ביקורת ספרותית על מאת

---

אני מניח שכמו הרבה אחרים, גם אני לא הגעתי לספר הזה במקרה, אלא משמו המוכר. כך שלא ניגשתי אליו כל כך באופן אובייקטיבי, וניסיתי לחפש, לפחות בהתחלה, מה מיוחד בו, למה הוא כל כך כבש. לאט לאט, הספר "הוכיח" את עצמו בשבילי. למרות שהתרגום קצת בעייתי ויש לא מעט שגיאות (למרות שחלקן לפי דעתי מכוונות, כי רק כשהכושים מדברים אז יש אותן), נכבשתי בקסמי השפה ואופן הכתיבה שבו העבירה מרגרט מיצ'ל את הרומן. לכאורה, סיפור אהבה רדוד, אבל עם הזמן, מיצ'ל יוצרת תורה שלמה של מהי אהבה בכלל. האם אהבה היא אהבת גוף או אהבת נפש? האם אפשר לאהוב בגיל כל כך צעיר באמת, והאם האהבה בכלל קיימת - או שמא היא מוסד כדי לחיות בו? מעבר לזה, מיצ'ל מייחדת מאוד את גיבורת הסיפור, סקראלט, באופי מאוד מורכב. מצד אחד היא מאוד סוציומטית, נרקסיסטית, קלת דעת, טיפשה (תופסת מאוד לאט), אך היא גם היחידה שמצליחה לשרוד בגלל משהו מאוד עמוק ופנימי שקיים בה, והוא הרצון לחירות פנימית. אני חושב שהמסר כאן הוא לא נכון, ואני לא מסכים בכלל; מצד שני אני גם נגד התרבות הדרומית, שלא יכולה הייתה להכיר בימים שעברו, לא יכולה הייתה להכיר במציאות החדשה, והעדיפה להישאר עמוק בעבר, עם כל הכאב ולחיות בן ההריסות, אבל המשיכה לשמור על גינוניה, על כבודה, על המסורת שגם זה מאוד חשוב. מיצ'ל, לכאורה מביאה לכאן אמירה שאין אפשרות לשלב בין הדברים, אין אפשרות להיות שלם כלפי פנים וכלפי חוץ, ולחיות ככה. ואני אסיים במשהו שהטריד אותי הרבה, ואני חושב שהוא גם משהו מבריק שהסופרת עשתה ולא כולם שמו לב אליה. השם "חלף עם הרוח" מתייחס כמעט לכל נקודה בספר, ולא רק, בפן הפשוט, לחיים הדרומים, לחיי העושר והגינונים, לחיים הטובים שחלפו ולא יחזרו עוד לעולם. "חלף עם הרוח" גם מתייחס לאהבה של סקראלט אל רט באטלר, העובדה שהיא הצליחה להכיר באהבה הזו, כשזו בדיוק נגמרה מבחינתו. החומר (אשלי וילקס) מושך אותה מלראות את הרוח (רט באטלר), למרות שבספר "הרוח" הזו לא תמיד חיובית, וזה בדיוק מה שקרה... חלף עם הרוח...

הספר ריתק אותי מאוד, נהניתי כמעט מכל חלק בו, הוא עורר בי המון מחשבות גם בעת הקריאה וגם לאחריה, ואני ממליץ עליו בחום רב. השפה לא כל כך קלה והספר אמנם עב כרס, אבל הספר מקנה ידע היסטורי רב על אותה תקופה, ובעיקר לפי דעתי, נותן מעבר להנאה הספרותית שלו, המון מחשבות והרהורים לאן החיים מובילים אותנו, והאם ניתן לאמונה שלנו לחלוף עם הרוח. אני מאוד מקווה שלא.

» ביקורות נוספות של סנופקין
» ביקורות נוספות על