקחו להם שטח, ואף אחד לא צדיק כי האמריקאים לקחו שטח ועשו ממנו בית כלא גדול. אז גם בספר יש נגיעות פוליטיות וקללות לא מעטות שבאות בנונשלנטית כחלק מהתרבות והסגנון ,הרי אי אפשר עם דה מיל שלא יהיו ומי שאוהב אז שילך על זה. יש גם גאווה אמריקאית מפורסמת וזה כולל את מלחמת וייטנאם הבלתי נשכחת כמובן. מה שלא ידעתי שחלק מהשבויים שכבר היו זומבים בכל מקרה נלקחו לקובה לעוד קצת עינויים בשיטת ה קגב. כמובן הספר שרשום עליו מתח באדום על הכריכה לא מספק את הסחורה, המתח היה רק בעשרת הדפים האחרונים של הספר .

מי שקורא את דה מיל ואוהב זה בגלל הסגנון המיוחד כמו טביעת אצבע שהוא משאיר בכל ספריו.
גם את הספרים האחרים שלו קראתי ואהבתי, מילת כבוד ובית ספר לקסם אישי שהיו בדיוק באותו סיגנון.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על לבד בקובה