ביקורת ספרותית על קורא לה אלה מאת טל פרידמן
בזבוז של זמן

---

אני מתבאסת לכתוב ביקורת כזאת על ספר ביכורים, וכביקורת ראשונה בסימניה, אבל ממש לא אהבתי את הספר.
הדבר היחיד שאני יכולה לומר לזכותו הוא שהמבנה המפורק שלו ומשחקי הידיעה וההסתרה תואמים את תפיסת המציאות והזיכרון של הגיבורה הראשית, וזו בחירה נבונה וטובה לטעמי.
לצערי לכל היתר מאד לא התחברתי.
הספר כביכול עוסק בהפרעות נפשיות ובפרשיות פשע מסתוריות, אבל הדמויות מאד לא בוגרות ומתעסקות בשטויות של גיל הנעורים באופן שאותי התיש. כל הפוצי-מוצי ומי אוהב את מי ומי דלוק על מי ממש לא עושה לי את זה, ומאד לא מתאים לאור התוכן המשמעותי יותר שהדמויות אמורות להתעסק איתו.
תיאור הדמויות שבלוני ולוקה בחסר, כאשר חלק נכבד מהתיאורים של הדמויות כולל בעיקר... את השם של עצמן.
כל הספר מלא במשפטים בסגנון "ואז לשלומי יצא כל ה'שלומי' שלו" או "אלה, את כזאת 'אלה', והוא כזה 'בן'" וכו'. הלוואי שהייתי צוחקת או מגזימה.
ישנם קטעים שבהם הגיבורה חושבת שהאדם לא מוגדר ע"י הדברים הרעים שקרו לו או ההפרעות שלו, אבל כל הדמויות מתוארות בדיוק ע"י הדברים הרעים שקרו להן וההפרעות שלהן.
הסיבה היחידה שקראתי את הספר עד סופו הוא כי רציתי לדעת מי עומד מאחורי הפשעים, על מה אפשר לסמוך בתודעה של אלה ועל מה לא, ולצערי נחלתי אכזבה גם בתחום הזה.

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על קורא לה אלה