אני מניח שכמו הרבה אחרים, גם אני לא הגעתי לספר הזה במקרה, אלא משמו המוכר. כך שלא ניגשתי אליו כל כך באופן אובייקטיבי, וניסיתי לחפש, לפחות בהתחלה, מה מיוחד בו, למה הוא כל כך כבש. לאט לאט, הספר "הוכיח" את עצמו בשבילי. למרות שהתרגום קצת בעייתי ויש לא מעט שגיאות (למרות שחלקן לפי דעתי מכוונות, כי רק כשהכושים מדברים אז יש אותן), נכבשתי בקסמי השפה ואופן הכתיבה שבו העבירה מרגרט מיצ'ל את הרומן. לכאורה, סיפור אהבה רדוד, אבל עם הזמן, מיצ'ל יוצרת תורה שלמה של מהי אהבה בכלל. האם אהבה היא אהבת גוף או אהבת נפש? האם אפשר לאהוב בגיל כל כך צעיר באמת, והאם האהבה בכלל קיימת - או שמא היא מוסד כדי לחיות בו? מעבר לזה, מיצ'ל מייחדת מאוד את גיבורת הסיפור, סקראלט, באופי מאוד מורכב. מצד אחד היא מאוד סוציומטית, נרקסיסטית, קלת דעת, טיפשה (תופסת מאוד לאט), אך היא גם היחידה שמצליחה לשרוד בגלל משהו מאוד עמוק ופנימי שקיים בה, והוא הרצון לחירות פנימית. אני חושב שהמסר כאן הוא לא נכון, ואני לא מסכים בכלל; מצד שני אני גם נגד התרבות הדרומית, שלא יכולה הייתה להכיר בימים שעברו, לא יכולה הייתה להכיר במציאות החדשה, והעדיפה להישאר עמוק בעבר, עם כל הכאב ולחיות בן ההריסות, אבל המשיכה לשמור על גינוניה, על כבודה, על המסורת שגם זה מאוד חשוב. מיצ'ל, לכאורה מביאה לכאן אמירה שאין אפשרות לשלב בין הדברים, אין אפשרות להיות שלם כלפי פנים וכלפי חוץ, ולחיות ככה. ואני אסיים במשהו שהטריד אותי הרבה, ואני חושב שהוא גם משהו מבריק שהסופרת עשתה ולא כולם שמו לב אליה. השם "חלף עם הרוח" מתייחס כמעט לכל נקודה בספר, ולא רק, בפן הפשוט, לחיים הדרומים, לחיי העושר והגינונים, לחיים הטובים שחלפו ולא יחזרו עוד לעולם. "חלף עם הרוח" גם מתייחס לאהבה של סקראלט אל רט באטלר, העובדה שהיא הצליחה להכיר באהבה הזו, כשזו בדיוק נגמרה מבחינתו. החומר (אשלי וילקס) מושך אותה מלראות את הרוח (רט באטלר), למרות שבספר "הרוח" הזו לא תמיד חיובית, וזה בדיוק מה שקרה... חלף עם הרוח...

הספר ריתק אותי מאוד, נהניתי כמעט מכל חלק בו, הוא עורר בי המון מחשבות גם בעת הקריאה וגם לאחריה, ואני ממליץ עליו בחום רב. השפה לא כל כך קלה והספר אמנם עב כרס, אבל הספר מקנה ידע היסטורי רב על אותה תקופה, ובעיקר לפי דעתי, נותן מעבר להנאה הספרותית שלו, המון מחשבות והרהורים לאן החיים מובילים אותנו, והאם ניתן לאמונה שלנו לחלוף עם הרוח. אני מאוד מקווה שלא.

מתוך רשימת קריאה רומנטית בחרתי להעביר ביקורת על ספר בלתי נשכח זה. למרות שעברו שנים רבות מאז קראתיו כמה טוב להזכר ביין נושן המשתבח עם השנים.

