"המקום הזה מוזר, יוצא דופן ומעניין. אין שום דבר דומה לו אצלנו בבית. בני האדם כולם מטורפים. הארץ מטורפת. החיות מטורפות. הטבע עצמו מטורף. האדם הוא תופעה מסקרנת ביותר. כשהוא ממש במיטבו, הוא כמו מלאך מהמין הנחות ביותר. במירעו, הוא בלתי ניתן לתיאור, מעבר לכל דמיון. ומעל לכל, הוא תמיד בדיחה גרועה. אבל הוא, בחוסר טעם וברצינות גמורה, קורא לעצמו "היצירה האצילית ביותר של אלוהים".

בגיל צעיר מאד איבדתי את האמונה. קרה איזה מקרה, ילדה שהיתה אז בגילי (10) מתה, סתם. לא היתה סיבה למותה. טעות מצערת. ואותי זה שבר, בעיקר אחרי ששמעתי את ההורים המטורללים שלה, כששאר הילדים מקיפים אותם מייבבים וזועקים, קוראים לעזרה מהאל הרחום שלקח אותה, "כי כנראה היתה לו סיבה". זו היתה נקודת מפנה קריטית בחיי. כבר אז הדברים לא הסתדרו לי וזה היה לי הזוי ולא ברור איך אנשים מבוגרים "עם ראש על הכתפיים" מאמינים לקשקשת הזאת המכונה דת, ויותר מכך לא הבנתי למה. את התשובה קיבלתי זמן לא רב אחרי אותו מקרה שאירע בחדשות באותו יום שבת.

אנשים צריכים משהו להיאחז בו. לא משנה כמה מטופש הוא נשמע, ולא משנה כמה לא הגיוני. אין שום דבר הגיוני ולו הקטן ביותר בדת. אז יגיעו אנשים ויגידו שזה נושא שכמובן עולה על ההיגיון, ש"בן אדם/אנוש" קטן כמוני, וכמו רבים אחרים, לא מסוגל להבין. אנחנו בסהכ כלי שיצר "כח גדול" מאיתנו, פסלון מעפר אדמה שאלוהים נושם לתוכו והפסלון מקבל חיים. כד חמר שנתון לגחמותיו של הגורל ולרצונותיו של האל, אבא שבשמים, הרחום והאוהב. פחח...הבל הבלים! שטויות במיץ עגבניות. הצחקתם אותי.

אלן ווטס, הוא בעצם ה"נירוונה" של הניו אייג', בדיוק כשם שהיתה נירוונה לסצנת הגראנג', שאמנם היתה קיימת שנים לפני אך פרצה לתודעה של המיינסטרים בזכות קורט קוביין ונירוונה. לרבים נחשב אלן ווטס כאחד מאבות הניו אייג', למרות שתורת הניו אייג' התחילה הרבה לפני שנות ה-60 וה-70 באמריקה, לפני גל האסיד הגדול, לפני תרבות הסמים ולפני שנשים ללא חזייה וגברים ארוכי שיער יצאו אל הרחובות והחלו למרוד בממסד ובעולם הישן, לאכול סמים ולהתבשל בשמש עד שנשרף להם המוח. לפני שתרבות המזרח שינתה את הנוף התרבותי באמריקה. הניו אייג מתועד אחורה יותר, כבר בסוף המאה ה-19. בקצרה, הניו אייג' מטיל ספק גדול בשני המודלים, במיוחד בראשון, עליהם מתבסס העולם אותו אנחנו מכירים, הם מוכרים כמודל הקרמיקה ומודל האוטומטי לחלוטין.

מודל הקרמיקה מבוסס על ספר בראשית. מישהו יצר אותנו. אנחנו כלי. ויש אמן, קדר, נגר, שאחראי לכל הדבר הזה – אלוהים. אלוהים יצר הכל. מה שהופך את אלוהים ליוצר שעובד לפי תוכנית מסוימת. ואותנו לתוצר של אותם ידיים. איפה זה שם אותנו? במקום נחות כמובן. יש מישהו חזק מאיתנו שהפיח בנו חיים ונתן לנו תבונה וידע ומוסר וחוקים. מכאן – דת – שלטון מלוכה וכו. תמיד סוגדים למשהו חזק מאיתנו. למה לחשוב ככה? למה בכלל לקבל את זה שיש משהו חזק מאיתנו? כדי שתהיה משמעות לחיים המחורבנים האלה.

