ביקורת ספרותית על בלתי נפרדים מאת שרה פניפקר
ספר בסדר

---

*לקוח מהבלוג האישי שלי קוראת-נמרצת*

קליל ורגוע, לקראת סוף השבוע...

פאקס השועל, ופיטר בן השלוש-עשרה ביחד כבר חמש שנים, אבל כאשר אביו של פיטר מגוייס למלחמה, הוא מאלץ את פיטר להיפרד מהשועל שלו, ומשאיר אותו אצל סביו הנרגן. פיטר מקבל עליו בצער את הגזירה, אך מהר מאוד מבין כי עשה טעות, ומחליט לעשות מסע של מאות קילומטרים בחזרה אל פאקס. אבל המסע של פיטר מוביל אותו למקומות זרים ורחוקים, היכן שהוא מתמודד לא רק עם הריחוק מחברו הטוב ביותר, אלא גם עם עצמו ועברו.

היו לי כמה בעיות עם העלילה, ועם סיום הסיפור, אבל למי שמעוניין לקרוא את הספר מבלי לגלות פרטים על העלילה: אומר כי הספר חביב, ואני ממליצה עליו כספר קריאה קליל. הוא לא היה מאוד מרגש, או מעניין, או מלמד, או משמעותי. אבל הוא היה מהנה, וזה מה שחשוב.

קהל יעד: בני נוער ומבוגרים.

בלתי נפרדים, מאת שרה פניפקר, בהוצאת מודן.

(החל מנקודה זו ישנם *ספויילרים*)

נהניתי מהסיפור הקליל, כאשר פרק אחד מסופר מנקודת המבט של פיטר, והבא אחריו מנקודת המבט של פאקס, וכך חוזר חלילה. הסיפור עצמו אינו כבר מאוד, והקריאה קולחת וחביבה. אני מודה שלא הרגשתי שיש עומק יוצא דופן לסיפור הזה, ועל מנת לרקום עלילה שהיא גם קלילה וגם משמעותית, דרוש יותר מדמויות שעוברות שינוי ורעיון. אמנם, פיטר אכן יוצא כנער מפוחד וחסר ביטחון, וחוזר כמתבגר חזק פיזית ונפשית, אמיץ ונחוש. גם פאקס השועל יוצא לעולם תמים ומבולבל, והופך שועל אמיץ, נאמן וגם הוא, מעט יותר בוגר. אבל, לכל אורך הסיפור נדמה כי הסופרת מנסה להכין את הקורא למפגש המיוחל בין שני החברים העורגים זה לזה. פיטר עובר מאות קילומטרים, כאב גדול, שעות של בלבול, בדידות וגעגועים. פאקס ממתין ברעב, באיום הקיומי התמידי ופחד מהמלחמה לילד שיחזור. אבל הקורא נאלץ לשבת בחווה עם איזו אישה מזדקנת, כשפיטר מביע רצון לברוח ממנה אך לא מקיים זאת. העלילה מלוווה בתחושת דחיפות שלא מוצאת פורקן בעלילה. עד שפיטר מוצא את פאקס, הקורא מגיע לעמודים האחרונים של הספר. ובאחרונים, אני מתכוונת לשלושה העמודים האחרונים פחות או יותר. אז... הוא פוגש בפאקס, למשך כמה שניות בודדות, ואז נותן לו ללכת עם המשפחה החדשה שמצא. וזהו. סוף סיפור.

אני מודה שזה אכזב אותי מאוד. ההמתנה לאיחוד ביניהם גם ככה היתה מעט מעיקה, והגיעה לא ממקום של ציפייה נעימה, אלא מתוך חוסר השבעת הרצון של העלילה עצמה. הסוף של הסיפור, מבחינתי, הביא לידי הרס את העלילה שהוא היה אמור להציל.  המפגש הכל כך קצר בין פיטר לפאקס, אחרי המסע המייגע, פשוט הרגיש מלאכותי ונמהר, וקטל את תחושת ה"משהו ייצא מכל זה בסוף".

לסיכום - ספר חביב, היה נחמד להעביר איתו כמה שעות קריאה, אבל הוא מרגיש, לטעמי, עם הסיום הפזיז: קצת חסר פואנטה.

אשמח אם תבואו לבקר: https://determinreader.wordpress.com/

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על בלתי נפרדים