וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים--מֵהַר אֶפְרָיִם ; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף--אֶפְרָתִי. וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים--שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים, לַיהוָה. וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ--מָנוֹת. וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ. וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ : כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ. וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה, מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה--כֵּן, תַּכְעִסֶנָּה; וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל. (שמואל א' פרק א')
תקנאו, קראתי עוד ספר קסום, פרי עטה של הסופרת חוה עציוני-הלוי!
גם בספר הנוכחי, צללתי לתוך אוקינוס של: מילים, משפטים, תיאורים, וכתיבה מדהימה של הסופרת.
הספר כתוב בשני קולות מפיהן של שתי הנשים: פנינה וחנה שהן הדמויות הראשיות בעלילה. שתיהן חברות, יריבות, יודעות כתוב וקרוא, סופרות, ונשואות לבעל אחד-אלקנה מרמתיים צופים.
פנינה וחנה באופיין השלימו אחת את השנייה בתבונתן ונחרצותן, אך עובדות אילו לא מנעה את המתיחות ששררה בין שתיהן.
פנינה אשתו של אלקנה, מתוארת כאישה פורייה, אטרקטיבית ואת חדוות החיים היא מצאה בשעשועי בשרים. ציטוט עמוד 7: "איני בושה בחטאיי, הלוא ייתכן שגם לכם בעל או אישה, או אולי אהוב או אהובה שבגדו בכם, בלבם ובמעשיהם, ותהיתם איך להשיב להם כגמולם. ובכל מקרה, בני אדם אנחנו והאם יש אדם שלא חטא במאומה?"
היא הכירה את אלקנה במקרה ברעותה את הצאן. היא רחצה לה במי הברכה, כשבאותה עת הצאן השתובב לו בכרי המרעה, כשלפתע נקרא למקום באקראי אלקנה. המפגש בין פנינה ואלקנה יצר מערבולת רגשות, שגעשה במיוחד אצל פנינה... ציטוט עמוד 24: "לא כך תיארתי לי שיהיה. המאהב שיצרתי לי בדמיוני היה משדל אותי לאטו, ברוך ובאהבה, ואילו אלקנה נהג בי בפרעות בלתי מרוסנת. נתקפתי במערבולת של רגשות נוגדים. נרתעתי מפני תקיפותו, אך התרגשתי מכוחי לרגש אותו. חששתי לאבד את תומתי, אך התלהטתי בלהטו, יראתי מפני החטא, אך התפתיתי לתשוקתו-לתשוקתי. הפחד נאבק בערגה, והובס."
פנינה הדעתנית והנחרצת, ככל שאהבה את אלקנה גם נקמה בו. ובאחת השיחות בינה לבין חנה, כאשר חנה מוכיחה אותה על מעשיה המבישים, פנינה מעלה תואנה למעשיה... עמוד 123: "חוק המתיר לגבר לדעת אישה אחרת על פני אשתו, אך אוסר על אישה לדעת גבר אחר על פני בעלה, אין בו צדק"...
פנינה מאוד אהבה את אלקנה, וקשה הייתה עליה הבשורה, על כך שחנה הצטרפה לקן המשפחתי שלה.
חנה אשתו "האהובה" של אלקנה ואמו של שמואל הנביא, מתוארת כנערה שניחנה ביופי מיוחד. חנה הייתה אחות לחגית ולעוד ארבעה אחים. "הקליק" בין חנה לאלקנה נוצר דווקא בטקס החתונה של פנינה.
אלקנה העדיף את חנה על פני פנינה ובאירוע בשילה נכתב שאלקנה נתן לחנה: "מנה אחת אפים". כפיצוי על כך שנמנע ממנה זרע. ככל שפנינה התנהגה בפרצות, כך בלטה דמותה הצנועה של חנה.
לחנה הוענקה אהבה רבה מאלקנה בניגוד לפנינה שזכתה להשפלות. אלקנה לא היסס וכיבד את פנינה ואף נהג לגפף ולשבח את חנה, בנוכחות פנינה כאילו לא הייתה קיימת.
בסיטואציה שכזו איך פנינה היתה אמורה להרגיש?
עמוד 71:"... בעיניו הייתה חנה כארז הלבנון, ואילו אני הייתי רק אחד מאזובי הקיר, שצומח לו בחרך חבוי, שכוח אל."
האווירה בבית והיחס אליו פנינה זכתה מאלקנה, שיגר אותה ישירות לזרועותיו של ארנון הכנעני שאינו מבני ישראל.
