ביקורת ספרותית על דיקטטור מאת רוברט האריס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 באוקטובר, 2018
ע"י רץ


על הקשר בן טראמפ לאימפריה הרומית

לחיים הכט, יש סידרה מצוינת, על ההבדל בין "בין אריזונה לנס ציונה", הכותרת המפוצצת הזאת, היא מטפורה מפוארת, להבדל בין ארה"ב, שאנחנו כל כך אוהבים לחקות, לישראל.

אחד ממרואייניו המרשמים ביותר של הכט, היה בן קרסון, רופא כירורג מצטיין, אפרו אמריקאי, שהוזמן יום אחד לקבל פרס יוקרה על תרומה לאומה מאובמה, ובנאום לפניו, שאובמה הלך והחוויר, הוא הסביר לו את כשליו, כמי שמוליך חברתית את ארה"ב, על עבר עברי פי פחת, למצב בו אמריקה נמצאת במצב של שקיעה כחברה ומעצמה.

אחר כך, הוא הגיש מעומדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, אך הוא נחל כישלון. כעת הוא שר השיכון הממונה של טראמפ. מעניינת ההשוואה שקרסון עורך, בין התמוטטות האימפריה הרומית, כתהליך קריסה פנימי, לתהליכים דומים המתהווים בארה"ב. את הדברים הנוקבים האלה, אומר, מי שאינו היסטוריון במקצוע ולכן הם מעוררים תשומת לב, כי מה שמתרחש בארה"ב לעתים קרובות מגיע אלנו בדליי של מספר שנים. זה בהחלט נשמע מבלבל, משום שטאמפ עצמו מזכיר שליט רומאי מטורלל, הוא אומנם לא שורף עדיין את וושינגטון, אבל את אחד מיסודות הדמוקרטיה, התקשורת, הוא שורף בהתבטאויותיו משוללות הרסן, המזכירים את השיח הציבורי שהתחולל באחרית ימי הרפובליקה הרומית, שהיה גס וולגרי.

רוברט האריס, כתב על האימפריה הרומית בשעתה המעניינת ביותר, בעת שהייתה בשנותיה האחרונות, מנסה בכוחותיה האחרונים לשמור על האידיאלים שלה ולמנוע עריצות שלטונית, אך סופה שהידרדרה מוסרית למתחים פנימיים, שהובילו למאבקי כחות, למלחמת אזרחים ולבסוף לשלטונו של יוליוס קיסר שהכריז על עצמו כדיקטטור לכל חייו. רציחתו הדרמתית שמה קץ לרפובליקה, וציינה את ראשית תקופת הקיסרים.

רוברט האריס כותב על דמדומי הרפובליקה, מנקודת מבטו של קיקרו,- (106-43) לפנה"ס, מי שהיה פרקליט, מדינאי, נואם ופילוסוף. דמות ססגונית ומרהיבה, אותה האריס מתאר באמצעות עזרו הנאמן, טירו שהיה מזכירו, אדם מפורסם בפני עצמו, מי שהמציא את כתב הקצרנות. דיקטטור הוא הספר השלישי מתוך טרילוגיה המתאר את פועלו של קיקרו הבוגר, המנסה לאבק למען הרפובליקה, קרב שנראה חסר תועלת, כי הרפובליקה מעולם לא הייתה דמוקרטית, אלא אוסף של אינטרסים בעלי איזון רופף בין בעלי פריבילגיות שנועדו לווסת את מוקדי ההשפעה, כמו הגבלת מפקד צבא, להעביר את צבאו לשטח איטליה. אבל למרות חסרונותיה, היה לה חוק ומערכת משפט, שנועדו למנוע החלטות שרירותיות של שליטים ועוולות לאזרחיה.

האריס באמצעות קיקרו המשפטן ופוליטיקאי, מספק לנו ההתבוננות ייחודית על מערכת האיזונים הרופפת ברפובליקה הרומית. קיקרו, של האריס, משקף גישה אזרחית, לממשל, חוק ומשפט, מול צבירת כוח של בעלי ההון ומפקדי הצבא. מתחים בין מערכת אזרחית למערכת צבאית, בין אידאלים מופשטים של רפובליקה, לבין אמביציות אישיות, לצבירת כוח המביאים לשלטון ללא מיצרים.

