האמת, הספר משמים (ברובו). הרעיון מעניין, אך הביצוע קלוקל.
עלילתו מתרחשת במאה ה-22, ועוקבת אחר גוף שמימי בשם ראמא, שזוהה תחילה כאסטרואיד, אך התגלה בהמשך כמעבורת-חלל חייזרית שנעה במערכת השמש.
חללית מחקר בשם "אנדיבור", מופנית ממשימתה כדי לחקור את הגוף המסתורי. בתוך כך, מגלה הקורא יחד איתה אט אט אודות המעבורת, חוקיה ושוכניה.
טיבה של המעבורת ומשמעותה עבור בני האדם, מעסיקה רבות את דמויות הסיפור, לרבות מועצה בין-כוכבית שמונה שבעה חברים מכל אחת ממושבות החלל של האדם.
הסיפור מתנקז בסופו של דבר אל החלטת בני-חמה והחלטתו של קפטן האנדיבור, קומנדר נורטון.
ראמא הינה גוף חידתי בצורת גליל. עיקר הסיפור עוסק בקונסטרוקציה שלה, באופן מייגע לטעמי. קלארק דורש מקוראיו ראייה מרחבית וכושר דמיון שלא בטוח שבהישג ידם.
שם המעבורת הינו בהשראת המיתולוגיה ההודית (ראמא הינו אחד מהתגשמויותיו של וישנו). אני בכלל חשבתי שמדובר באשה, אולי קוסמונאוטית, שעתידה לקחת חלק בסיפור (בין היתר, בפרשת אוהבים).
כותרות הפרקים היו בגדר ספוילרים – כל כותרת חשפה את התגלית הבאה.
רק לאחר מספר אירועים של פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ (האחרון ב2077), החליטו בני האדם להקים את משמר החלל. ההתמהמהות תמוהה בעיניי, כמו גם חוסר האונים שלהם במאה המתקדמת.
הדמות שהתחבבה עלי בעיקר הייתה דמותו של קומנדר נורטון, אולם גם בה מצאתי פגמים - אידיאליזם נאיבי וחיים כפולים (שתי משפחות).
הספר מרגיש כמו הקדמה לשני הספרים העוקבים, למרות שאינו היה אמור להיות חלק מסדרה – לכן אציין לטובה את המשפט החותם אותו.
אין לי מושג אודות טיבה של הסדרה כולה, אולם בתור ספר יחיד, מדובר באחד חלש וחסר מעוף.
הספר זכה בפרס הוגו ונובלה עם צאתו (1975). הוא מכיל רעיונות מעניינים ומפגן יצירתיות אולם ספק אם יש בו יש די חדשנות כדי להצדיק את מעמדו (ואולי בכלל, יש להאשים את המתרגם).
זמן שלעולם לא ישוב,
ספר בינוני.










![אנה קארנינה [מהדורת 1999 - א' / ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/48864.jpg)







