אני לא אוהב ספרי מתח. יש להם נטייה למרוט את עצביי והמטרה, יצירת המתח, מקדשת לרוב אמצעים שהם פסולים בעיניי, בדמות תפניות עלילתיות הזויות ומופרכות. וחוץ מזה, בספרי המתח שאני קורא תמיד יש היעלמויות ורציחות. תמיד מישהו נעלם ואז נרצח או נרצח ואז נעלם, או נעלם ולשם שינוי לא נרצח, אבל אז מתברר שהוא נעלם בגלל שהוא רצח מישהו אחר, שנעלם כמובן... וחוץ מהכול, הם גורמים לי לנשנש קצת (על מי אני עובד? לזלול המון שוקולדים ועוגות) תוך כדי הקריאה.

אני לא אוהב ספרי מתח. בכלל לא. הבעיה היא, שספרי המתח אוהבים אותי. תהרגו אותי (ותעלימו אותי), לא יודע מה הם מצאו בי, אבל הם ממש חושקים בי. "כולה (במלעיל, הם מטעימים) ספר", הם קורצים לי קריצה רבת משמעות, "וחוץ מזה, כך יהיה לך תירוץ לאכול את העוגה כולה" (במלרע, הם מטעימים). כאילו שחסרים לי תירוצים. ובעודם מטעימים, אני כבר טועם (כלומר זולל), לא עומד בפיתוי, קורא עוד ספר מתח, מצטמרר, מקבל כאב ראש מכל הרציחות וההיעלמויות וכאב בטן מכל הזלילות, ונשבע שזה ספר המתח האחרון שאני קורא. נו, טוב, עד הפיתוי הבא.

בבסיס ספר המתח הזה ניצבת, כמה מפתיע, היעלמות, והפעם של תינוקת. אני לא אספר לכם אם היא גם נרצחה כי זה יהיה אם כל הספוילרים, אבל אני כן יכול לגלות לכם שהיא לא נעלמה בגלל שהיא רצחה מישהו אחר והעלימה אותו... הסיפור פשוט: אן ומרקו מוזמנים לארוחת ערב אצל שכניהם, סינתיה וגרהאם. השכנים מבקשים מהם לבוא בלי התינוקת, ובלב כבד הם מחליטים להשאיר את קורה התינוקת בבית. כאשר אן ומרקו חוזרים הביתה, הם נחרדים לגלות שקורה נעלמה ממיטתה, וכל הסימנים מעידים שנחטפה.

חשודים, בלי עין הרע, יש למכביר. האם אן, שסבלה מדיכאון לאחר לידה ושסבלה בעברה הרחוק ממחלת נפש, קשורה להיעלמות? האם ידו של מרקו הייתה במעל, בניסיון נואש להשיג מזומנים לעסקו הכושל? ואולי סיניתיה, השכנה היפהפייה, ששנאה ילדים אך חשקה מאוד במרקו וניסתה לחזר במרץ אחריו, אשמה בהיעלמות? שמא יתכן כי הוריה של אן קשורים לחטיפה בשל שנאתם לחתנם וניסיונותיהם להפרידו מבתם? ואולי בכלל מישהו מבחוץ חטף את התינוקת כדי לסחוט כסף מהוריה העשירים של אן?
הספר קולח, התפניות העלילתיות לא הזויות וצורמות מדי (רק קצת), הסיפור עצמו מעניין. ועדיין, לא ספר שיטביע בי את חותמו ויותיר בי תובנות פסיכולוגיות כלשהן. לפחות הוא לא מתיימר, בניגוד לכל ספרי המתח האלו שמתהדרים בגב הספר בתואר "מותחן פסיכולוגי", ומתבררים בסופו של דבר כמותחנים פסיכוטיים.

אני לא אוהב ספרי מתח. אני גם שונא שוקולדים ועוגות. אז למה לעזאזל הם כל כך אוהבים אותי? כולה מסמר קטן, חלוד ומכוער. שיימצאו להם איזה פטיש גברתן להתעלל בו. אשכרה גיבורים על חלשים.

#
יום אחד התלוננתי בביקורת על דלות החומר בספרי מתח: מתח לא מתח, זלזול באינטליגנציה, עלילות ללא היתכנות, כתיבה מרושלת, חוסר תחכום... ולפעמים יש לי צורך בספר מתח כהלכתו – כזה שמותח בלי אלמנטים על-טבעיים, כתוב היטב ואינטליגנטי. קיבלתי אז שלל הצעות מחברי פה, אותן אספתי לרשימה מסודרת וכשאני נתקלת באחד מהם, כמו בספר הזה, אני קוראת. ברור.