מודל האוטומטי לחלוטין קרה כשאנשי מדע החלו להטיל ספק במודל הקרמיקה. הם אמרו, לא! אנחנו לא מקבלים שיש יוצר ושיש מחוקק. אבל אנחנו כן מקבלים חוקים. יש חוקים שפועלים עלינו ועל היקום ועל כל מה שחי וקיים והכל עובד לפי תבניות. מה יצר אותם? שאלה מעניינת.

הניו אייג' רואים בטבע כאחד. אין הפרדה, כמו שיש במודל הראשון למשל, אין כח חזק יותר ואין יוצר ואין מחוקק. אבל גם אין תבניות. דרך יפה לחשוב על זה היא לחשוב על המפץ הגדול. לדמיין את המפץ הגדול, עד כמה שאפשר, וכל מה שקרה אחרי הפיצוץ עד לרגע בו אנחנו הגענו לעולם, כל אחד מאיתנו. ואנחנו, בני האדם וכל דבר אחר, הם הצורה בה האנרגיה הזאת של העולם, מאז הפיצוץ, מבטאת את עצמה – דרכנו, עידנים קדימה. נשמע מוזר? אולי. אבל תודו שלא יותר מוזר ומופרך ממודל הקרמיקה למשל, ובטח לא אכזר כמוהו. והרי שמודל האוטומטי לחלוטין (מדע) גם הוא תאוריה אחת גדולה, גם אותו ניתן להטיל בספק. המדע בעצמו עובד בצורה כזאת בה הוא פוסל תאוריה שחשב לנכון כדי לדבוק באחת נכונה יותר. אז מה לעזאזל נכון? כנראה שלעולם לא נדע. ואולי כן. אבל זה לא משנה.

מה שמשנה זה מה שקורה בתכלס, בשטח. והספרון הקצר הזה, "מכתבים מכדור הארץ", המטרה שלו היא להראות שהדת, לא רק שהיא מגוחכת, הזויה, אכזרית ומטופשת בדיוק כמו האנשים שהמציאו אותה, אלא שהיא בעיקר בעיה, בעיה גדולה לאנושות.

אז איך מארק טוויין עושה את זה? בסיפור קצר, סאטירה משעשעת הומוריסטית וחסרת רחמים, שמתחיל באלוהים שבורא את המרחב והזמן והחלל והגלקסיות והשמשות והירחים וכדור הארץ. ואז החיות. ואחרי החיות מגיע האדם. ואז השטן מגורש/מסולק/בורח ובוחר לחיות בין בני האדם בכדור הארץ. מין הראוי שהשטן ישתף ויספר מה עיניו רואות. והוא בהחלט עושה זאת. הוא שולח מכתבים לחבריו שם למעלה במשכן האלים, לגבריאל ומיכאל. השטן מספר על הדתות שנוצרו, מספר על האמונות של בני האדם. על הסגידה שלהם לאל רחום ואוהב, למרות היותו אכזר וקנאי שלא עומד בחוקים שלו עצמו. בעזרת השטן טוויין מעביר ביקורת על רעיונות רבים ושוחט את הפרה הקדושה הגדולה מכולם, על כללי המוסר המזויפים, על הסיפור רווי הסטירות, על חוסר ההיגיון. הוא לא חוסך בביקורת ועוקץ גם את בני האדם ואת המוח הטיפש, וכמובן את הבוס הגדול שם למעלה. בדרכו הנהדרת, ולמרות שחזר על עצמו בפרקים האחרונים ועל אף שהיה יכל לעשות זאת טוב יותר, מארק טוויין מוכיח, בלי שהוא בכלל מנסה, שהאל המטורלל שמוצג בסיפור המטורלל שנקרא תנך, ודת באופן כללי, אלו הכל המצאה מטורפת של המטורף הגדול ביותר – האדם.