האריס מיטיב לתאר את קיקרו, כאדם בשר ודם, הצובר רכוש ווילות, ובכך הוא לא שונה מאחרים, שהזכירו לי את זאת שבקיסריה. הוא התחתן עם טרנטיה, בעלת הרכוש והמעמד, כעסקה בין שכל וממון. טרנטיה עצמה הייתה חריפת שכל אך אנוכית. את רגשותיו ואהבתו הוא העניק לביתו טוליה. קיקרו גילה לעתים חולשה, בשעה שנכנע לכריזמה של קיסר והפך לבן חסותו המרוסן, שניסה להגיע לפשרות בלתי אפשריות. כאדם בוגר היה לו אומנם ניסיון חיים, והוא נישאר אידיאליסט, אך הוא לעיתים, נעדר יכולת הבנה של פוליטיקה צינית, בה אינטרסים אנוכיים מנחים אנשים.

האריס מציג בצרוה מעניינת ומוחשית את הדמיות המרכזיות של התקופה, קראסוס, פומפיוס וקיסר, שיחד יצרו את הטריוּמווירָט, ברית משולשת, בה כמו משחק פוליטי ציני, משלוש יצא אחד - קיסר.

להאריס כתיבה היוצאת מתוך אג'נדה ברורה להיסטוריה, לה חוקים אוניברסליים, כללי התנהגות אנושיים שאותם ניתן לזהות ולאפיין בתרבות הרומאית, וגם בפוליטיקה האמריקאית. את הדברים האלה אמר אריס ב- 2016, עדיין אובמה היה בשלטון ולא טראמפ השנוי במחלוקת. כעת הספר הזה הוא סוג של נבואה לגבי עקרונות פוליטיקה עתיקה, העשויים להופיע בפוליטיקה מודרנית, כי בסופו של דבר האנשים הם אותם אנשים, בעלי תשוקות, מאוויים ופחדים.

