ביקורת ספרותית על הצד השני של המטבע מאת אורי אבנרי
ספר טוב

---

עם פטירתו של אורי אבנרי ,הציבה הספרייה את שני ספריו:"בשדות פלשת 1948",ו"הצד השני של המטבע".הספר הראשון כבר הושאל,את השני הספקתי לקחת.

ובכן כמו שהמחבר כתב,זהו ספר שנכתב לראשונה בשלהי מלחמת העצמאות {ספרו הראשון הנ"ל יצא כמה חודשים לפני כן}.לטענת אבנרי "בשדות פלשת"",-"הוא אמת -אך לא כל האמת",יש דברים שלא יכול היה לרשום תוך כדי מלחמה,והייתה צנזורה חמורה,לא פעם נדרש להעביר את רשמותיו לביקורת מפקדיו,"והיו עוד דברים שקשה היה לעלותם על הנייר,כאשר אנשים נהרגים וכאב המשפחות השכולות עודנו חדש וצורב".

לטענתו את כל מה שהחסיר "בשדות פלשת",כלל בספר הזה,שני הספרים משקפים לדעתו את המלחמה כפי שנתגלתה לעיניו של חייל,הגיל והכאב,האחווה והשנאה,רגעי ההתעלות ומעשי הזוועה,הגבורה והפחד,חדוות המאבק והאכזבה.

אבנרי מציין שהדברים שכתב לא היו פרי דמיונו,וללא הגזמה,מעשי החיילים הגיבורים תרתי משמע,ולא!תרתי משמע,התבצעו ע"י -אותו חייל לנגד עיניו.

הספר שהחזקתי בידי הוא פרסום ממאי 1976.כלומר אבנרי כבר כלל בתוכו את משנתו המדינית,שתי מדינות לשני עמים,מתוך פרספקטיבה לאחור עד המלחמה שעיצבה את תודעתו, זאת לדבריו.

הפרסומים ששמעתי אודות הספר סיקרנו אותי עד כמה הספר הזה חושפני ומעיז להעלות בכתב את סיפורי ההרג של הפליטים הערביים,את מעשי האונס,את מעשי הביזה, את מעשי שריפות הכפרים והריסתם וכמובן את תיאורי הפליטות בפועל ,במציאות ההיא של המלחמה.

ובכן,אבנרי כתב ולא כתב במפורשות על הדברים הללו בספר.כן-יש הרבה תיאורי ביזה יותר בכיוון של משובת נעורים,פגיונות,כורסאות ועוד כאלה ברמה הזאת.

את מעשי אונס -הוא סיפר עליהם בכללי,הוא שמע על כך ביחידות אחרות,במקומות אחרים,לא תיאר אירוע אישי שחזה בו. אבל יש אירוע אחד שמסופר לו ע"י חייל מפלוגתו שתיאר תפיסת ערבי מבוגר שהיה בכוונתו להרוג,אולם הבין מבתו בגיל ה-14 שאם לא יהרוג את האב היא "תסכים"לאונס, החייל שחרר את הפלח לחיילי המודיעין שלנו,אנס את הנערה ואח"כ גם הרג את הנערה. תגובות שאר חיילי הפלוגה לשמע הסיפור היו רתיעה ,לא משום הבעיה המוסרית אלא שערביות הן מסריחות מדיי כדי לבצע אונס. זהו תיאור האונס הכי קרוב שבוצע שמתאר אבנרי בספר משמיעת חייל שלו בפניו.

על הרג ערביים כפריים שהיו בכפרים שנכבשו,או שחזרו בלילות לקחת אוכל -דורה,וציוד מבתיהם,נכתב לאורך כל הספר. החל מפקודה יזומה של המפקדות למעלה ועד פירוש חופשי של החיילים בשטח. גם פה מתאר אבנרי מעדות ראשונה שלו על הרג אישה זקנה מאוד שנשארה בכפר לאחר שכל תושביו ברחו,וחייל מסוים מהפלוגה דרש ממנה כסף או רכוש שווה כסף,כאשר ענתה לו שאין לה הוא הרג אותה לעיני המחבר כמפקדו,ולעיני חיילים אחרים בפלוגה. הרג הזקנה עבר בפלוגה כחלק משגרת המלחמה.

ובמקביל אבנרי מתאר את גבורתם של חייליו בקרב,את חירוף נפשם להביא את הפצועים שנשארו בשטח תוך כדי הקרב ותחת אש וגם לאחר הקרבות.
ואותו חייל שאנס, הרג ערבים בכפרים ללא מחשבה שנייה,ובזז ללא עת,אותו חייל,נהרג או נפצע כשהלך לחלץ את חבריו הפצועים שנשארו בשטח המצרי.