בין שתי הנשים הללו ניכר גם הניגוד. פנינה הייתה מבורכת בילדים, ואילו חנה חשוכת ילדים. אין ספק שניגוד זה תרם למסגרת היחסים המתוחה בין השלישיה: אלקנה, פנינה וחנה, לרבות החלוקה ההוגנת ו"הבילוי הלילי" בחדרן.
סצנות הקנאה בין שתי הנשים היו רבות... ציטוט עמוד 76: "אילולא פנינה, היה אלקנה בא אליי לעתים קרובות יותר, ואולי הייתי מחיה זרע ממנו באחד מאותם הלילות שאותם הוא מבלה עמה. וגם מסיבה זו, היא הייתה לצנינים בעיניי."
בסופו של דבר חנה ילדה את שמואל, שהיה השופט האחרון של בני ישראל בתקופת שופטי ישראל. עוד בטרם שמואל נולד, חנה אמו נדרה נדר בפני עלי הכהן, במשכן שילה, והוא הוקדש לעבודת האל.
שמואל גדל וחונך על ידי עלי הכהן, וזה גם המקום שבו קיבל את נבואתו. הקשר בין האם לשמואל לא נפסק בשל כך, ובספר שמואל ב' פסוק יט נרשם: "ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים"...
החצי הראשון של הספר מתרכז במשולש: פנינה, חנה ואלקנה, לעומת החלק השני, שמתרכז בשמואל הנביא שמצליח, להתגבר על יצרו.
אין ספק שבספר הזה ניתנה במה רחבה יותר לפנינה, ייסוריה והמניעים להתנהגותה. הבנתי את פנינה והסיבות, ברם לא קבלתי את דרכה. מאידך וביני לבין עצמי, מי אני שאשפוט אותה? שכן, על כך נאמר: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ועל אחת כמה וכמה שמדובר על תקופה של לפני כ-3000 שנים...
הסופרת חוה עציוני-הלוי שוב שיחקה אותה...בקסם המיוחד לה, היא מנשימה בדרכה שלה את התנ"ך והסיפורים המקראיים.
אני מודה, שלעיתים, ובקטעים מסוימים הרגשתי שהסופרת הרחיקה לכת מהמקור, אבל זה נסלח. איפכא מסתברא, דווקא הדמיון הפורה, והיצירתיות האין סופיים, העצימו את העלילה.
אהבתי את הספר באופן עריכתו והגשתו, לרבות התוספות המודרניות שהסופרת הצמידה לדמויות, תיאורי משחקי האהבה ומטעמי המיטה המיניים.
הסיפור הזה מכיל לא מעט אהבה, קנאה, בגידה, שקרים, תככים, רמאיות, תאווה, תשוקה, רוחניות, אהבה וכיבוד הורים, וגם רוחניות כיד הדמיון הטובה על הסופרת.
עלילה עתיקה ומודרנית של כאן ועכשיו.
עוד ספר על נשים, מקראיות, חזקות ועוצמתיות, שמעיזות להשמיע את קולן וליטול את גורלן בידיהן!
אחרי מספר ספרים שקראתי מאת הסופרת חוה-עציוני הלוי, אני הולכת ומשתכנעת שיש לנו גרסה ישראלית, וגם תשובה משובחת, לסופרת פליפה גרגורי, הידועה בכתיבת רומנים היסטוריים על בית המלוכה האנגלי.
יופי של יצירה מרתקת, ותודה רבה על כך שהשכילו לחוקק את החוק, שכל גבר יהודי יוכל לשאת אך ורק אישה אחת בלבד...
בינינו: גם ככה הגברים לא מסוגלים לעשות יותר מדבר אחר, אז שתי נשים? קצת יותר מדי לא?
מומלץ בחום, אל תחמיצו את הספר הזה!
לי יניני
נ"ב: בתקופה האחרונה הקדשתי את זמני הפנוי לקריאת סדרת הספרים של חוה עציוני הלוי, ועוד ידי נטויה בסוגיה זו. תוך כדי חיפושיי בספריה הציבורית, גיליתי את הספר: "צלילים בכרם" שהינו הגרסה הראשונית לספר הנוכחי. בזמנו "צלילים בכרם" לא הופץ לחנויות הספרים, אך מספר עותקים הועברו לספריות. הספר הנוכחי הינו אותו ספר, אך משופר ומשודרג עם עיצוב כריכה מקסים בעיני. (שאפו למעצבת).