הספר הזה מרתק בכך שהוא מעורר מחשבה, למחזוריות הקיימת באימפריות, עליה ודעיכה, ולעצם העובדה שהקוראים בו, יכולים להציב חלק מהדמיות המוכרות לנו במקומם של גיבורי העלילה. העניין באנלוגיה שהוא יוצר לתקופה שלנו, לא מחפה על כך שלעתים הספר הזה נטול מתח, ושיאים דרמטיים, שהייתי מצפה מהאריס, שהיה עיתונאי פוליטי בתיאור אירועים כמו רצח קיסר, המעורר פיהוק, מה שהופך את הספר להיסטוריה מונגשת, או לעיתונות יבשושית ופחות לרומן היסטורי.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני חודש)
רוברט האריס כתב כמה ספרים מרתקים ומעוררים מחשבה וזה ביניהם. רץ תודה רבה
Pulp_Fiction (לפני חודש)
רץ, תרבותיות במיטבה? אני בספק. די עם נזכיר את הרגליים על השולחן בחדר הסגלגל לעיניי כל העולם ואת המחשבה שקיימת שפה אוסטרית.
אבל די בכך שהוא היה כריזמטי וצ'מברלייני מספיק כדי שייסלח לו על המעידות הקטנות...
מחשבות (לפני חודש)
ובנפרד, רץ, תודה שכשערביה נישאת למסתערב יש בזה יותר משמץ הומור. אולי אפילו רמז לדו-קיום מן הסוג שלא העלינו בדעתנו.
מחשבות (לפני חודש)
רץ, אם הכתיבה של האריס לא תהיה לטעמי, הנושא יכול להיות ברומו של עולם ועדיין הספר יהיה ספר טיסה: אטיס אותו ממני בשאט נפש.
ולגבי אובמה: הוא אכן נשיא רהוט, אבל לבחור את אוניברסיטת קהיר כמקום ראשון לנאום בו ולהותיר שובל של דם, נו.
היה בא לאוניברסיטה העברית, מקבל שלל בורקסים ובקבוק מי עדן, אחרי הנאום למסעדה במחניודה והחיים היו יכולים להיות יפים. אז רהוט הבחור ויש לו גם חוש הומור, תרתי משמע.
רץ (לפני חודש)
Pulp_Fiction - תודה לתגובתך, יוליוס קיסר ללא ספק מציין סוף והתחלה של תקופה חדשה. לגבי אובמה, לא כולם אהבו אותו, אבל אין ספק שאיכות נאומיו, וסגנונו - ביטאו תרבותיות במיטבה, לא כך ניתן לומר לגבי התבטאויותיו של טראמפ, ולצערנו יש לו כמה חקיינים בארץ שלנו.
רץ (לפני חודש)
מחשבות - לא הבנתי איך האמירה "אם רמת הכתיבה אינה הולמת", איך זה מתקשר לכתיבה של האריס?
רץ (לפני חודש)
רן - תודה לתגובתך, לא מסוגל להשוות בין האריס כסופר, להכט בסדרות הטלוויזיוניות שלו. דבר אחד אפשר לומר הכט הוא פרובינציאלי, במובן הטוב והחיובי של העניין, הוא לוקח את הישראליות, ומקצין אותה, הן בנושאים שהוא עוסק, והן בתיאטרליות שלו, כמו בשפת הגוף שלו, כולל תנועת ידיו, שיש בהן הקצנה, שרק ישראלי יכול לקבל בחיוב.
רץ (לפני חודש)
בת- יה, תודה לתגובתך, לאנשים כטראמפ, אפשר לומר כי הם עלו בזכות התקשורת, גם אם זאת לא התכוונה לכך, התקשורת תווכה את ההופעות של טראמפ לציבור האמריקאי בעיקר לאלה שחיפשו שינוי, ובהופעתו הביאזרית הייתה גלומה לכאורה הבטחה לשינוי במוסכמות, אלא מה כשמלגלגים באכזריות וברוע לב למי שהתלוננה נגד הטרדה מינית, אני חושב שקווים רבים של טעם טוב, ושל קודים תרבותיים נחצים, וזהו מצב עגום המסמל הידרדרות חברתית, כך הייתה גם הרפובליקה הרומאית ברגעי השפל שלה, וכך קורה אצלנו, כששומעים את ההתבטאויות של הלאומנים והגזענים הישראלים על נישואיה של לוסי אהריש עם צחי הלוי.
רץ (לפני חודש)
מחשבות מסכים איתך בארה"ב למרבה ההפתעה קיימת סוג של דיקטטורה, אולי ביורוקרטית.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
רץ, תודה על הביקורת המרתקת. אחרי יוליוס קיסר משתמשים בשם משפחתו כתואר לשליט עליון... זה חתיכת הישג. ויש גם חודש שלם על שמו.
לגבי טראמפ, הוא לא טיפוס נעים בשום אופן, אבל חייבים לשם ההגינות לומר את האמת- גם לתקשורת לא חסר... אולי בשל התנהלותה במשך השנים התאפשר בכלל מועמד כמו טראמפ . אובמה גם לא היה ממש אהוד על כולם בארה"ב ובעולם לכן "שנוי במחלוקת" יכול להתאים גם לו.הוא גם זכה לאהבת חינם מהתקשורת בדיוק כמו שטראמפ זוכה להיפך מזה וגם קיבל פרס נובל על...כלום.
