ביקורת ספרותית על הפיתוי של ברוריה מאת אברהם קושניר

---

מעשה בברוריה שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים: 'נשים דעתן קלות הן עלייהן' ואמר לה (בעלה, רבי מאיר) 'סופך להודות לדבריהם'.
זהו חלקו הראשון של מעשה ברוריה, אחת הנשים החכמות (והיחידות) בתלמוד, הידועה בזכות חדות שכלה ויש שיאמרו גם בזכות קהות חושיה. הסיפור המקורי, הובא לראשונה ע"י רש"י ומטבע הדברים הוצנע היטב על ידי הקהילות הדתיות על גווניהן השונים, שכן המשכו טומן בחובו מרכיבים דרמטיים קלאסיים של מין ומוות. הסופר אברהם קושניר, בספרו החדש "הפיתוי של ברוריה" מטיל את סיפור המעשה אל ירושלים של ימינו ולא פחות מאשר לפתחה של חוקרת המשטרה חדת המחשבה, שושנה זבולוני, המתבקשת לחקור את שארע באותו אירוע שבסופו הטרגי נמצאה (או שמא לא?) גופתה של ברוריה כשהיא תלויה. האם היה כאן מעשה התאבדות, או אולי רצח? בהפקעתו של המעשה, אשר התרחש לפני כ-2000 שנה אל המרחב הישראלי, על ההשפעות הדתיות מחד ומערביות מאידך, בהן הוא נתון, עושה אברהם קושניר מהלך מבריק בו הוא "מנצל" את עסיסיותו כדי להוביל חקירה משטרתית הנשענת על ניתוחים, תובנות והנחות תיאולוגיות-פסיכולוגיות-פילוסופיות. חקירה משטרתית שהיא למעשה מדרש מעמיק על אותו מעשה אניגמטי וכמובן על יחסי גברים-נשים בכלל. התוצאה היא מופע מרהיב של עושר תרבותי המוגש בשפה קולחת ועשירה, המצליח להשאיר את הקורא מרותק למרות שהגופה (אם הייתה) התקררה כבר מזמן.

» ביקורות נוספות של יובל
» ביקורות נוספות על הפיתוי של ברוריה