ביקורת ספרותית על יופי שאין לו תכלית מאת גי דה מופסאן
ספר מעולה

---

בקובץ הזה מקובצים 17 סיפורים קצרים. הראשון שבהם, כדור שומן, הוא גם הראשון שפרסם גי דה מופסן. בסיפור זה, שזמנו מלחמת פרוסיה-צרפת 1870-1871, מדובר במשפחות אמידות וכן שתי נזירות כמו גם רווק ויצאנית שמנה, הנדחסים לכרכרה האמורה להובילם לדייפ שבצפון צרפת ומשם להמשיך אולי לאנגליה. הכל עם אישורים מקצין האחראי על עיר המקור שלהם. בחוץ שלג, הכרכרה מתנהלת בכבדות ושום בית הארחה או מסעדה לא נראים באופק עד לצהריים. אף אחד לא נערך למצב ולא הביא עמו מזון פרט ליצאנית השמנה. כשהבטן מכרכרת, היצאנית מוציאה מתיקה עופות צלויים ועוד מזונות הגורמים לבהייה רעבה של כל הנוכחים. היא מציעה לכולם והם אכן נענים בנפש חפצה ומחסלים הכל. משהגיעו בערב לבית ההארחה, שכרו חדרים ואכלו, וכל אחד פונה לחדרו. בבוקר בשמונה הם מצפים לראות כרכרה מוכנה והנה, שוד ושבר, כלום. העגלון לא במקום, הסוסים גם. הם מחפשים את העגלון, המודיע להם שקיבל הוראה מפורשת שלה לרתום את הסוסים והוא מבקש לראות את היצאנית. כולם תמהים לפשר הבקשה ועד מהרה התברר שעד שהיצאנית לא תיעתר לבקשתו, תהיה אשר תהיה, הם לא יצאו לדרכם.
מהי בקשתו? מדוע אינה נעתרת? מופסן מביא לפנינו סיפור מצמרר. הרי ממזונה אכלו כולם ביום הראשון ונהנו. עתה הם מצפים שתעשה עבורם טובה נוספת ותגרום להם להמשיך בדרכם. מה היא חייבת להם?
הסיפור האחרון, יופי שאין לו תכלית, עוסק באשת איש מהחברה הגבוהה. כבת שלושים היא, מאחוריה שבע(!) לידות. היא מרהיבה ביופיה ונדמה שבעלה מבקש רק דבר אחד: שתישאר שלו ותמיד בהיריון, מצב בו לא יחשוק בה איש. ואז, כשהמצב ביניהם מגיע לנתק מוחלט, מגיע הבעל יום אחד הביתה בדיוק כשאשתו יוצאת לטיול בכרכרה. הוא מבקש להצטרף לטיולה ותוך כדי שיחה-לא שיחה, היא מודיעה לו שבגדה בו רק פעם אחת ואחד הילדים אינו שלו.
שש שנים מתלבט הבעל בשאלת מיהו הילד שאינו שלו וזה חורך את נשמתו. לאחר אותם שש שנים האישה מוכנה לומר לו את האמת.
שני סיפורים אלה באים להדגים את יכולתו הפנומנלית של מופסן ליצור עולם שלם בסיפור קצר. נראה כאילו ידו של מופסן קלה בכתיבה. הוא לא מתאמץ בבריאת תמונות קטנות מחיי הצרפתים של המאה התשע-עשרה. באמצע הספר אף מצוי סיפור המחרוזת, שבעבר הרחוק היה חובת לימוד בתיכון.
יופי של ספר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על יופי שאין לו תכלית