ללא סייג אפשר לקבוע כי זהו הספר הטוב ביותר בסדרה עד כה. בחלק הראשון פנדורין הבוגר, בשנות החמישים לחייו, מנסה ללכוד מרגל יפני שאחראי על פיצוץ מסילות הברזל במדינה במהלך מלחמת רוסיה-יפן. פנדורין, כמו פנדורין, במיטבו, אם כי לא חף מטעויות שעולות בחיי אדם, עם זאת הדגש הוא כמובן על החלק השני של הספר, המספר על התקופה היפנית של פנדורין, כאשר שימש כסגן הקונסול ביוקוהאמה, עיר נמל יפנית קוסמופוליטית.
אין ספק שאקונין יודע את העבודה ואפשר להרגיש את אהבתו והערצתו ליפן, את בקיעותו בשפה, במנהגים ובתרבות. בחלק הזה, פנדורין אמנם כבר עבר דבר או שניים בחייו הצעירים, אך עדיין הוא עלם חמודות ולא איש חמור סבר. שם גם מקור יחסיו עם מסה, מקור החיבור של פנדורין עם אמנויות הלחימה, עם התרבות, עם היוגה והניצחון של הנפש על הגוף. בספר הזה, אנשים מתים כמו זבובים ופנדורין, אמנם בר מזל, אך לא הכל-יכול והדבר מעצב את אישיותו לשנים הבאות ומוסיף עוד מצבע הכסף לרקותיו. ובסופו של הספר גילוי מפתיע...
בחודש אפריל בוריס אקונין ביקר בארץ במסגרת פסטיבל "בלש בעיר" שהתקיים בתל אביב. לשמחתי, הוזמנתי לקוקטייל חגיגי איתו ושם גם קיבלתי את הספר הבא "מחרוזת הירקן" עם הקדשת המחבר, דבר שאפשר לי להוציא את "מרכבת היהלום" מארון החירום (לרגע של מחסור בחדוות הקריאה) ולהכניס לשם את הבא בתור - ללא ספק אושר בהתגלמותו!

















