ביקורת ספרותית על הפיתוי של ברוריה מאת אברהם קושניר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 11 במרץ, 2018
ע"י אורי רעננה


ציון כולל : 5 מצוין
עלילה: 5 מיוחדת במינה
קצב: 5 מלא אירועים
תובנות- 5 בשפע, גם לימנו.
יחוד הספר: מאיר תקופה, עם השלכות לנו כפרטים.

שושנה היא ראש צוות חקירות מיוחד במשטרת ישראל בירושלים, לא מאלו שרצים לעיתון או לטלוויזיה לפני שחיממו את הכיסא שלהם.
היא עוסקת בעיקר בחקירות מקרים שצוותים אחרים הקדיחו בהם את תבשילם. בתוך כדי כך היא מנסה להכניס תרבות אירגונית של ביקורת והפקת לקחים מכל אירוע, בין אם הוא נכשל או מצליח, ממש כמו בחיל האוויר, התהליך נעצר מסיבה מפתיעה ועל זה כדאי לקרוא בספר.
העלילה מקבלת תפנית מיוחדת כשהיא מקבלת בקשה לחקור התאבדות שקרתה לפני כאלפיים שנה, ליתר דיוק במאה הראשונה לספירה בארץ ישראל, ועדות לכך נכתבה כאלף שנה מאוחר יותר בצרפת. המבקשת היא מרים, מנהלת מדרשה לבנות חרדיות בה הן לומדות גמרא ולימודים אחרים כמו תלמידי ישיבה רגילים.
כאן המקום שקורא ביקורת זאת עלול להיעצר ולהגיד "מה לי ולכל זה?".
וכאן קיסמו של הספר, כי כשהגעתי למקום זה, נמצאתי בטרנס של סקרנות, עם מספר הארות ונקודות חשיבה שונות ממה שהנחתי.
המתאבדת היא ברוריה, אשתו של רבי מאיר. אישה חכמה, למדנית שחלק מאנשי הסנהדרין קראו לה תנא, מסיבות שהצוות פתר, בעלה שלח אליה בחור ישיבה שיפתה אותה, ובעקבות זאת נטלה נפשה בכפה.
מגלה הסוד שנשמר אלף שנים הוא רש"י בכתיבה מצמצמת בת חמישים מילים.
הצוות של שושנה בתגבור מרים ופסיכולוגית חוקר את העניין כמקרה התאבדות או רצח, ותוך כדי כך מתגלים ההקשרים להתנהגות האדם בימנו, כמו למשל: מדוע ילך בחור ישיבה , תלמידו של רבי מאיר לפתות את ברוריה בניגוד לדיבר מפורש מעשרת הדיברות? מתברר כי הבסיס הפסיכולוגי לכך קיים גם בימנו.
הספר כתוב נפלא, עדכני, קולח ומאיר תקופה קשה של ארץ ישראל שאחרי מרד בר כוכבא.
כמו שנאמר, הספר מלא הארות ונקודות למחשבה גם לאלו שנבהלים מ"הדתה". למשל, אדם וחווה הסתובבו נבערים בגן עדן ברמת תודעה כשל כל חיה אחרת, והנה חווה טועמת מהתפוח ונפקחת לתבונה ולתודעה. השאלה היא מה מנע ממנה לא לתת תפוח לאדם ולהשאירו מסתובב סביבה עירום עד היום הזה?
ויש גם שאלה הפוכה, האם התוצאה הייתה זהה אם אדם היה אוכל ראשון את התפוח?
ואולי מבט עכשווי על ירושלים:" ירושלים היא הכי קוסמופוליטית, כל קבוצה התכנסה ברבעים משלה, ובתוך הרובע היו תת רבעים, "חוש".
גם ביציאה מהחומות ובניית "ימין משה" נקבע תקנון האומר חצי לאשכנזים וחצי לספרדים, טבון אחד לחמין לאלו ואחר לטשולנט .."
הספר מכיל ביקורת קשה על הרבנות והרבנים, כמו הצורך במנגנון לשימור שליטה של כל קבוצת כוח.
ובעיקר הדיכוי של האישה לאורך הדורות ובימנו.
ספר מומלץ לכל אחד כי הוא חורג ממסגרת סיפור הרקע ומביא השלכות גם לימנו אנו.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי רעננה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
המוטיב העקרי של הסיפור, הוא היכולת של האישה להתבטא בתחומים שאינם בד' אמות הבית.
על פי הספר, ברוריה שומעת אמירה כללית בנוסח "נשים דעתם קלה" ומלגלגת על כך, רבי מאיר אומר לך "סופך שתחזרי בך" ומכאן השתלשלות הענין.
הטענה היא שגם היום לא קל לאישה בכלל ולחרדית לפרוץ גבולות אלו.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
המאמר כמובן קודם לספר ולא נכתב כתגובה אליו.
המקורות שהוא מביא מראים שהיה עיסוק בנושא בעבר, וגם הוא עצמו כמובן מהווה עיסוק בנושא.