קלאסיקה במלוא מובן המילה על רקע מלחמת צפון ודרום. רומן אולטימטיבי עם תככים, מזימות וקנאת אחיות כשבראש סקארלט המניפולטיבית היפהפיה וירוקת העין הנחושה להשיג את אשלי בחיר ליבה משכבר הימים. אותו גבר אשר חושבת אותו למושלם הופך למאכזב, חלש וחסר חוט שדרה, אשלי אשר ללא מלאני אשתו הוא בעצם לא כלום. היא מבינה לבסוף שזה אשר אוהב אותה רט בטלר אשר נמצא מתחת לאפה הוא בעצם זה אשר יכלה לאהוב ולהיות מאושרת באמת...אך האמת מתגלה מאוחר מידי...

האומנם כך? ספר עם ניחוחות של אדמה יקרה- טארה מוטיב החוזר לאורך כל הספר, ספר אשר בו וילונות הופכים לשמלה מפוארת, צביטת לחיים משמשת כסומק ומי שלא קרא עדיין מוזמן לעשות זאת במהרה. חוויה בלתי נשכחת...

*עלול להכיל ספויילרונים

כבר שנים הוא שכב במדף ואמא שלי המליצה לי עליו שוב ושוב, עד שלבסוף החלטתי לקרוא אותו. וזאת אחת ההחלטות הכי נכונות שעשיתי בחיים שלי! אני לא מצטערת אפילו מעט על שעות השינה שנגזלו ממני בשל הקריאה...

"חלף עם הרוח" הוא רומן היסטורי שקראתי בשקיקה וללא הפסקה. מהעמודים הראשונים הוא תפס לו מקום נכבד במוח ובלב שלי. מלבד ההנאה, דרך הקריאה למדתי על מלחמת האזרחים בארה"ב, שלא ידעתי עליה מאומה, וזה הרחיק אותי צעד מלהיות בורה מוחלטת.
העלילה מתרחשת בתקופה שאני מאוד מחבבת, תקופה שבה כל הבנות לבשו שמלות מפוארות, כל הבנים רכבו על סוסים והיו מין ג'נטלמנים קשוחים כאלה, היו משרתים והיו הרבה גינונים ונימוסים. מסיבות שונות לא הייתי רוצה לחיות בתקופה הזאת, אבל לקרוא אודותיה זה נורא נחמד.

העוני והקשיים המתוארים שם גורמים לך להסתכל בפרספקטיבה נכונה על החיים שלך, ואם אין לך את הפלאפון שהכי רצית או את הבגד שממש אהבת בחנות, או דברים אחרים קטנים, זה כלום וזה חיים של מרשמלו וקצפת בהשוואה למה שמתואר בספר (עוני, התאלמנות, מוות, פחד, ייאוש, רצח, רעב ועוד ועוד)

בכיתי כמה פעמים במהלך הקריאה, אבל זה היה כאין וכאפס לעומת הסוף. הסוף פשוט שבר אותי והתייפחתי בקולי קולות וזעמתי על מרגרט מיצ'ל המוכשרת והאכזרית, שהעיזה לתת סוף שכזה.

בנוסף הקריאה בעברית גבוהה, יש כאלה שלא יאהבו את זה אבל בשבילי זה מאוד מעשיר את הקריאה. גם למדתי מילים ספורות שלא הכרתי.

תוך 100 העמודים הראשונים הוא הפך לספר האהוב עלי ביותר, בלי צל של ספק!!!
*רק הערה קטנה: היו מספר קטעים בספר, של תיאורי המלחמה, ששיעממו אותי קצת וקראתי אותם ברפרוף. לאט לאט הם הפסיקו לשעמם אותי, ככל שהתקדם הספר, כך שאם אתם קוראים את הספר, אל תיבהלו אם יש קטעים שבא לכם לדלג עליהם, ותמשיכו לקרוא בכל זאת.

אני בטוחה שתתאהבו בדמויות האנוכיות והאינטרסנטיות של סקארלט ורט, ובסיפור האהבה הכואב שלהם. נהניתי מכל רגע, עד כדי כך שנעלם לי החשק לקרוא ספרים נוספים - כי דבר לא יגיע לרמה של "חלף עם הרוח"! ונותר לי לשאול רק דבר אחד;

למה לא כתבת עוד ספרים, מרגרט מיצ'ל???

