ביקורת ספרותית על דיקטטור - טרילוגיית קיקרו #03 מאת רוברט האריס
ספר טוב

---

אפוס היסטורי מטורף, ועם זאת, בעיקר דיוקן. רומן העוסק ברומא העתיקה, ומתמקד בהיבטים הפוליטיים, המשפטיים ווהצבאיים של האימפריה. הרומן נכתב כתיעוד מרתק של חיי קיקרו, המדינאי והנואם הרומי הדגול, והוא השלישי בטרילוגיה. קדמו לו אימפריום ולוסטרום, ואחד היתרונות שלו לטעמי, הוא כי למרות שלא קראתי אותם, לא חשתי בחסרון כלל וכלל.

דיקטטור הוא הרומן בו טירו, מזכירו האישי של קיקרו ומחבר הביוגרפיה שלו, מעלה על הכתב את מאורעות 15 השנים האחרונות בחייו של אדונו. 58 לפנה"ס ועד 43 לפנה"ס. חשוב לציין, כי הרומן מתבסס על מאורעות ודמויות היסטוריים, כולל דמותו של טירו - אך לצערנו, כתביו האמתיים אבדו במהלך מפלתה של האימפריה הרומית.

קיקרו היה דמות מכובדת מאוד ברומא ובאיטליה כולה. הוא זכה לכהן בדרגת הקונסול בסנאט הרומאי, ולהשפיע רבות על חיי הרפובליקה. הוא היה אישיות מרשימה, עורך-דין נדיר בכשרונו, גאון אמנות הנאום ומגינה של הרפובליקה והחרות. בגיל מבוגר הוא עסק גם בתרגום עבודות פילוסופיות מיוונית ללטינית וכתב בעצמו. והרבה.

הספר מתחיל בבריחתו של קיקרו מרומא ויציאתו לגלות ארוכה, עקב סכסוך חמור עם שלוש מהדמויות החזקות ביותר, אז, בשלטון הרומאי: פומפיוס, קיסר וקראסוס. לא אכנס לפרטי העלילה שכן ברומן מהסוג הזה, על היקפו וגודלו, זה נראה לי חסר טעם. אומר בקצרה, כי כאשר חוזר קיקרו הביתה מהגלות, הוא נאלץ להתמודד עם המציאות המשפחתית והפוליטית המורכבת שהתהוותה בשנות גלותו. כעבור זמן מה פורצת מלחמת האזרחים ברומא, כאשר מצד אחד עומד יוליוס קיסר, איש מלחמה מבריק ועריץ מגלומני מובהק, ומהצד השני עומד פומפיוס, המנסה לשמר את הרפובליקה אך אינו חף מחסרונות. ניטשת מלחמה עקובה מדם, ואת הנצחון נוחל קיסר. הוא מעניק לעצמו את תואר הדיקטטור ולמעשה מחסל את הסנאט והרפובליקה. מה יהיה עכשיו על העקרונות למענם נלחם קיקרו בעודו בשלטון ברומא?? אני מעדיפה שלא לקלקל לקוראים הפוטנציאליים את אלמנט ההפתעה, בה חשתי בנקודות מסויימות בספר, ולכן, לא ארחיב מעבר לכך לגבי הפרטים ההיסטוריים.

קיקרו מתואר כאדם מורכב. הוא אידיאליסט. הוא פילוסוף. הוא איש משפחה, שנישא לאשתו מאינטרסים כלכליים, מצד אחד, אך חי עמה בשלום ומגדל עמה שני ילדים, מצד שני. הסיפור נכנס לא מעט להיבטים המשפחתיים בחייו של קיקרו: אופי נישואיו, הקשר עם אחיו ואחיינו, הקשר המיוחד מאוד שהיה לו עם בתו האהובה טוליה, ועוד. המקומות הללו בעלילה היו מרגשים ומעניינים, כשהשיא היה סיפורה הטרגי של טוליה. הרגשתי שחסר לי משהו, שאני רוצה לדעת עוד, אך המחבר לא העניק נפח רב לנושאים הללו.

