ביקורת ספרותית על המורה זהובת העיניים - ספריה לעם #362 מאת סטראטיס מיריביליס
ספר לא משהו

---

לא משהו. פשוט לא.
מצאתי את הספר הזה כשטיילתי ברחוב עם אמי ועם בתי. איזו הפתעה נעימה זו היתה! הוא היה מונח בתחנת אוטובוס בעיר ילדותי. מישהו הניח אותו במיוחד בשביל שאמצא אותו. הוא היה רטוב, בטח שכב שם כל הלילה בגשם. אבל זה בכלל לא הפריע לי. לקחתי אותו לייבוש במרפסת של בית הורי.
וכמובן שהתחלתי לקרוא...

לא אהבתי! הספר הזה שטחי בעיניי! חוץ מדמותו של לאוני, שהיא דמות מלאה ברבדים, שאר הדמויות שטוחות מאוד, בעלות תכונות בודדות. אנחנו לא נחשפים לשום מחשבה ולשום פן נוסף שלהן.
*קצת ספויילר:*
אפילו אדריאני, שהיא אחותו האהובה של לאוני, שלוקחת חלק כל כך גדול בחייו היא מעין דמות רקע, זה לא באמת משנה אם היא שם או לא. והמורה? גם היא, לא ברורה. דמות שטוחה לחלוטין.

*** וספיילר קצת יותר רציני:***

בשביל מה הסופר יצר את דמותו של הילד? היא לא היתה נחוצה! אבל היא גרמה לי לשנוא את ספפו, לשנוא ממש! איזו מן אם מתייחסת כך לבנה? מה זו "המפלצת" הזו? זה לא עורר בי אמפתיה כלפיה, למרות שלדעתי זו הייתה כוונתו של הסופר, לא עורר בי שום חמלה. זה עורר בי כעס אמיתי. לא הגיע לה הסוף הטוב של הבחורה שמוצאת אהבה, איך היא מעזה לנעול את בנה יחידה? אני אפילו לא מצליחה להעלות את המחשבות על הכתב. אולי זה היה ככה פעם, התביישו בילד שנולד עם בעיה כלשהי (גנטית אני מניחה?). נורא. העניין הוא שהדמות הזו לא קידמה את העלילה כהוא זה! אולי רק הראתה את הניגוד בין המצב כפי שהוא באמת לבין הזיותיו של הקצין הגוסס ששאל אם הילד שלו כבר מדבר... זו נראית לי הסיבה היחידה שאולי.... אבל גם לא.

למה בכל זאת שני כוכבים?! כי זה נכון, הסופר כותב טוב. התיאורים, הדיאלוגים. הם שנונים וכתובים היטב (בעיקר כשהם יוצאים מהפה של לאוני, כי נראה ששאר הדמויות לא באמת מסוגלות לזה).

פייר? התאכזבתי! בעיקר לאור הביקורות המשבחות.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על המורה זהובת העיניים - ספריה לעם #362