הסבר אפשרי לכוונת הגמרא במילים "מעשה דברוריה" שאין בו עמימות או ניסיון הסתרה מופיע במאמר (אבל דורש היכרות עם הגמרא במקור).

(ולא הבנתי מה הקשר לעדינה בר שלום או לטוענות רבניות).
אורי רעננה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לרוויטל, מכל מלמדי השכלתי. גם לי צרם הלימוד הבדווי, אם כי הוא אמור להציג את המקומות שבהם אישה יכולה לבטא את עצמה במסגרת מחייבת ומשטרית.
אתן לך דוגמה מאיראן, אותה סיפרה מורין נהדר, אישה דתיה, שהלחינה פיוטים שמקור חלק מהם הוא ביהדות איראן.
יש שיר שנקרא "גולי סאנגאם" או ציפור האבן, והאישה שרה שהיא ציפור האבן שהסופות ואקלים המדבר מחוללים סביבה.
מורין מספרת כי זה ..שיר ערש. הרציונל הוא כי הנשים יכלו לשחרר תיסכולים רק בשירה לתינוק שאינו מבין.
שמחתי כי ההסבר ליופיו של שאול מקורו ברש"י, דבר שמתחזק אצלי עם תיאור דמותו אצל גרוסמן.
לגבי התגובות של האחרונים, מצויינת בהמשך התגובה של הרמב"ם ואפילו בנו של הרב יוסף חיים ה"איש חי".
התגובה של הרב הנקין היא על ספר זה, ואינה יזומה כנושא פתוח.
עדיין במגבלות שאת מציינת, אני רואה בהארות של שבספר, אפילו אם הן חלקיות, מרכיב שהוסיף לתובנה שלי.
חוץ מזה חשבתי על שני דברים.
א. עדינה בר שלום, בתו של הרב יוסף , הקימה מכללה אקדמית להכשרת נשים חרדיות, וגם שם התהליך לא קל.
אני מניח כי את יודעת איזה מאמץ נדרש ל"הכשיר" טוענות חרדיות על ידי המימסד.
ב. כשהיהדות רוצה להתמודד עם נושא היא יודעת לעשות זאת, למשל ההתמודדות עם הסיפור של איוב. אין היא דוחה אותו אלא מעבדת אותו ומפרשת אותו.
תסכימי כי "מקרה ברוריה" לא בואר בגמרא אלא מופיע כאמירה סתמית.
וגם אם נניח כי ה"באור" של רש"י הוא פלגיאט, אין לי כהדיוט אוריין , כלים להבין את עמימותו.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
ואורי, עכשיו קראתי את תגובתך למאמר
השאלה אם רש"י היה מתיר או לא מתיר איננה רלוונטית מכיוון שמדובר על אדם שכתב על גבי כתב יד של רש"י שהיה בידו, כך שרש"י לא ממש היה יכול להביע דעה בעניין.
בדיוק כמו שאם אתה תכתוב על גבי העותק שלך של הספר "הפיתוי של ברוריה" רעיונות משלך - לאברהם קושניר לא תהיה כל דרך לדעת מזה או למנוע את זה.
במקרה שלך - מאחר ואתה חי בעידן הדפוס, אין חשש שהערותיך יועתקו ע"י מעתיק כתבי יד וישתרבבו לעותק הבא של הספר...
יש במאמר הסבר מפורט על דרך העתקתם של כתבי יד בתקופה המדוברת וכיצד היה נפוץ שהערות שאנשים כתבו לעצמם על גבי כתב יד אחד, השתרבבו לעותק הבא שלו כחלק מהטקסט.
זכור שמדובר בתקופה בה לא היה דפוס או מכונת צילום. כל כתבי היד - כשמם כן הם - נכתבו ביד ועל כן היה קשה להבדיל בין הטקסט המקורי להערה שנכתבה על גביו.