אפוס היסטורי-רומנטי המתרחש בימי מלחמת הארחים בארצות הברית.
אותי הוא סחף ונקרא כל-כך בקלות שמצאתי את עצמי ערה הרבה אחרי שעת השינה שלי, שקועה בקריאה. מאוד מהנה ולא כבד (רק פיזית כבד עד מאוד!).
וגם, דרך מעולה ללמוד קצת היסטוריה. מאוד מהנה!

הספר הזה נמצא ברשימת הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא בחיי.
במשפט אחד מסכם אפשר לומר שרט באטלר פשוט נכנס אליי לראש ולא יצא במשך מספר שבועות.
הדמויות כ"כ חזקות, והספר כ"כ יפה. צריך לצלול אליו ולהתמכר.

לא סתם רבים מחשיבים אותו כאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, חלף עם הרוח הוא ספר יפהפה שאין שווה לו! נהניתי מכל רגע, רומן מלא הפתעות, חצוף, מרשים שגרם לי להתאהב בתקופה, בדמויות, להזדהות עם המצבים הנעימים או המבהילים שבו.
אני לא בטוחה שישנן מילים שעשויות להמחיש בדיוק את אופיו של הספר, אך לא ארבה במילים ואסכם אותו במילה אחת על כל גוניה -
מ ו ש ל ם !

לאחרונה יצא לי לשאול מורה לספרות על דעתה על הספר והיא ביטלה אותו באמרה "רומן רומנטי תקופתי" ותו לא. האין זה מעשה שיעלה סומק גם בלחייה של סקרלט עזת המצח עצמה? אני חושבת שראוי להוסיף ולומר שסקרלט היא דמות מדהימה. נכון, היא לא אוחזת בחרב נלחמת אך היא גם לא יושבת בית המחכה לאהוב שישוב. היא לא דמות פסיבית בעליל וזה מרגיז אותי כי אנשים רבים שצפו בסרט דווקא טוענים כך (אף כי גם בסרט היא אינה מצטיירת ככזאת). אני רוצה להדגיש שסקרלט או'הרה היא אישה מדהימה. אמיצה, עזה, מתוחכמת, יפהפייה ויודעת לעמוד על שלה בגבורה, לנצח כל מכשול, להתגבר על כל דבר ולוותר - גם על האהבה הגדולה שהייתה בחייה - עבור עצמה, כי רק סקרלט יודעת מה טוב בשביל עצמה, ואיש לא יכתיב לה אחרת. היא מתמרדת ובכך נחשף אופן החשיבה המאלף שלה, המכה את הקורא בתדהמה: זאת הנערה, שנראה שיש לה הכל ואינה חסרה דבר, מלינה על כך ואף יוצאת כנגד המסגרת? לא מקובל! אך זהו כל היופי בדמותה, היא מהווה מודל לחיקוי, הן בצורה גלויה והן מתחת לפני השטח. היא לא הבחורה המאוהבת, החלשה, השבויה בקסמו של באטלר, כנראה בתמונה, המצילהּ מפרשים המבשרים את אימת המלחמה שמשתוללת ממש מתחת לאפה המושלם. היא הבחורה האמיצה, שסגרה את הדלת מאחוריה ויצאה לעולם, סוף סוף, הצליחה מעל ומעבר, סוף סוף, ועברה את הסף. בסוף, היא לא עזבה את באטלר. לא, היא אינה תלויה בו, אינה מוגדרת על ידי הגבר הזה - היא יצאה למצוא את מה שישחרר אותה, ורק היא יודעת מהו. האומץ הנדרש לכך הוא כביר, על פי כל אמת מידה. על כן אני רואה לי לכבוד שקראתי את הרומן היפהפה הזה, ומתגאה בהערכתי העמוקה כלפי סקרלט, שגם אם לא חברה טובה - כמישהי מעוררת התפעלות והשראה.
זוהי תעוזה אמתית.

אחד הרומנים הכי טובים שקראתי איפעם.
כתיבה משובחת, עלילה מלאה, ובעיקר מלא רגשות ותשוקה!
חובת קריאה.

ספר מעניין מאוד. השאיר אותי ערה עד השעות הקטנות של הלילה...