“ציון כולל : 5 מצוין
עלילה: 5 מיוחדת במינה
קצב: 5 מלא אירועים
תובנות- 5 בשפע, גם לימנו.
יחוד הספר: מאיר תקופה, עם השלכות לנו כפרטים.

שושנה היא ראש צוות חקירות מיוחד במשטרת ישראל בירושלים, לא מאלו שרצים לעיתון או לטלוויזיה לפני שחיממו את הכיסא שלהם.
היא עוסקת בעיקר בחקירות מקרים שצוותים אחרים הקדיחו בהם את תבשילם. בתוך כדי כך היא מנסה להכניס תרבות אירגונית של ביקורת והפקת לקחים מכל אירוע, בין אם הוא נכשל או מצליח, ממש כמו בחיל האוויר, התהליך נעצר מסיבה מפתיעה ועל זה כדאי לקרוא בספר.
העלילה מקבלת תפנית מיוחדת כשהיא מקבלת בקשה לחקור התאבדות שקרתה לפני כאלפיים שנה, ליתר דיוק במאה הראשונה לספירה בארץ ישראל, ועדות לכך נכתבה כאלף שנה מאוחר יותר בצרפת. המבקשת היא מרים, מנהלת מדרשה לבנות חרדיות בה הן לומדות גמרא ולימודים אחרים כמו תלמידי ישיבה רגילים.
כאן המקום שקורא ביקורת זאת עלול להיעצר ולהגיד "מה לי ולכל זה?".
וכאן קיסמו של הספר, כי כשהגעתי למקום זה, נמצאתי בטרנס של סקרנות, עם מספר הארות ונקודות חשיבה שונות ממה שהנחתי.
המתאבדת היא ברוריה, אשתו של רבי מאיר. אישה חכמה, למדנית שחלק מאנשי הסנהדרין קראו לה תנא, מסיבות שהצוות פתר, בעלה שלח אליה בחור ישיבה שיפתה אותה, ובעקבות זאת נטלה נפשה בכפה.
מגלה הסוד שנשמר אלף שנים הוא רש"י בכתיבה מצמצמת בת חמישים מילים.
הצוות של שושנה בתגבור מרים ופסיכולוגית חוקר את העניין כמקרה התאבדות או רצח, ותוך כדי כך מתגלים ההקשרים להתנהגות האדם בימנו, כמו למשל: מדוע ילך בחור ישיבה , תלמידו של רבי מאיר לפתות את ברוריה בניגוד לדיבר מפורש מעשרת הדיברות? מתברר כי הבסיס הפסיכולוגי לכך קיים גם בימנו.
הספר כתוב נפלא, עדכני, קולח ומאיר תקופה קשה של ארץ ישראל שאחרי מרד בר כוכבא.
כמו שנאמר, הספר מלא הארות ונקודות למחשבה גם לאלו שנבהלים מ"הדתה". למשל, אדם וחווה הסתובבו נבערים בגן עדן ברמת תודעה כשל כל חיה אחרת, והנה חווה טועמת מהתפוח ונפקחת לתבונה ולתודעה. השאלה היא מה מנע ממנה לא לתת תפוח לאדם ולהשאירו מסתובב סביבה עירום עד היום הזה?
ויש גם שאלה הפוכה, האם התוצאה הייתה זהה אם אדם היה אוכל ראשון את התפוח?
ואולי מבט עכשווי על ירושלים:" ירושלים היא הכי קוסמופוליטית, כל קבוצה התכנסה ברבעים משלה, ובתוך הרובע היו תת רבעים, "חוש".
גם ביציאה מהחומות ובניית "ימין משה" נקבע תקנון האומר חצי לאשכנזים וחצי לספרדים, טבון אחד לחמין לאלו ואחר לטשולנט .."
הספר מכיל ביקורת קשה על הרבנות והרבנים, כמו הצורך במנגנון לשימור שליטה של כל קבוצת כוח.
ובעיקר הדיכוי של האישה לאורך הדורות ובימנו.
ספר מומלץ לכל אחד כי הוא חורג ממסגרת סיפור הרקע ומביא השלכות גם לימנו אנו.”

