ביקורת ספרותית על זאת אני, איווה מאת גלית דהן קרליבך
ספר בסדר

---

הנובלה בנאלית לכאורה. סופרת יוצאת להשתלמות על מלגה בינלאומית, בגלל/בזכות כתיבת סיפור אהבה בין ... פלסטינאית ליהודי. איזו הפתעה, ואיזו אירוניה מענינת של הסופרת האמיתית גלית דהן קרליבך.
וכמו בכנס מתמשך, קורים דברים שמהווית את שלד הסיפור.
מיד נשאבתי לתחושת הזרות של הנציגים אחד לשני, ולחוסר הביטחון הפנימי של הנציגה הישראלית.
האנשים סביבה נפגשים, בעיני הסופרת, כמדינות. הגוש הלטיני במדבר בשפה מוזרה לה, הגוש הערבי, הקשר של טיבת עם רומניה.
כל אדם שנמצא בלחץ ומצוקה,מגייס לעזרתו כלים מוכרים לו גם אם הם הרסניים, מבחינה זאת הופתעתי.
המיוחד בסיפור, שהוא לכאורה בנאלי, הוא בתיאורים ומטבעות הלשון. היכולת לתאר סיפור אהבה בלי לגלוש לוולגריות מחד, ולהביא את הארוטיקה, ההשתוקקות והתאווה , מאידך.
הספר דק בעוביו וראוי לקריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על זאת אני, איווה