אפשר לקבל את הסיפור כפשוטו, אם כי השאלות שהוא מעלה הן קשות. מה שקשה מאוד עד כדי בלתי מתקבל על הדעת הוא הרעיון שסיפור ישמר בסוד ויועבר בעל פה במשך מאות בשנים לפני שיעלה על הכתב.
בכל אותן שנים אף אחד לא יתייחס אליו או ירמוז אליו או ייצור איזשהו רושם שהוא מכיר אותו.
קשה גם להעלות על הדעת שבעלי התוספות, שפירוש רש"י היה בידיהם, התעלמו לחלוטין מהסיפור הזה, אף כשהיה הגיוני לצפות שישתמשו בו - כפי שמבואר במאמר. לכן הסביר ביותר הוא שהסיפור לא היה בפניהם מכיוון שלא היה חלק מפירושו של רש"י.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
טוב, הלכתי לקרוא את הפרק הראשון של הספר והרושם שלי שיש פה תחקיר מאוד בלתי מעמיק התחזק אקספוננציאלית.

אז ראשת המדרשה החרדית והמשכילה מעבירה שיעור על הפסוקים הראשונים של ספר שמואל, פרק ט.
והנה, היא מחדשת חידוש מסעיר ופרובוקטיבי שטרם נשמע כמותו!
רק מה, הפירוש הכה מסעיר ופרובוקטיבי מופיע כבר ב... רש"י על אותו הפרק.
הנערות הנשאלות על ידי שאול למקום הימצאו של שמואל מאריכות בדבריהן, ע"פ רש"י, "בשביל להסתכל ביופיו של שאול". ציטוט מדוייק.
אלא שראשת המדרשה לא טרחה לפתוח רש"י, צעד די בסיסי שכל ילד שהיה צריך להעביר הרצאה בכיתה במסגרת שיעור תנ"ך היה טורח לעשות. לא, היא עלתה על הפירוש המופלא הזה במפגש עם שואבות מים בדואיות בחסות הקרן החדשה!
אגב, גם שושנה החוקרת הכה מוצלחת, גיבורת הספר, עלתה על הפתרון בזכות היותה חילונית, כמובן. כי אנשים דתיים לא יעלו על דעתם לחשוב על פתרון כזה.
חוץ מרש"י.
ומילא, שמרים ראשת המדרשה לא טורחת לפתוח רש"י. אבל כל הגברים החרדיים שיוצאים מההרצאה שלה במחאה על דברי הכפירה - גם הם לא הכירו את רש"י הזה על ספר שמואל?
אישית, למדתי אותו בבית הספר. חינוך דתי סטנדרטי.
בלי להיות חוקרת משטרה ובלי טיולים עם הקרן החדשה, תארו לעצמכם.

