ביקורת ספרותית על זאת אני, איווה מאת גלית דהן קרליבך

---

זאת אני, איווה/גלית דהן קרליבך
It’s Me, Iowa/Galit Dahan Carlibah
עריכה: יותם שווימר.
עריכה לשונית: אמירה נבו-בנימיני.
הוצאה: גרף הוצאה לאור, 2018
126 עמ'.


"הם צריכים לאפשר לי לטפטף את עצמי. יש לי הזכות המלאה לכך. העיר למודת סופרים ומשוררים מיוסרים." (עמ' 6).

בהיסוס, ניגשתי לספר, לא ידעתי מה הוא טומן בתוכו, בעיקר אחרי הספר הקודם שלה שקראתי "סוּפה של אליס", והאמת, התפלאתי לטובה.
בפעם הראשונה שקראתי את הספר, לא התחברתי כי אולי בדיוק סיימתי ספר אחר והייתי עדיין תחת ההשפעה שלו. בפעם השנייה שהתחלתי לקרוא, התאהבתי.

הספר מספר את סיפורה של גלית אשר מוזמנת לתוכנית הכתיבה הבינלאומית היוקרתית לסופרים באיווה, ארצות הברית.
היא מגיעה לשם לייצג את ישראל. נציגי המדינות השונות שמגיעים נקראים על שם המדינה שממנה הגיעו ולא בשם פרטי משלהם.
גלית נבחרה לתוכנית היוקרתית בעקבות הספר "אהבה ללא גבולות" שעוסק בסיפור אהבה בין פלסטינית ליהודי על רקע האינתיפאדה השנייה.

הגיבורה אוהבת לחתוך את עצמה, נהנית מתחושת ההקלה שעצם החיתוך נותן לה.
היא נשואה ליותם שנשאר בארץ בעוד היא מגיעה לאיווה, בארצות הברית, ומתאהבת בדסטין.
ההתאהבות האובססיבית בדסטין, עושה לה משהו ומעירה בה דברים שגורמים לדסטין להתרחק ממנה. והיא בשלה מעדיפה להתקרב למשפחתו גם בשקרים, העיקר שהוא יהיה שלה.

כמו שכתבתי בהתחלת הסקירה, הספר בהחלט טמן בתוכו הפתעה, ושם הספר שמוזכר אהבה ללא גבולות חופף לסיפור האהבה שלה כלפי דסטין.
הכתיבה שלה נהדרת, רק רציתי לקרוא עוד ועוד ממסעותיה בארצות הברית, ולדעת האם דסטין הוא אכן סוף סוף שלה.

ממליצה מאוד.

"אנגולה טיגנה דגים בהבעת גועל. מקדוניה חתך סלט קוביות שנראה שנחתכות באמצעות סרגל, מד-זווית ומחוגה. טיבט נדבקה אליו. פלסטין הכין במיה." (עמ' 26).

» ביקורות נוספות של סיון שמש
» ביקורות נוספות על זאת אני, איווה