עד למחצית הספר הזה הוא היה מותח למדי: הורים צעירים לתינוקת בת חמישה חודשים, מוזמנים לארוחת ערב חגיגית אצל השכנים, שהם טיפה יותר מבוגרים וללא ילדים. ההזמנה היא "בלי ילדים, בבקשה". הבייביסיטר מבטלת ברגע האחרון. הפיתרון – במקום תינוקת הם יקחו את האינטרקום, יקפצו כל חצי שעה לבדוק מה שלומה, מה כבר יכול לקרות במרחק של 50 מטר? ובכן הכל פעל כמתוכנן: ההורים השתכרו קצת, קפצו כל חצי שעה לבדוק, האכילו, החליפו חיתול וכשחזרו אחרי אחת אחר חצות הביתה גילו שהתינוקת נעלמה.

יש איזה קטע בחלק מספרי המתח, של ניסיון לסגור את כל הקצוות ולהדק. זאת אומרת – דמויות שלכאורה אין בינהן קשר מתגלות כקשורות בינהן. אנשים שנראים אוהבים ודואגים הם בעצם אויבים, נשואים נפרדים למרות שהם נראים זוג יונים, וכך הסיפור מסתדר סביב עצמו וסופו נראה כאילו הרעים חוברים עם רעים ובאים על עונשם, הטובים יזכו לגמול. ואלה שבאמצע? מעשיהם לא יישפטו בחומרה, כי הם כבר סבלו מספיק.

כאמור ספר שמותח בחציו. החציון כאן הוא 3 כוכבים. אבל – גם חצי ספר מתח אינו טריוויאלי, מגיעים לו 3.5 כוכבים, וברוח הנדיבות של סוף השנה – העיגול כלפי מעלה.

בסדר. הספר הזה היה בסדר. נראה לי שפשוט נמאס לי מספרי מתח על זוגות עשירים עם סודות אפלים שמסתכמים לרוב בבעל שלא מסתדר עם ההורים של אשתו. צמרמורת. או... ילדים, תסתמו אוזניים ותעצמו עיניים, אני לא רוצה שהשינה שלכם תהיה על אחריותי... דיכאון. אני יודע, מזעזע, אבל הזהרתי.
אבל זאת לא הבעיה האמיתית של הספר, אלא הבינוניות שלו. לרגע לא הייתי במתח, לא באמת, והכתיבה פשוט... איכס, בואו פשוט נתעלם. מהכתיבה. ורק, נגיד!? שהיא... הייתה/ קצת.. מוזרה?,"? ולא!!!! זורמת. ובניית. המשפטים; גרמה לי- לרצות (לירות. ( במי.ש.הו. (א?)
אבל ברצינות, היא הייתה כל-כך תמציתית ולא מספקת. במקום לגרום לקורא לפרש את רוח הדברים בעצמו, בכל פעם שדמות מדברת הסופר/ת דואג/ת לעדכן אותנו ש- "מרקו נסער וכועס." "אן מבוהלת." "ריצ'רד עייף".
הדמויות, כמו תמיד עם ספרים על לבנים עשירים שמאבדים מישהו יקר להם (ראו- 'נעלמת'), פשוט בלתי נסבלות. הן מפונקות, מלאות בהערכה עצמית ובריחה אובססיבית מאחריות.
גם כאן, כמו בנעלמת שהזכרתי ממש לפני שנייה, הכסף לא נעשה על ידי הזוג שלנו, אלא על ידי ההורים. גם כאן, כמו בנעלמת שהזכרתי ממש לפני שנייה, הקריירה של הזוג שלנו נמצאת במצב לא ממש טוב. צירוף מקרים? כנראה. בכל אופן, זה גורם לדמויות שלנו להיכנס לקונפליקט זול ומכאיב שכולל את המחשבה החוזרת; "אבל אם אני אלווה מההורים זה יהיה ניצול וזה ישים אותי באור לוזרי. מה עכשיו?".
אז רגע, בעצם, על מה הספר מלבד זוג עשיר והו-כה-מסכן?
תינוקת נעלמת. כולם נכנסים לפאניקה. סודות אפלים מתחילים לצוץ, והעלילה נעשית יותר ויותר הזויה. לא הייתי קורא לה מופרכת, כי איכשהו לקראת-בסופו-של-דבר (על הסוף ממש אדבר בהמשך) היא מצליחה להחזיק את עצמה. המניעים לא תמיד עובדים, ובשלב מסוים אתה כבר לא באמת מופתע, כי אחרי עוד טוויסט ועוד טוויסט שהורס את הדמויות שאתה בכל מקרה לא אוהב, הקריאה שלך מתחילה להיעשות פאסיבית.
בנוסף לכל אלה, יש כאן שימוש מתסכל ומוגזם באירוניה דרמטית. (מי אמר ששיעורי ספרות לא תורמים בכלום?). בכנות, אין דבר שמוציא ממני יותר אנחות משועממות מאירוניה דרמטית. זה מתסכל ויוצר סיטואציות כל-כך דביליות וילדותיות.
(בנוגע לקודם, שיעורי ספרות באמת באמת לא תורמים בכלום. אבל זה כבר דיון אחר.)
טוב, עכשיו בואו נדבר על הסוף וכמה דבילי הוא היה. כל-כך, כל-כך, דבילי.
טוב, סיימנו עם הסוף. מה עוד נשאר לומר?
לא הרבה, האמת. זה הספר- לא גרוע, לא טוב. סבבה כזה. מה שכן, הוא איכשהו גורם לך להתקדם בו, למרות שהוא לא ממש מותח ולא באמת אכפת לך ממנו.
האם אמליץ עליו?
אהה, אולי כספר מתח ראשון, או כשאין לכם כוח לספר רציני. אבל לא סתם ככה.