אז אותה מרים מוטרדת מאוד מאגדת ברוריה שמופיעה אצל רש"י על התלמוד. מסתבר שלפעמים היא כן קוראת את רש"י. אבל אם כבר היא קוראת את רש"י, היא קוראת רק את רש"י ולא אף אחד אחר, ולכן היא יכולה לטעון ברוב בורות כי מעשה ברוריה "מעולם לא נחקר". המאמר אליו קישרתי פה במורד הדיון יכול להוכיח שמדובר בהבל. המעשה בהחלט נחקר והועלו לגביו תמיהות והשערות, אבל הי, למה ללכת לחפש במפרשים כשאפשר להזמין צוות חקירה משטרתי עם אפס ידע בטקסטים תלמודיים לחקור טקסט תלמודי?
וזו אמורה להיות ראשת מדרשה הבקיאה בספרות ההלכתית.
משהי שהדרך שלה להתמודד עם טקסטים תמוהים היא ע"י טיולים עם הקרן החדשה וחוקרי משטרה מודרניים.
מה אומר, לא מאוד משכנע.
בת-יה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה על הביקורת. הספר נשמע מעניין.
חוץ מזה אם כל הכבוד לרש"י היה לו דמיון עשיר שלא תמיד לטובה.
אנקה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
טוב, לידידיי, רויטל ואורי, קראתי את הקישור ששלחה לי רויטל ברוב אדיבותה וקצת "נרגעתי". ישנן כמה אפשרויות לסיפור על ברוריה.
אני בוחרת להאמין בטעות שהשתרבבה איכשהו לסיפור המעשה, ובוודאי לא "המצאה" של רש"י.
ומכיוון שאף אחד מאיתנו לא יכול לאשר או להכחיש כך או אחרת אני בוחרת את סוף המעשה מרוכך יותר : רבי מאיר בעל הנס ברח/גלה יחד משפחתו לבבל או מאימת הרומאים שרדפו אחריו או בגלל תחרות עם רבי שמעון בן גמליאל.
וכך שניהם (הרבי ואשתו) יוצאים נקיים.
אם כי "פיקנטי" יותר בספרי פרוזה מהתקופה החדשה להתעמק דווקא בגירסה ה"יותר נועזת".
בכל מקרה אני מתכננת לקרוא את הספר. ותודה לשניכם שהערתם את עיניי והתייחסתם ל"קושיות הלקראת פסח" שלי :)
אנקה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לרויטל יקרה, תודה על הקישור. בוודאי שיש לי בו עניין, הולכת לעיין.
אנקה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לאורי, בוודאי שאת הספר אקרא בשמחה ותודה על ההמלצה. אותי מעניין אם אפשר למצוא תיעוד כלשהו או דעה של בן התקופה של ר' מאיר בעל הנס וברוריה אשתו ז"ל על פיהם ביסס רש"י את דבריו.
הרי עברו כמה מאות שנים טובות מתקופתם לתקופתו.
והרי ידוע שבמשפט העברי צריך לשפוט לפחות על פי דבריהם של שני עדים, או שאני טועה :) ?
אורי רעננה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לרוויטל, אני מקבל את הערתך האחרונה. איש באמונתו יחיה.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אורי, תודה על ההצעה, אך מעבר לתאוריית "הסיפור שהוסתר במשך מאות שנים", הספר איבד אותי במשפט:
"מנהלת מדרשה לבנות חרדיות בה הן לומדות גמרא ולימודים אחרים כמו תלמידי ישיבה רגילים."
יש אמנם מדרשות בהן בנות לומדות גמרא, אך אף אחת מהן איננה חרדית, ולו היתה מדרשה חרדית כזו - הרי שמעצם הקמתה היא היתה מפסיקה להיות חרדית, כך שמדובר בפרדוקס.
נשמע כמו סופר שערך מחקר לא מספיק מעמיק על החומר שהוא כותב עליו.