אולי בגלל שאני אתאיסט מאז ומתמיד בערך הביקורת של טווין על הדת כאן לא העיפה לי את המוח יותר מדי, אבל זה מה שקרה.. קראתי את הספר בריצה חצי משועממת אחרי הפתיחה הנהדרת.
המכתבים של השטן, קונספט שנשמע מגניב בטירוף, הם פשוט סיפור מחדש של קטעי תנ"ך מהשטן לחבריו המלאכים, עם ביקורת ולעג על הנצרות. אין כאן ממש עלילה או משהו מעבר לפרולוג. הביקורת של טווין נחמדה ואני מסכים עם רובה, אבל אני לא צריך את טווין בשביל הטייקים המאוד בסיסיים שלו, אלו דברים שחשבתי בגיל מאוד צעיר, אין כאן העמקה רצינית מדי, חידוש או הפתעה.

ההומור והשחיזות הטווינית נמצאת כאן אמנם, אבל לא כמו ביצירות אחרות שלו. לא יצאו לי כאן יותר מכמה גיחוחים.

מצד שני, ספר קצרצר ובטח יאתגר אדם מאמין הרבה יותר מאשר אותי. מניח שכופר מוחלט הוא פחות קהל היעד לעסק הזה..

"אין דבר, לא בהיסטוריה של הפראים ולא בזו של בני התרבות, שהוא מושלם יותר וסוחף יותר ואכזרי יותר ממסע ההרג של אב הרחמים בקרב המדיינים. הדיווח הרשמי אינו מספק כל מידע על מקרים מיוחדים, אפיזודות או פרטים אחרים. הוא דן בנושא באופן כללי יותר: כל הבתולות, כל הגברים, כל התינוקות, כל 'יצור חי ונושם, כל הבתים, כל הערים. הוא נותן תמונה רחבה אחת של הריסות מפוחמות וחורבן ושממה, המתפרשת מעט לפה ומעט לשם בטווח הראיה של העין.
דמיונכם יוכל להוסיף שקט עמוק ודממה נוראית - דממת המוות. אבל היו כמובן גם מקרים מיוחדים. כיצד נוכל ללמוד עליהם?
מההיסטוריה של יום האתמול. ההיסטוריה של האינדיאנים באמריקה.
הם שיכפלו את עבודת האל ועשו זאת ברוח האל. בשנת 1862, לאחר שנגרם להם עוול גדול על ידי ממשלת ארצות הברית, אשר התייחסה אליהם באופן מחפיר ובוגדני, קמו האינדיאנים במִינֶסוֹטָה וטבחו במתיישבים הלבנים. הם טבחו בכל מי שיכלו לשים עליו את ידם, בלי הבדל גיל או מין. הקשיבו למקרה הבא:
שנים עשר אינדיאנים פרצו לחווה עם שחר ותפסו את בני המשפחה. מדובר היה בחוואי ואשתו וארבע בנותיהם, הצעירה ביותר בת ארבע עשרה והמבוגרת בת שמונה עשרה. הם צלבו את ההורים, כלומר: העמידו אותם אל קיר חדר המגורים עירומים לחלוטין ומסמרו את ידיהם אל הקיר. ואז השכיבו את הבנות בעירום מוחלט על הרצפה לרגלי הוריהן ואנסו אותן שוב ושוב. ולסיום, צלבו את הבנות על הקיר לצד הוריהן וקטעו להן את האפים ואת השדיים. הם גם... אבל אני לא אכנס לזה. יש גבול. השפלה יכולה להיות מפלצתית עד כדי כך שהנייר אינו יכול לשאת אותה. רק אחד מתוך המשפחה הצלובה האומללה הזו, האב, היה עדיין בחיים כשהגיעה העזרה לאחר יומיים. זה רק אחד מסיפורי הטבח במינסוטה. אני יכול לספר לכם עוד חמישים סיפורים דומים כולם מלאים בכל סוגי האכזריות והברוטליות שהמציא המוח האנושי.
לפי כל הסימנים המובהקים האלה, ברור לכם מה קרה במערכה המדיינית תחת הנהגתו הישירה של אב רחמים. המערכה במינסוטה הייתה לא יותר מאשר העתק של הפשיטה על מדיין. דבר לא התחדש מאז.
בעצם לא, זה לא לגמרי נכון. האינדיאנים היו רחמנים יותר מאב הרחמים. הם לא מכרו את הבתולות לשפחות, לסיפוק צרכיהם של הרוצחים ובני משפחותיהם. לא, הם אנסו אותן ואז עשו איתן חסד, כדי לא להאריך את ייסוריהן, והעניקו להן את המתנה היקרה מכל: המוות.
הם שרפו חלק מהבתים, לא את כולם. הם החרימו כמה בהמות תמימות ואילמות, אבל לא הרגו אותן.
האם הייתם מצפים שהאל הזה, חסר המצפון ונטול כל מוסר, יהיה מצפן המוסריות, הרוך והעדינות, הענווה, הצדק, הטוהר? הדבר נראה בלתי אפשרי, עולה על כל דמיון. אבל הקשיבו לו, אלה הן מילותיו:
'אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים.
אשרי האבלים, כי הם ינחמו.
אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ.
אשרי הרעבים והצמאים לצדק, כי הם ישבעו.
אשרי הרחמנים, כי הם ירוחמו.
אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלוהים.
אשרי רודפי שלום, כי בני אלוהים יקראו.
אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמים.
אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי.'
הפה שפלט את הדברים האלה, דברי לעג מרים, דברי צביעות אימתניים, הוא הפה אשר ציווה על הטבח הסיטוני במדיינים: גברים, תינוקות ובהמות, על ההרס הסיטוני של בתים וערים, על ההגליה הסיטונית של הבתולות לחיי עבדות מזוהמים שלא יתוארו. זה הפה שהֵשית על בני ארץ מִדְיָן את מעשי האכזריות השטניים ששיחזרו האינדיאנים, פרט אחר פרט כעבור אלף ושמונה מאות שנים במינסוטה. סיפור המדיינים שעשע אותו. וכמוהו גם סיפור מינסוטה. אחרת היה מונע אותו.
הציטוטים מדרשת ההר, מספר דברים ומספר במדבר אמורים להיקרא יחד מעל הדוכן, כי רק בדרך זו יקבל הקהל תמונה כוללת של אבינו שבשמיים. אבל מעולם, אפילו לא פעם אחת, לא שמעתי איש דת שעשה זאת."