והינה שוב ילדה נחטפה מה חדש ? הרי זה ספר מתח, מה יותר מותח מהעלמותה של תינוקת מעריסתה?
ילדה שנשארה לישון לבדה בזמן שהוריה מבלים בבית השכן, לא רחוק משם, ממש מעבר לקיר ועושים ביקורי ביקורת אחת לשעה,
מה כבר יכול לקרות?

אז קורה , כן וכבר קרה, הרי כולנו זוכרים את המקרה של מדלן מקאן שנעלמה ממיטתה בכפר נופש בפורטוגל ב- 2007 בזמן שהוריה רק בילו במסעדה קרובה, וקפצו מידי פעם לראות מה שלום הילדים - כן היו גם תאומים במיטה ליד.
לידיעה מדלן מעולם לא נמצאה !!
אן ומרקו זוג הורים טרי החליטו להענות להזמנת שנכם בדלת ליד ולצאת קצת לשתות, הבייביסיטר הבריזה לא נורא נקפוץ רק לרגע
והנורא מכל קרה.

אן באה מבית עשיר הוריה במיוחד אביה החורג לא ממש מסמפט את מרקו בעלה, הם עזרו להם ועוזרים להם אבל מרקו באמת מנסה להרים ראש מעל המים והיא אן, עזבה עבודה היא אמא טריה אבל גם סובלת מדיכאון קל לאחר לידה אבל... גם מבעיה נוספת זה סוד משפחתי שאפילו מרקו לא יודע.

המשטרה מעורבת, אן מעורערת מרקו מבולבל, הוריה מעורבים, מוכנים לשלם כופר עבור התינוקת.
המשטרה חוקרה, את הסביבה את השכנים את ההורים הסבים אבל מרקו מסתיר משהו, מה הוא לא מספר?
מרקו בקשיים כספיים, החברה לא ממריאה- לא הכל ורוד גם בינו לבין אן.
למי יש אינטרס לפגוע בו בילדתו במשפתחו.

ספר מתח רב עלילה מלא התפניות והפתעות - מומלץ מאד - תהנו

ספר מתח טוב, מלא תפניות מפתיעות בעלילה. בגדול נהניתי מאוד.
בעיניי יש לו רק שני חסרונות בולטים:
1. הוא כתוב בגוף שלישי (באופן אישי זה גורם לי להתחבר פחות לעלילה..) עם קפיצות בין הדמויות בתוך הפרקים
2. הבנתי את הטוויסט המרכזי כבר באמצע הספר וזה קצת הרס..
בכל זאת נהניתי ובסה"כ נחמד ושווה קריאה

ספר מתח מעולה שקשה להניחו מהיד. הוא מספר על תינוקת שנעלמה ממיטתה, בזמן שהוריה היו במסיבה אצל שכנים בבית הסמוך. מידי חצי שעה אחד מההורים הלך לבדוק מה שלום התינוקת. זה הזכיר לי בהתחלה קצת את פרשת היעלמותה האמיתית והמסתורית של הילדה מדלן מקאן.
הסיפור מלא תהפוכות. לקראת אמצע הספר, התעלומה כביכול נפתרת, אך למעשה היא רק מסתבכת יותר ויותר. כל הזמן מתגלים פרטים חדשים ומפתיעים, כולל בפסקה האחרונה של הספר.

