ביקורת ספרותית על העלמה מקזאן מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

עידית היא האנטי גיבור המושלם. רווקה תל אביבית בת 40, מתנשאת, מלאה בחשיבות עצמית, אישיות נרקסיסטית מרוכזת בעצמה עם מעט מאוד חיבור למציאות.
חיכיתי לאורך כל הספר עב הקרס הזה לרגע שבו אולי אתחיל לפתח רגשות חיוביים כלפי הגיבורה, אך הסופרת דאגה לוודא שהרגע הזה לא יגיע.
הספר מגולל את קורותיה של עידית, שהינה אישיות בעייתית לכל הפחות, בדרכה לעבר ההתפכחות. עידית חיה כל חייה בידיעה שהמיועד שלה יגיע והוא מחכה רק לה והוא יהיה מושלם ונכון וכל כך הרבה יותר טוב מהבעלים של כל מי שהיא מכירה שהתפשרו ומכרו את עצמן בזול. במהלך הספר עידית מתבייתת על בחור אחד שהוא המיועד לה מבחינתה וכשהוא לא מחזיר לה אהבה היא מפתחת כלפיו אובססיה חולנית. בסופו של דבר היא עוברת דרך חתחתים ומגיעה להשלמה עם החיים ואת מה שקורה בספר רב המעללים הזה לא אפרט כאן על מנת לא להרוס למי שעוד רוצה לקרוא, אך אציין, כי הספר דורש סבלנות רבה. לקח לי הרבה זמן לקרוא אותו כי לא פשוט לתעב את הגיבורה שאתה מקדיש לה זמן רב כל כך בקריאה. עידית עצבנה אותי מאוד כי היה בה משהו מאוד סטראוטיפי ומכליל. היה נוח לסופרת להניח על הדמות הזאת את כל הלקויות האישיותיות האלה ולהגיד "הנה, זהו עונשה של הרווקה האליטיסטית, מתנשאת ומלומדת יתר על המידה". בחיים גם נשים הרבה יותר חביבות, או סתם שפויות מעידית מוצאות את עצמן עוברות בערך את אותן תהליכים. סך הכל, ספר מאוד מומלץ. מורגשת שנעשתה בו עבודת תחקיר רצינית על כל מוסד ההורות החדשה על כל גווניה והדרכים להשיגה בעידן המודרני בו אנו חיים. יחד עם זאת, מי שלחלוטין מנותק מהעולם הזה, סביר שלא ימצא עניין באותה רווקה אומללה ובדרכה למימוש חייה.

» ביקורות נוספות של דבורה ירקוני
» ביקורות נוספות על העלמה מקזאן