ואם זה לא הספיק, הספר איבד אותי סופית בחלק של "הספר מכיל ביקורת קשה על הרבנות והרבנים, כמו הצורך במנגנון לשימור שליטה של כל קבוצת כוח."
מבני כוח ומנגנוני שליטה - לא כוס התה שלי.
(מי כאן אמר לאחרונה שהפמיניזם הרדיקלי הוא זרם שולי?)
אורי רעננה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לרויטל, הספר הזה אינו "צופן דה שמטה..".
יש בו את כל היסודות המקצועים והרציונלים לניתוח האירוע.
מציע שתקראי אותו ותווכחי כי אכן כך.
אין בו כל תועבה או מעשה זימה שעלולים למנוע ממך את הקריאה.
קראתי את ההסבר של הרב הנקין באקדמות.
אני מודה לך על גילוי חוברת מענינת כזאת, בעלת פתיחות שבה כותבים אנשים כמו אדמיאל קוסמן, ועוד.
ההסבר תיאורטית אפשרי, אבל, לעניות דעתי, הוא פתרון דחוק.
אם הפתרון הוא הבריחה של רבי מאיר לבבל, אזי הגמרא יכולה להסביר זאת. התירוץ כי הסיפור הוא שירבוב של תלמידו של רש"י דחוק יותר. כי בעקבות הספר , אני קורא את ספרו של אברהם גרוסמן על רש"י והרושם הוא שרש"י לא היה מרשה לעשות זאת.
אפשר לקבל סיפור כפשוטו כשם שהמקרא מספר על לוט ובנותיו ואפילו על דויד ובת שבע והתוכחה של נתן הנביא. ואיש לא מוריד ממעשיו של דויד.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אנקה, אכן סיפור לא הגיוני וקולמוסים רבים נשברו בניסיון לתרץ אותו...

חובבי הקונספירציה אולי יאהבו את הרעיון של סיפור שנשמר בסוד במשך מאות שנים עד שהתגלה, רצוי שיערב גם כת סודית שמעבירה את סודותיה מדור לדור, צופן דה-וינצ'י סטייל.

חובבי ההיגיון הבריא מן הסתם פחות יחברו לרעיון הבלתי מתקבל על הדעת מבחינה היסטורית.
אם באמת יש לך עניין בסוגיה, אולי תמצאי עניין במאמר הזה:
http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/21/Henken.pdf
אורי רעננה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לאנקה, שאלת את השאלה הנכונה, אני ממליץ לך לקרוא את הספר, לא אקלקל את התהליך הרציונלי, רגשי שעובר הצוות כדי להגיע לתשובה.
גם התשובה אינה כמובן מוחלטת, אבל מאפשרת לקורא לשקול אותה מול אלטרנטיבות.
באשר לחלק הראשון של השאלה, יש עוד שני פרשנים שניסו להחליק את הדילמה, אבל , רש"י הוא העד המרכזי.
על מניעיו לגלות את הסוד כדאי לקרוא בספר.
נ.ב רש"י אינו עד מדינה ולא שמו אותו בתא מלא פשפשים
אנקה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לאורי, הייתי שמחה לדעת האם פירוש רש"י לסופה של ברוריה הוא יחיד במינו או שיש עוד פרשנים ומקורות התומכים בגירסה הזאת ?
מכיוון שלפי תחושה פנימית שלי הסוף העגום והנורא לפי פירוש רש"י לא הגיוני בכלל לשתי הדמויות. ברוריה ור' מאיר בעל הנס. הוא נוגד כל מה שלמדו,
התחנכו ועסקו בזה כל ימי חייהם התנא ואשתו.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
הדתה שמדתה. נשמע כמו מועמד ראוי ומוצדק לפרס ספיר.
מורי (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
נבהלים מהדתה? מה, אני ילד צעיר וקצת טיפש?
יפעת (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
נשמע מרתק, הוספתי לרשימה שלי. תודה.
אנקה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
סקרנת. תודה על ההמלצה.
חני (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אורי יופי של ביקורת למרות שאני מעדיפה לדעת כמה שפחות פרטים על הדמויות ומי הן.
תודה
לי יניני (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת יפה. תודה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