וואו איזה ספר מעולה! אני לא חסידת ספרי מתח אבל הספר הזה סיקרן אותי מאד ונהניתי מכל רגע!
אין רגע דל, כל הזמן מתגלים פרטים חדשים מפתיעים והסוף כל כך לא צפוי, לא יכולתי להניח מהיד, ממליצה בחום!
אן ומרקו נשואים ויש להם תינוקת בת שנה. הם מוזמנים לארוחת ערב אצל זוג שכנים בבית הסמוך לכבוד יום ההולדת של הבעל השכן. המארחת מבקשת שיגיעו בלי התינוקת הבכיינית. מרקו משכנע את אן להשאיר את התינוקת בבית. הוא מציע לקחת מכשיר אינטרקום איתם ובנוסף לגשת פיזית כל שעה לבדוק את התינוקת. אן משתכנעת והם הולכים למסיבה.
במהלך המסיבה אן מבחינה שבעלה מפלרטט עם השכנה כששניהם שתויים. היא דוחקת בו לחזור הביתה. כאשר הם סוף סוף שבים לביתם, הם מגלים שהתינוקת נעלמה.
החשד הראשוני הוא שהתינוקת נחטפה, אבל ככל שחוקרים ונוברים, מגלים המון סודות ושקרים אצל השכנים, אצל הוריה של אן ואפילו אצל אן ומרקו. כולם חשודים ולכולם יש מניע.
אן שסבלה מדיכאון אחרי לידה, אולי היא זאת שפגעה בתינוקת? אולי זה מרקו שניסה להגן על אן והעלים את התינוקת? אולי מרקו תכנן את החטיפה כדי להשיג כסף לעסק הכושל שלו? אולי השכנה שלא אהבה ילדים ולירטטה עם מרקו קשורה לחטיפה? אולי הוריה של אן קשורים לחטיפה כי מלכתחילה לא חיבבו את מרקו והתנגדו לנישואים? אולי מישהו אחר חטף את התינוקת כדי לסחוט כסף מהוריה העשירים של אן?
מי החוטף? מה המניע לחטיפה? האם התינוקת בחיים או שמא היא נרצחה?
תקראו ותגלו! כל רגע שכבר נדמה שהחוקרים עלו על זהות החוטף, מתגלה פרט חדש והכל מתהפך. גם לאחר שהחקירה מגיעה לסיומה וידועה זהות הרוצח והמניע שלו, מחכה הפתעה גדולה.
ספר מעניין, מותח, זורם, תענוג!

אן ומרקו קונטי חשבו שזה ערב חגיגי שהלכו לזוג מהבית השכן.. סינתיה וגראם.
הבייביסיטר ביטלה ברגע האחרון וסינתיה ביקשה מראש שזה ערב שלא מתאים לתינוקות.
לא יקרה כלום אם נשאיר את קורה במיטה שלה, ניקח את האינטרקום ונבדוק כל חצי שעה מה איתה, הציע מרקו.
בסך הכול קיר מפריד בנינו..
אן הסכימה והם יצאו לערב אצל הזוג בבית השכן.. הערב נגמר באסון. קורה לא נמצאה במיטתה לאחר שהזוג חזר לביתו.
מי אחראי לחטיפה? המשטרה חושדת באן ומרקו שהם ביימו את החטיפה לאחר שהרגו את התינוקת..
לא הכול וורוד במשפחת קונטי, אן סובלת מדיכאון לאחר לידה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים.
מרקו בבעיות כלכליות החברה שלו על סף תהום.
האם מנסים להפליל את הזוג או שהם באמת אחראים לזה..?
הספר מלא בתפניות למרות שבהתחלה הטוייסט הראשון היה צפוי..
ספר נחמד, קליל, לא מתוחכם מדי ולא עמוק. הוא לא חובה לחובבי המתח אבל אני ממליץ עליו בכל זאת כי עדיין קשה להוריד אותו מהיד לאחר התחלת הקריאה.

חברים יקרים ,
אחד הספרים המעולים שקראתי לאחרונה ,
מדובר על זוג שמוזמן לארוחת ערב בבית הסמוך והשאירו את התינוקת בבית וכשחזרו התינוקת נעלמה ..
מכאן העלילה מסתעפת כי לכל אחד יש סודות ...
הכתיבה מרתקת הסיפוק מרתק (אני לא רוצה לחשוף) מומלץ בחום !!