הספר "נקמת מינכן" (הוצאת זמורהביתן, 2005) הינו מהדורה חדשה ומעודכנת לספר "המירדף אחרי הנסיך האדום" שכתבו הפרופסור והח"כ לשעבר מיכאל בר-זהר ואיתן הבר, הכתב והפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", ויצא לאור בשנת 1984. הספר מתאר את המצוד שערכו המוסד,השב"כ וצה"ל אחר פעילי ארגון "ספטמבר השחור" ופעילי טרור נוספים, אשר היו אחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. מטבע הדברים התמקד המצוד באיתורו וחיסולו של קצין המבצעים של הארגון, עלי חסן סלאמה, ההוגה, המתכנן והמוציא לפועל של רצח הספורטאים.
בספר מתואר המצוד שניהלו לוחמי המוסד, בפיקוד מייק הררי, ראש יחידת קיסריה, אחר עלי חסן סאלמה ואנשיו ברחבי אירופה עד לפרשה האומללה בלילהאמר. מצוד שלא פסק גם לאחר הכישלון המבצעי בנורבגיה.
מרתק במיוחד בספר הוא הפרק אודות מבצע "אביב נעורים" באפריל1973. על הפשיטה פיקד תא"ל "עמנואל שקד, איש הצנחנים" (עמוד170) אשר שימש כקצח"ר. בספר מתארים המחברים כי למן חודש מרס "החלו הצנחנים, חיילי סיירת נבחרת ואנשי הקומנדו הימי, להתאמן לקראת פשיטה נועזת בלב העיר ביירות" (עמוד 170). צנחנים ואנשי קומנדו ימי נועדו לפשוט ולהרוס סדנאות לייצור אמצעי לחימה, כוח מסיירת מטכ"ל יתנקש בחיי כמאל עדואן, ראש הגזרה המערבית, האחראי על הפעולות בישראל ובשטחים; כמאל נאצר, דובר ארגון הפת"ח; אבו יוסוף אל נג'אר, סגנו של ערפאת, ראש מנגנון המודיעין המבצעי וראש ארגון "ספטמבר השחור". בנוסף יתקוף כוח צנחנים את מטה החזית הדמוקראטית,ארגון טרור שהתפצל מארגון הטרור החזית העממית.
"נקבע כי את הכוח שיפעל בדירות מפקדי המחבלים יוביל הסגן-אלוף בעל עיטורי האומץ הרבים אהוד ברק (כיום, ראש אגף המודיעין). את הכוח שיפוצץ את מפקדת "החזית" יובל סגן אלוף אמנון ליפקין (היום, אלוף פיקוד המרכז), גם הוא בעל עיטורי אומץ. השניים בחרו בעצמם את המשתתפים. מפקד חטיבת הצנחנים,אל"מ עוזי יאירי, שעל חייליו הוטל לפוצץ את המפקדה, העריך שהצלחת הפעולה תלויה בעיקר בדקה הראשונה שלה, כאשר יחוסלו שניים או שלושה השומרים המזויינים, שנמצאו דרך קבע בשער הבית"(עמוד 173). על חיסולם הופקדו סגן מפקד סיירת צנחנים, סגן אבידע שור, וסמל מהסיירת, חגי מעיין שמו.
במהלך ההכנות לפשיטה בביירות, ביקר הרמטכ"ל דוד אלעזר את כוח הצנחנים שבפיקוד סא"ל אמנון ליפקין-שחק (לימים הרמטכ"ל), שעליו הוטל להרוס את מפקדת החזית העממית, ושאל אם ישנם פערים ובעיות. בתשובה פנה אליו שור,ואמר שאף שהמחבלים צריכים לדעת שצה"ל ביצע פשיטה בלב ביירות, "אך עליהם לדעת גם כי אין אנו פוגעים בנשים וילדים" (עמוד 174). שור הציע להפחית את כמות חומר הנפץ בכדי להפחית את הסיכון לאוכלוסייה האזרחית. הרמטכ"ל מצדו הטיל את ההחלטה לפתחו של שקד, מפקד המבצע, שהחליט בהתאם להצעתו של שור.
בפשיטה תקפו כוחות סיירת מטכ"ל, בפיקוד אהוד ברק, את בתיהם שלשלושה מבכירי פת"ח והרגו אותם. הכוח של ליפקין-שחק הסתבך. כוח החוד, שור ומספר לוחמים, "קרבו למרחק של מטר אחד מהשומרים. "סליחה" פנו אליהם באנגלית. משתיק-הקול היסה את רעם היריות" (עמוד 177). שור ומעיין הרגו את הזקיפים בחזית המפקדה, אך מיד לאחר מכן נפתחה עליהם אש מאחור. מחבלים ברכב עם מקלע, שהכוח לא ידע על קיומו, פגע בהם, הרג את שור ומעיין ופצע לוחם שלישי. לימים סיפר ליפקין כי היה זה רגע אמיתי של התכווצות. "שור לא מגיב, מעיין פצוע על הכביש. יגאל זב דם – ועוד צריך לפוצץ את הבניין" (עמוד 178).
המחבלים פתחו באש רצחנית מן החלונות והמרפסות לעבר הכוח הפושט שברחוב, אולם ליפקין, ששמר על קור-רוחו, החליט להמשיך במשימה נוכח התנאים הקשים. תא"ל מנו שקד, מפקד הפעולה שקד שאל אותו אם הוא זקוק לסיוע. ""לא כרגע," השיב ליפקין. מסביבו ירו הצנחנים במחבלים מטווח קצר מאוד" (עמוד 179). במקביל לפינוי הפצועים וההרוגים הכין הכוח את בניין המפקדה לפיצוץ ונסוג תחת אש. "בטרם הפליגו פנה אמנון ליפקין לאחור והוכה בתדהמה."הרגשתי כמו אשת לוט," סיפר לאחר מכן, בתארו את פטריית העשן, שהתנשאה מעל בניין החזית הדמוקראטית" (עמוד 179). הבניין נהרס, וכתוצאה מכך נהרגו עשרות מחבלים. לבניין הסמוך לא נגרם נזק.
המצוד אחר עלי חסן סלאמה חודש בשנת 1979 בהוראת ראש המוסד, יצחק חופי,ובאישור ראש הממשלה, מנחם בגין. על המבצע פיקד מייק הררי, מפקד יחידת קיסריה. סלאמה חוסל בביירות, ב-22 בינואר אותה שנה, באמצעות מטען נפץ רב-עוצמה שהוטמן במכונית שחנתה בנתיב הנסיעה של השיירה בה נסע ופוצץ בשלט-רחוק.
גם כעבור 20 שנה החידושים והגילויים, אם ישנם כאלו בספר, מעטים מאוד וניכר כי המחברים ניסו לרכוב על הצלחת הסרט "מינכן" שביים סטיבן שפילברג. בר-זהר והבר יודעים לספר סיפור מתח קולח קריא ובחלקו הלא מבוטל מדויק. אולם קריאה בספר ממרחק השנים, מלמדת שהצנזורה, מטבע הדברים, מנעה מהם מלספר את הסיפור המלא. כאזרחים יש לשמוח על כך, כקוראים, פחות.