ביקורת ספרותית על משחקי תודעה מאת טרי טרי
ספר טוב

---

***משחקי תודעה***

אמ;לק: כן או לא? כן, ספר חביב בסך-הכל

תקציר מגב הספר:
ללונה הייתה תמיד יכולת ייחודית להתקיים בעולמות וירטואליים וממשיים בעת ובעונה אחת, סוד שהיא רוצה לשמור לעצמה. היא מסתירה את יכולתה בכך שהיא בוחרת להיות סרבנית: אחת מאלה הנמנעים מכניסה למרחבים הווירטואליים שאחרים פועלים בהם. אבל כשהיא נבחרת להשתתף במבחנים מכריעים ( =^.^= אח, אני מתה על הספרים האלה על ילדים תמימים שנשלחים למבחנים יוקרתיים רק כדי לגלות שאוניברסיטאות הן תהומות של רשע וסבל אנושי =^.^= ), היא לא יכולה עוד להסתתר. הדרך הבטוחה הייתה להיכשל, ולחזור למבוי הסתום של חיים חסרי עתיד ( =^.^= אבל מתערבת איתכם שלונה לא תצליח להיכשל? כלומר תכשל בלהיכשל? כלומר תצליח? זה תמיד ככה =^.^= ). אבל לונה מתחילה לקוות למשהו טוב יותר, ותקווה היא דבר מסוכן...
טרי טרי ( =^.^= הידד, עוד ספר של טרי טרי! =^.^= ) מחברת הטרילוגיה עטורת הפרסים "להתחיל מחדש" חייתה במרוצת חייה בצרפת, בקנדה, באוסטרליה ובאנגליה והספיקה לצבור לאורך הדרך ארבעה תארים אקדמיים, שלל דרכונים ושם יוצא דופן. הקריירות שלה בעבר כוללות מדענית, עורכת דין, אופטומטריסטית ועבודות שונות בבתי ספר ובספריות ( =^.^= "עבודות שונות" נשמע מפוקפק/מסתורי מאוד, ובאופן כללי סיפור חייה נשמע כאילו היא פושעת בינלאומית מבוקשת, אבל הספרים שלה טובים בסך-הכל אז מי אני שאשפוט=^.^= ).

ומה אני חשבתי:
אני אגיד לכם מה לא אהבתי בספר: הוא לא החליט אם הוא פנטזיה או מד"ב. למה אני מתכוונת? כשמציגים לי עולם עם טכנולוגיה שהתקדמה לרמה של עולמות וירטואליים, אני מקטלגת אותו בראש שלי כמד"ב ומצפה להתרחשויות עם הסברים וונאבי-מדעיים. כשמציגים לי עולם עם כוחות קסם שאנשים שואבים מיסודות הטבע, אני יכולה לקבל דברים כמו "תתחברי ליסוד האדמה שבתוכך, תתרכזי בכל גרגר ותיצרי מהם משהו" (אני לא מתה על דברים כאלה כי זה תמיד מרגיש כאילו בשביל להפעיל כוחות עצומים הגיבורים צריכים רק להתרכז, קח ריטלין וקבל כח חסר מעצורים, היה מרגיש הרבה יותר הוגן אם הם היו צריכים לפתור שאלת בגרות במתמטיקה תמורת כל דקת שימוש בכח שלהם, אבל בסדר, יש עולמות שזה ההגיון בהם אז אין מה לעשות). אני לא אוהבת כשלוקחים משהו מדעי והופכים את השליטה בו לקצת וודו. הרגשתי כאילו אם הסופרת היתה משקיעה עוד קצת, יושבת קצת עם האקרים או מתכנתים של משחקי מחשב, היא היתה יכולה לעשות מהספר הזה הרבה יותר ממה שהוא.
לונה השיגה דברים קצת יותר מדי בקלות בספר. זה לא שהיא דמות מעצבנת ומושלמת (להפך, חיבבתי אותה מאוד), אבל כל ההצלחות שלה בספר הרגישו כאילו נבעו משילוב של תושייה וכשרון מוגזם. ברגע שהיא החליטה שהיא רוצה לעשות משהו – היא הצליחה בו. היה חסר לי בה קצת אלמנט של חרישה/עבודה קשה, גם אם היו הסברים מקובלים עליי למחצה לכשרון המוגזם שלה.
וגם (שוב!) בסוף הספר יש שגיאה לוגית ענקית ואיומה, משהו ברמה של "אלוהים שכח שהוא ברא את אדם וחווה אז הוא ברא עוד אדם וככה נוצר הגיי הראשון". טרי, האלוהים של הספר, שכחה משהו מאוד חשוב שהיא בראה, ונדמה שאף אחד לא שם לב עד שהיה מאוחר מדי והספר היה בחנויות עם כריכה ממש יפה דרך אגב.
מה אהבתי בספר?
העולם מקורי – זאת אומרת, על הבסיס הסטנדרטי של "עולם עתידני עם עולמות וירטואליים" נבנים דברים מקוריים. לפחות אלמנט אחד בסוף הפתיע אותי מאוד (למרות שרק אלמנט אחד הפתיע בקטע של "הייי מגניב לא ראיתי את זה בא" וכל השאר הפתיעו בקטע של "וואט דה פאק זה לא הגיוני בכלל"). וכמובן, הספר מותח ומלא אקשן, והעלילה לא מאיטה למספיק זמן כדי שתספיק לדאוג לגבי ההגיון שבה.
ויש גם בונוס: קריצה לחובבי להתחיל מחדש!
לסיכום אפשר לומר שנהניתי מהדרך גם אם הסוף די מעפן, אבל היי, זה גם מה שאנשים יגידו אחרי טיול מדהים שבסופו תטרוף אותם איגואנה ענקית. זה שבסוף טרפה אותך איגואנה לא סותר את זה שהטיול שלך היה ממש אחלה!

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על משחקי תודעה