“"לפעמים מחר לא מגיע לעולם ואתה נשאר עם זיכרונות האתמול"

בתחושה הזו חי טריסטן במשך זמן רב, מאז איבד את אשתו ואת בנו בתאונת דרכים מחרידה. בעצבונו הגדול הוא מתנתק מהוריו האוהבים ומחליט לחיות בבדידות בעיירה קטנה ורכלנית במיוחד. עולמו כולל רק את כלבו זאוס, כלב נאמן שנותר לו כזיכרון מבנו המת צ'ארלי.
בעיירה לא מודעים לאסונו הגדול של טריסטן והתנהגותו המוזרה מביאה את האנשים להכתירו כאידיוט של העיירה. פרט למר הנסון שמאמץ את טריסטן ונותן לו לעבוד בחנותו המוזרה לא פחות, כולם בעיירה שומרים מטריסטן מרחק.
במבט ראשון גם את אליזבת טריסטן מפחיד, אך בניגוד לאחרים, משהו בליבה אומר לה להתקרב אליו. אולי הדבר נובע מכך שגם אליזבת חוזרת לעיירה לאחר שנה של ניתוק.
בתחילה אליזבת כמו כולם רואה בו את האידיוט ואת ה"נאחס", אך מצד שני גם אליזבת עברה דבר או שניים קשים בחייה - גם היא איבדה את בעלה ונאלצה להישאר עצובה ובודדה, כשנקודת האור היחידה בחייה היא אמה המתוקה - בתה בת החמש.
הדבר הראשון המחבר בין טריסטן לבין אליזבת הוא הכאב, שניהם מנסים להתנגד לחיבור על מנת לא לבגוד באהוביהם המתים. לאחר מכן הם משתמשים זה בזו כדי לזכור. לבסוף הבלתי נמנע קורה והם מתאהבים, אבל אז נכנס לתמונה גלגל שלישי אכזרי במיוחד, אדם שיעשה הכל כדי להפריד ביניהם, האם הוא יצליח?
ספר עצוב ומרגש... לקראת הסוף צובר תאוצה ונכנס גם גורם המתח... ספר שמראה עד כמה החיים שבירים, או שאולי הם לא כאלה?
קראו וגלו בעצמכם. מצאתי בספר הזה מספר תובנות על החיים ובפרט על אהבה, אובדן ומשפחה. אולי במבט ראשון התובנות נראות כאלה שכבר ידועות ומובנות מאליהן, אך תמיד טוב להיזכר בהן ולשוב ולנצור אותם בלב.”

“ספר רומן מקסים משולב עם מתח... מתחיל בשתי טרגדיות, שני אנשים שאיבדו את האהבהויחד איתה כל תקווה ורצון לחיות עד שהם נפגשים ולמעשה משתמשים אחד בשניה כדי לזכור את האהבה שעזבה למרות כל הקשיים והאנשים שמנסים להכשיל אותם בדרך אל האושר.”