והסדרה של הכט יפה אך מאוד מגמתית.
רץ (לפני חודש)
סקאוט - תודה לתגובתך, "בין אריזונה לנס ציונה" היא סידרה מצוינת, מקווה שלמרות הצהרותיו חיים הכט ימשיך ליצר תכניות טלוויזיה מקוריות.
רץ (לפני חודש)
עמיחי - תודה לתגובתך, קראתי בטרילוגיה, את אימפריום, שהיה נפלא בעיני, באותה תקופה בקרתי בפורום ברומא, וממש יכולתי לדמיין את קיקרו נואם על גבי בימת הנואמים -הרוסטרה, וחשבתי לעצמי אז, איך זה שנואמים טובים יכולים לשנות מציאות. הספר הזה הוא פחות טוב. יכול להיות שקיקרו בערוב ימיו, הוא לא אותו נואם נלהב ולוחם אמיץ לב, מה גם שהמציאות הפכה להיות יותר צינית ומסוכנת באחרית ימיה של הרפובליקה.
מחשבות (לפני חודש)
רץ, אם רמת הכתיבה אינה הולמת, הספר עובר למדף היוצאים מן הבית ולא חשוב הנושא.
רץ (לפני חודש)
חני - תודה לתגובתך, אני מחפש ערכים בכל חברה, ואני מחפש להבין את הכוחות בחברה שמשנים ערכים חברתיים, לערכים שמיצגים אינטרסים אישיים, או אינטרסים סקטוריאליים לקבוצות מסוימות להן פריבילגיות מיוחדות. אני מנסה לזהות אנשים שמבקשים שלטון ללא מגבלת וסייגים. נדמה לי שהבעיות האלה חוצות תקופות ומקומות, ולכן הן תמיד יהיו מעניינות.
רץ (לפני חודש)
מחשבות - מסכים איתך, האריס לא כותב בצורה איחידה, הספר הראשון בסדרה היה מרתק, הספר הזה פחות טוב, אך עדיין מעניין באופן שבו אהריס מיטיב לצייר את המפה הפוליטית של האימפריה הרומית, ובעיקר את אישיותו של קיקרו המנהל קרב אבוד מול כוחות ההרס של הרפובליקה.
רץ (לפני חודש)
Phi -תודה לתגובתך, סיומה של הרפובליקה הרומית היא תקופה מרתקת, כמו כן מרתק הניסיון לבצע אנלוגיה לפוליטיקה המודרנית.
רן (לפני חודש)
מעניין איך תהייה ההשוואה בין חיים הכט להאריס... .
בת-יה (לפני חודש)
רץ, תודה על הביקורת המעניינת.
כשעוברים על קורות חייהם והתבטאותיהם של נשאי ארה"ב לאורך הזמן, אפשר בקלות למצוא שהיו עוד נשיאים כמו טראמפ.
העניין הוא שהיום התקשורת נמצאת בכל מקום ומדווחת על כל פיהוק.
סופה של ארה"ב יגיע לא בגלל טראמפ, אלא בגלל בזבוז הכסף במלחמות, שהיו לאורך השנים, ולרוב היו מיותרות.
מחשבות (לפני חודש)
לו הייתי צריך לבחור לחיות בארה''ב לפי הספרים שאני קורא, הייתי בוחר הכל ולא ארה''ב.
סקאוט (לפני חודש)
סקירה טובה, רץ, כהרגלך. מלאת פרטים מעניינים ומרתקים. את הסדרה "בין אריזונה לנס ציונה" גם אני צפיתי בה. זו סדרה מצוינת שהבהירה, לדעתי, עד כמה החלום האמריקאי לא באמת נפלא כמו שמנסים לתארו אלה החולמים לגור שם, עד כדי כך שנראה שארצות הברית מסוכנת למחייה יותר מישראל. זו סדרה חזקה ומרתקת שמאוד שמחתי שצפיתי בה. מה עצוב שחיים הכט סיים את תפקידו כמנחה, הוא היה דמות דומיננטית בטלוזיה הישראלית לאורך שנים רבות.
עמיחי (לפני חודש)
רץ, תודה רבה.
קראת את שני הספרים הקודמים בטרילוגיה? נשמע לי פרויקט קריאה מעניין (לעצמי. אני לא שולח אותך לעשות שיעורי בית) (:

תגיד, רק טראמפ "שנוי במחלוקת"? אובמה לא? (:
מדד הפסיכיות זה כבר משהו אחר.
חני (לפני חודש)
אתה איש של חיבורים עוזי. שואף להרמוניה תמידית וזה ניכר גם בסקירות היפות. אהבתי את החיבור שעשית כאן. מעניין אם באמת אמריקה שוקעת?
או שפשוט בני אדם מטבעם תאווים לכסף ולממון וחושבים שהשמש זורחת להם מהישבן.
לפעמים מאחורי חזות דיפלומטית מסתתרים מניעים אחרים לגמרי מאשר לפעול למען האנושות.
מחשבות (לפני חודשיים)
האריס אינו כותב אחיד, קצין ומרגל היה מבריק ומינכן מטופש. אני כבר לא מדבר על פומפיי. מעניין איזה האריס אפגוש כאן?
Phi (לפני חודשיים)
ביקורת מעניינת מאוד.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