אם כך, בקיקרו, המוכשר והמוסרי, מתגלות גם תכונות חיוביות פחות. הוא חרדתי, הוא מפחד מהמוות, הוא מואשם בפחדנות פעמים רבות, הוא איש שלום – עד המהפך שקורה לקראת סוף הספר, ולכן מואשם לעתים ברכרוכיות או אוזלת יד, הוא אומן הלשון והשפה – ונוהג להשתמש בה בדרכים משעשעות ומקוריות, עוקצניות וסרקסטיות – דבר המסבך אותו בצרות. לעתים הוא אימפולסיבי, לעתים תמים מדי, נותן אמון מדי. חוטא באגואיזם, ביוהרה, במשיכה לתהילה. כעסתי עליו מאוד בהקשר של נכדו, והיה לי קשה מאוד לקבל את התנהגותו כסב. אך סך הכל דמותו מוצגת באור חיובי במהלך הספר, כאדם שלמרות שעבר תהפוכות סוערות במיוחד במהלך חייו, מעולם לא איבד את התקווה לצדק, נתן אמון בבני אדם, עבר תהליך אישי מיוחד, בעיקר בכל הקשור לנושא המוות, ומת - כגיבור.

הספר טוב וחזק, מאוד מתאים לאוהבי ההיסטוריה והעת העתיקה. אני שאבתי ממנו ידע רב שלא היה לי קודם, ובנוסף לרומן, הוא היווה לי כמעט ספר עיון הסטורי. האריס כותב מצוין, אין ספק, והצליח לשמור עלי ברמה נמוכה מאוד של שעמום, למרות שאיני הטיפוס שירוץ לקרוא ספר כזה.

אחד החסרונות הבולטים של הספר, הוא אורכו. בתחילת הספר מופיעה מפה של איטליה שול האימפריה הרומית בתקופתו של קיקרו, ובסוף הספר ישנם נספחים: 1) תיאור קצר של הנפשות הפועלות, 2) מילון מונחים, 3) תודות של המחבר. כך שברוטו, הספר בן 400 עמודים, ונטו הסיפור עצמו בן 370 עמודים. לי זה היה מוגזם. התקשיתי לסיים את מה שנראה לי כספר שלא ייגמר לעולם. אמנם היו בהחלט פרקים בהם התעוררתי מעט וגיליתי עניין רב יותר במתרחש, אך לא אוכל לומר שארצה לקרוא אותו שוב. קשה לי לומר את זה, כי בדיעבד כל מילה נראית במקום, אך לו היה מוריד המחבר כמאה עד 150 עמודים, זה היה מרגיש אחרת לגמרי.

חסרון נוסף בעיני הוא אישי לחלוטין: השמות של הדמויות, באופן מובן וטבעי, הם שמות רומיים ויווניים עתיקים, וזה מאוד מבלבל. לעתים הייתי זקוקה לתזכורת מיהו לעזאזל פיליפוס, או מה תפקידו של ברוטוס, או איך קשור דולאבלה לסיפור. מה גם שקשה להגיע לתזכורות הללו בספר גדול ועתיר פרטים ומאורעות. כך שלצערי ודאבוני, סחררת השמות והדמויות גרמה לי להבין פחות טוב את הסיפור, וחבל לי על כך מאוד שכן הוא מעניין וחשוב.

התרגום של אמנון כץ, בעיני לוקה בחסר. העברית שלו טובה אמנם אבל משהו הפריע לי באופן שבו הוא בנה משפטים לעתים, או תרגם ביטויים מאנגלית, או סתם תחושה כללית שכץ לא הצליח להעביר לחלוטין את הרגשות שהמקור אמור לעורר בי כקוראת. אך שוב, זה קרה במקומות מסויימים בספר ולא לכל אורכו. מחמאה שאני חייבת לתת בהקשר אחר היא, כי לאורכם של 370 עמודים מודפסים של סיפור, מצאתי אך ורק טעות דפוס אחת! זה ראוי לשבח בעיני, ולעומת ספר קצרצר אחר שקראתי לא מזמן ומצאתי בו שתיים שלוש טעויות כאלו, זה ממש בטל בשישים.

שורה תחתונה: אני שמחה שצלחתי אותך, האריס מותק. אתה טוב, אך להבא, אל תעמיס.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על דיקטטור - טרילוגיית קיקרו #03