“מעשה בברוריה שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים: 'נשים דעתן קלות הן עלייהן' ואמר לה (בעלה, רבי מאיר) 'סופך להודות לדבריהם'.
זהו חלקו הראשון של מעשה ברוריה, אחת הנשים החכמות (והיחידות) בתלמוד, הידועה בזכות חדות שכלה ויש שיאמרו גם בזכות קהות חושיה. הסיפור המקורי, הובא לראשונה ע"י רש"י ומטבע הדברים הוצנע היטב על ידי הקהילות הדתיות על גווניהן השונים, שכן המשכו טומן בחובו מרכיבים דרמטיים קלאסיים של מין ומוות. הסופר אברהם קושניר, בספרו החדש "הפיתוי של ברוריה" מטיל את סיפור המעשה אל ירושלים של ימינו ולא פחות מאשר לפתחה של חוקרת המשטרה חדת המחשבה, שושנה זבולוני, המתבקשת לחקור את שארע באותו אירוע שבסופו הטרגי נמצאה (או שמא לא?) גופתה של ברוריה כשהיא תלויה. האם היה כאן מעשה התאבדות, או אולי רצח? בהפקעתו של המעשה, אשר התרחש לפני כ-2000 שנה אל המרחב הישראלי, על ההשפעות הדתיות מחד ומערביות מאידך, בהן הוא נתון, עושה אברהם קושניר מהלך מבריק בו הוא "מנצל" את עסיסיותו כדי להוביל חקירה משטרתית הנשענת על ניתוחים, תובנות והנחות תיאולוגיות-פסיכולוגיות-פילוסופיות. חקירה משטרתית שהיא למעשה מדרש מעמיק על אותו מעשה אניגמטי וכמובן על יחסי גברים-נשים בכלל. התוצאה היא מופע מרהיב של עושר תרבותי המוגש בשפה קולחת ועשירה, המצליח להשאיר את הקורא מרותק למרות שהגופה (אם הייתה) התקררה כבר מזמן.”

“קריאת ספרו של אברהם קושניר, הפיתוי של ברוריה, הייתה עבורי חוויה מיוחדת במינה. המקרה לא היה ידוע לי, שכן אינני בקיאה בכתבי רש"י. ייאמר לזכותו של קושניר שהוא פתח צוהר הן לדמותו של רש"י כמלומד חשוב בהיסטוריה של העם היהודי וכן לחווית הפלפול העומדת במרכז הלימוד בבתי מדרש ובניתוח סוגיות מן התלמוד. ברצוני להוסיף לכאן ציטוט מתוך כריכת הספר, שלדעתי שווה להעלותה כאן. דבריו של פרופסור (אמריטוס) יהודה פרידלנדר, לשעבר רקטור אונ' בר-אילן וראש החוג לספרות עם ישראל ולספרות משווה:
"דמותה של ברוריה מעניינת אותי שנם רבות וחקרתי ולימדתי יצירות ספרויות שהתמודדו עם הדמות המורכבת והמאתגרת הזו. משום כך הייתי סקרן לקרוא את הפיתוי של ברוריה, ואכן קראתיו בהתעניינות גוברת והולכת. בתחילה לא הבנתי את הקשר בין חוקרת המשטרה שושנה, לבין דמותו של רבי מאיר ורעייתו ברוריה. אולם תוך כדי קריאה נוכחתי, להפתעתי, עד כמה הקשר הזה נהיה יותר ויותר אמיץ. התפעלתי מהאותנטיות המשכנעת של עום משטרת ישראל המותאר בספר, ומשלבי ההתקרבות של שושנה וצוותה לעולם האגדה התלמודית על רבדיו הגלויים והסמויים, התקרבות הדרגתית מעמיקה ואף מפתיעה.
הפיתוי של ברוריה פותח וסוגר מנעול, חושף ואף מכסה, מפענח חידה ומשאירה חידתית. רומן היסטורי ואקטואלי בעת ובעונה אחת, שיש בו ייחודיות שמן הראוי להביאה לקהל שוחרי הספרות העברית".
מעולה!!!”