אז אתה קורא את הספר הזה ומבין כי במלחמה הזאת זה היה אנחנו או הם,כך בפירוש אבנרי מציג זאת,ובמהלכה ברחו הכפריים הערביים,משפחות שלמות,השאירו את ביתם ,רכושם,ושדותיהם מאחור ונותרו ללא כלום וכך נולד הפליט הערבי. אתה גם מבין שהרג הכפריים הערביים היו אירועים שבשגרת הקרבות,בין אם סיכנו את החיילים או לא,ויותר מכך -אלו היו הפקודות שירדו מלמעלה ,אם כי נכתבו במילים יפות כמו לטהר,לשרוף,ולהשמיד את הכפרים פיזית מהמקומות שבהם היו ממוקמים,זה לא הייתה רק התנהלות של לוחמים כאלו ואחרים, ושהביזה הייתה רבה מאוד וחלק בלתי נפרד מהקרבות.

האם הזדעזעתי?האם הדברים היו חדשים לי?האם הדברים הללו ערערו במשהו את יחסי למה שקרה במלחמת העצמאות? התשובה-לא.

כל מי שמכיר את כתיבתי פה יודע על קריאתי אודות הרבה מאוד ספרי עיון והיסטוריה שהתעסקו במלחמת העצמאות ושנכתבו מתוך נקודת מבט של היסטוריונים כולל סיכומיהם או כתיבת דעתם. האם הספר הזה הוסיף לי במשהו? התשובה -לא. אבל מי שהנו צעיר בגילו כיום,או שלא קרא ספרי היסטוריה על מלחמת העצמאות והוא קורא את ספר שכזה לראשונה-אין ספק שהוא כישראלי מתערערים דברים בתודעתו,במחשבותיו,לנוכח המנטרה שחינכו אותנו,את כל הדורות לאחר מלחמת העצמאות ובכלל לאורך כל השנים שמלחמותינו היו מלחמות הכרח, והצבא שלנו הינו הכי מוסרי בעולם. הקורא את הספר מבין שמלחמות זה דבר מכוער,שמוציאות מהלוחם את הרע שבו ,שהנה אנחנו כעם וכצבא לא הכי מוסריים,ואולי כי אי אפשר בכלל להיות מוסרי בכל מלחמה ולהישאר בחיים.

ומצד שני של המטבע אני מבינה ויודעת שיש ישראליים,והרבה,שחושבים שמלחמות וכיבוש אלו אירועים שמהוויים את בסיס קוימנו בארץ הזאת.

האמת היא שקשה לנקוט עמדה חד משמעית לצדקת או אי הצדקת האירועים שמתוארים בספר לגבי מלחמת העצמאות ברמה הכללית, כיוון וההבנה היא שלא הייתה לנו כישוב ברירה,ומצד השני של המטבע אין לי דעה או מסקנה חד משמעית לגבי התנהלות החיילים בקרבות כפי שמסופר פה,אתה כקורא נוטה לא להצדיק לפחות הריגת סתמית של כפריים ערביים בורחים או לא, או מעשי אונס, אבל לא הייתי שם ולא נלחמתי במקומם.

אורי אבנרי כותב ומתאר בספר מנקודת מבט בלתי אמצעית,רשומון אודות פלוגת "שועלי שמשון" במלחמה הזאת,על סיפורי הגבורה ועל סיפורי הזוועות האנושיים ,שכתוצאה ממנה הוא החל לגבש את משנתו המדינית.

שורת סיכום: לא הופתעתי לקרוא על תיאורי ההרג של הכפריים הערביים ואולי לא אודות מעשי האונס,כן הבנתי גם מקריאתי בספרי העיון האחרים שתיאורי הרג חפים של כפריים ערביים היו מעשיי יום יומם במלחמה, מעשי האונס היו בשוליים,מעשי הביזה היו לרוב.

נ.ב. הספר הזה כיוון ושוכפלה כתיבתו ב- 67 כהוצאת הספר במהדורה השנייה,הרי שאורי אבנרי לא חוסך קטעים שלמים בספר על הגותו המדינית,על כך שמלחמות הן דבר נורא גם אם הן מוצדקות ועוד ועוד,מכך אתה למד כקורא כיצד ולמה ומדוע התגבשה משנתו המדינית, להגיד שקטעים אלו לא הפריעו לי בקריאה השוטפת,לא בגלל שהם נכונים או לא,אלא בגלל שהן נכתבו כפמפלט של המחבר תחת חסות וכותרת של כתיבת ספר אודות מלחמת העצמאות, הן הפריעו לי במהלך הקריאה ואף מצאתי את עצמי מדלגת מעל קטעים אלו.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על הצד השני של המטבע