גם אם לא מחדש, די חזק ומצמרר בהתחשב בחודש האחרון, חייב להודות.

נב: התרגום לעברית בעייתי בנקודות מסוימות. אתן את הדוגמה הכי בעייתית, שהיא לדעתי טעות הקלדה או משהו שלא תוקנה.
באנגלית: Man is without any doubt the most interesting fool there is. Also the most eccentric. He hasn't a single written law, in his Bible or out of it, which has any but just one purpose and intention -- to limit or defeat the law of God.

בעברית: "האדם הוא ללא ספק השוטה המעניין ביותר בעולם.וגם המוחצן ביותר. לא בתנ"ך שלו ולא מחוצה לא אין ולו חוק כתוב אחד שמטרתו וכוונתו להגביל או לבטל את חוק האלוהים."
ובכן, הושמטה כאן מילה בטעות, וכל המשמעות התהפכה. ממש מקווה שזה ככה רק במהדורה הדיגיטלית שקראתי, ושזה יתוקן.

ספר משעשע בתחילתו. מתאר אירועים תנכיים מספר בראשית בהומור וציניות חריפה. זה מצחיק וכיף במיוחד כשאתה מכיר את פרושי המקור.
עם כי סוף הספר מסתיים בציניות ביקורתית וכואבת כלפי הדת והאלוהות. ציניות שמאחוריה שמעתי כאב גדול . של המחבר. על הסבל שמסתובב בעולם ללא הסבר.

כתוב יפה.