דוד מרקיש הוא סופר ישראלי שעלה לארץ בשנת 1972 וכותב בשפה הרוסית.
רק לאחר שסיימתי לקרוא את הספר הנ"ל נזכרתי שקראתי בעבר ספר של מרקיש; "המלאך השחור" וגם אותו אהבתי.
ואכן לשני הספרים יש משהו משותף; שניהם רומנים היסטוריים ושניהם מתבססים על עובדות אמיתית שמעורב בהן גם דמיון.
אבל בספר הנ"ל יש היסטוריה של ממש; מדובר כאן בכמה יהודים ששירתו בתפקידים בכירים ביותר בחצרו של פיוטר הגדול ברוסיה. (זהו שמו הרוסי - בילדותנו קראנו לו פטר הגדול...) מרקיש ביצע ללא כל ספק מחקר מעמיק עליהם, תוך שהוא מוסיף גם דמויות והתרחשויות שהן פרי דמיונו... טכנית בנוי הספר כשורה של סיפורים בקפיצות של זמן שגיבוריהם הם אותן דמויות של יהודים וגויים כשבראש עומד כמובן פיוטר הגדול בעצמו.
שלטון היחיד של פיוטר הצטיין בעריצות בלתי נתפשת המזכירה מאוד עריצות של קיסרים ברומא העתיקה... בחצר הצאר, הכל היה יכול לקרות לפתע; אנשים (שחלקם יהודים) מוּעלים מעלה מעלה בפתאומיות ובמקריות על פי גחמותיו של השליט... ובאותה חצר בדיוק מוצאים אנשים להורג ומתים מיתות משונות בעינויים קשים וזוועות, על דברים של מה בכך. שוויים של חיי-אדם כקליפת השום אם זה מה שרוצה השליט ומדובר כאן כאמור בעובדות אמיתיות... חשבתי על כך שלהיות בתפקיד רם בחצר הצאר היה כמו לרכוב על נמר - כשבכל מהלך בלתי צפוי עלול אותו הבכיר להיטרף על ידו... מרקיש מדגיש מאוד את הגורל היהודי ואת "אחוות הנרדפים היהודית". "ליצן החצר" ובכיר השרים יכלו ליפול בקלות לאותו גורל... וכך למשל בסצנה הזויה של ליל הסדר, במרתפו של אחד מבכירי השרים שהיה בעצם יהודי מומר, מתקבצים בסתר אותם יהודים "חזקים" ובדומה לאנוסים בספרד חוגגים את סדר הפסח... חשבתי על ההקבלה שיש כאן לשלטון סטאלין ולכך שיוסף סטאלין היה רק "ממשיך טבעי" בסידרה של עריצים חסרי מעצורים ששלטו על רוסיה. ואי אפשר שלא להזכיר כאן את העובדה שאביו של דוד מרקיש, המשורר פרץ מרקיש, נרצח על ידי שלטון סטאלין בשנת 1949 , ביחד עם סופרים משוררים ושחקנים רבים מהאליטה של תרבות הייידיש היהודית בברה"מ של אז.
על כל פנים הספר שתורגם לעברית "חגיגית" ומשובחת ע"י יעקב שרת (הבן של) הוא לדעתי ספר ראוי ביותר!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
