ביקורת ספרותית על האידיוט המושלם מאת אילן הייטנר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 בדצמבר, 2017
ע"י שלגיה22


את ספרו הקודם של הייטנר "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" קראתי לפני בערך 5 או 6 שנים. אני זוכרת שבזמנו מאוד אהבתי אותו, והרגשתי שאני קוראת יצירה נוגעת, מעניינת ולא שגרתית. כעת, בחלוף השנים, אני לא יכולה שלא לתהות לעצמי האם נהניתי ממנו אז משום שהייתי עוד צעירה ולא מספיק בשלה להעריך איכות אמתית, או שמא הספר באמת היה טוב? כי את ספרו הנוכחי שקראתי, "האדיוט המושלם", פשוט שנאתי.
לפרקים הרגשתי כאילו אני קוראת מתוך יומן של נער מתבגר שטוף הורמונים, ולפרקים אחרים הרגשתי כמו אורחת לא קרואה שנקלעה בטעות לתוך שיחת גברים אלימה ושוביניסטית.
בתור אישה, הרגשתי כאילו אני ממש מודרת מהספר הזה, אבל עשיתי מאמץ לקרוא עד תומו, כי בכל זאת עוד שמרתי לו חסד נעורים וקיוויתי שאולי עוד אופתע לטובה.
התבדיתי.
ממש בדפים הראשונים של הספר נתקלתי בבעיות הגהה מעצבנות כמו המשפט "״ואז לוחץ את לו את היד״. או "הבית קפה" במקום "בית הקפה".
סירייסלי בן אדם? הגהה של ספר זה אחד הדברים הבסיסיים. זה לא איזה פוסט לא מחייב שאתה כותב בפייסבוק ומשחרר לאוויר העולם. אחרי שקראתי את זה ידעתי שאני הולכת להיתקל בעוד כמה כאלה גם בהמשך, ואכן לא טעיתי. לי באופן אישי טעויות כאלה ממש צורמות, ובמיוחד בספרים. לדעתי כל סופר שמכבד את עצמו לא היה מאפשר לטעויות רבות כאלה לקרות. אבל היי, אולי זו רק אני...
ובכלל, זה מרגיש כאילו הייטנר מעלה על הכתב כל נפיחה שהוא בודה במוחו הקודח, מבלי להעביר אותה איזשהו סינון הולם, או לפחות הגהה נורמלית או ניסוח מתוחכם. מה שקופץ במוח מיד נכנס לספר. ממש כך. קצת מזכיר את ה"משוררים" בני זמננו כגון גיספן ושות' אשר כותבים שיר ב5 דק' ללא מאמץ מיוחד.
יכול להיות שכתיבת הספר הזה לקחה יותר, אבל זו ההרגשה שמקבלים כשקוראים בו. ספר שנכתב ללא מחשבה יתרה.
עם השפה הנמוכה ו"היומיומית" משהו לרוב אין לי בעיה. אני יודעת להעריך אותה אם אני רואה הצדקה לכך. אבל עם הייטנר זה מרגיש כאילו כל דיבור ה"פיפי קקי" הזה נעשה על מנת להיות פרובוקטיבי לשם הפרובוקטיביות ותו לא. מילא אם היה מתבל את השפה הירודה עם משלב גבוה יותר... אולי עוד היה יכול לצאת משהו בעל יותר עניין וטעם. אבל לא. זה כל מה שמקבלים.
באופן כללי כפי שכבר ציינתי קודם, האווירה הכללית של הספר מאוד שוביניסטית וסקסיסטית. היו ממש חלקים אשר קיבלתי בחילה (פיזית!) מקריאה בהם.
הדמויות הנשיות בספר מתוארות רובן ככולן כ"עקומות צמרת", "זונות מקצועיות" או מוחפצות על ידי השוואתן לפירות עסיסיים.
והסוף של הספר? סתמי ביותר. לא מצאתי בו שום עניין או איזשהו מסר מיוחד.
פשוט ספר מביך, רדוד, שמתיימר להיות עמוק ומעורר מחשבה אך בעצם הוא לא יותר מאשר אסופה של שטויות רנדומליות שהועלו על הכתב.
כשסיימתי את מלך החומוס עלתה בי תחושה של עצבות מסוימת. עצבות ממחשבה על אהבה נכזבת שלעולם לא תשוב ותחושת החמצה.
גם בסיומו של ספר זה חשתי עצבות. עצבות על כך שטרחתי לקרוא בו, ותחושה של איבוד אמון במין הגברי.
כולי תקווה שמחשבותיו של הייטנר כפי שהובאו בספר זה לא מייצגות את מחשבותיהם של רוב הגברים בעולמנו... כי אם כן, אבוי לנו.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני שנה ו-5 חודשים)
כמו פפריקה, רק יצירת מופת אחרת מתוך היבול שלו. רמת אפס.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
קראתי עמוד אקראי מ"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" והוא נראה בדיוק כמו דף מתוך יומן של מתבגר שטוף הורמונים, ולא אחד אינטליגנטי. לא חושבת שאתן לו עוד צ'אנס. ביקורת מעולה.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה, שלגיה סקירה מצויינת. חשתי ממש הזדהות עם מה שכתבת. נראה כי הישגו הספרותי היחיד של הייטנר היה "חכמת הבייגלה" המיתולוגי. הוא היה טבעי(לרבות השפה העממית), זורם ופורץ דרך בזמנו. מאז הוא מנסה לשחזר את ההצלחה, אך מוציא תחת ידיו "יצירות" ברמה נמוכה, שאינן ראויות לקריאה.
מחשבות (לפני שנה ו-5 חודשים)
יופי של סקירה. הגהה היא אכן צורך בסיסי לגמרי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