• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

מאת פיליפ בסון

הביקורת של תושיק

תמונה של תושיק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

מאת פיליפ בסון

הביקורת של תושיק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של תושיק
הוצאה לאור:אריה ניר
שנת הוצאה:2017
קטגוריה:ביוגראפיות
הקודמת
סתם אחד
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0לפני 8 שנים

“הספר אמנם קצר, קליל וקראתי אותו בשעתיים, אבל אין ספק שהוא מצליח לגעת בהרבה נקודות. זהו סיפורם של ש”

14/15
ביקורות על די כבר עם השקרים שלך
הבאה
רובינה
לפני 8 שנים

“זהו סיפור אמיתי של הסופר והבמאי הצרפתי פיליפ בסון – אהבתו הראשונה לבחור מהעיירה הקטנה בה הוא גדל.”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•2 דקות קריאה

ספר שכתב הסופר לזכרו של תומא, נער שבו התאהב בהיותו בן 17. זהו סיפור על התבגרות והתאהבות של שני נערים המגלים ביחד את המיניות שלהם, כאשר אחד יוצא מהארון ומגשים את עצמו ואילו השני חי בשקר עד סוף ימיו.
בסון הסופר הצהיר על היותו הומוסקסואל וחי בזוגיות עם גבר אבל תומא חי בשקר כל חייו, הקים משפחה ונולד לו ילד. למרות שכל אחד המשיך בחייו, סיפור האהבה ביניהם השאיר חותם חזק על שניהם ולא הרפה לעולם.
הכתיבה קולחת, לעיתים בוטה אבל כנה מאד. ספר מאד רלבנטי וחשוב, ממליצה בחום!
מכיוון שהספר נכתב לזכרו של תומא וזהו סיפור אמיתי, האירועים כבר קרו והסוף ידוע מראש אבל מי שבכל זאת רוצה לגלות הכל בעצמו, ממליצה לא לקרוא את הסקירה לפני קריאת הספר.
הסיפור מתרחש בצרפת השמרנית של שנות השמונים. כשפיליפ בסון היה בן 17, הוא היה תלמיד מצטיין אבל ילד חריג וסבל מעלבונות ולעג על תנועותיו הנשיות.
בהפסקות פיליפ מבחין בנער יפה תואר שהיה מחוזר על ידי כל הבנות. עושה רושם שתומא הנער הוא סטרייט ולא רואה את פיליפ אבל יום אחד תומא ניגש אליו, כשאף אחד לא רואה, ומציע לו להיפגש בסתר.
השניים נפגשים בבית הספר לאחר שעות הלימודים ומממשים את התשוקה העזה ביניהם. מתפתחת ביניהם בעיקר אהבה פיזית אבל בדיעבד יתברר שכנראה הייתה זאת אהבה אמיתית מלאה ברגשות. תומא הוא בן לאב חקלאי והוא עוזר לאביו ואילו בסון הוא תלמיד מצטיין. תומא צופה שהקשר יסתיים בשלב כלשהו ומכין את פיליפ לפרידה, הוא מבין שבסון האינטליגנטי ישאף לחיים טובים יותר ובסופו של דבר יעזוב ויגשים את עצמו.
בסופו של דבר תומא הוא זה שעוזב, הוא נוסע למשפחתו בספרד לחופשה ולא חוזר. השניים לא יהיו בקשר מאז.
כעבור 23 שנים כשבסון מתראיין על ספר שכתב, הוא רואה בחור צעיר שדומה מאד לתומא, אהוב נעוריו. מסתבר שזהו בנו של תומא. כך בעצם מתחיל הסיפור.
בנו של תומא מספר לו את סיפור חייו של אביו. תומא שוקל האם ליצור קשר עם תומא אחרי שבנו מציע את האפשרות הזאת אבל הוא חושש שלא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, כל אחד המשיך בחייו בנפרד ונמצא כבר במקום אחר.
כעבור כמה שנים, שוב פוגש בסון את בנו של תומא ושומע ממנו על מותו הטרגי של אביו. בסון החליט להעלות את סיפורם על הכתב ולהקדיש את הספר לזכרו של אהוב נעוריו.
סיפור על תשוקה, התאהבות, אהבה ואומץ מול חיים בשקר. מומלץ בחום!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
א
אושר
תמונה של רוחי ליליאן
רוחי ליליאן
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של צילה
צילה
תמונה של מורי
מורי
7קוראים|גיל ממוצע61|57%נשים

על המבקרת

תמונה של תושיק

תושיק

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
425 ביקורות•4 נבחרות•3,078 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של תושיק
תושיק
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות425
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה3,078
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת199ספרות מקורית119מתח ריגול והרפתקאות26

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 8 שנים

מעניין כמה הסקירות קיצוניות במסקנות.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של תושיק

הערעור האחרון

הערעור האחרון

ליעד שהם

ספר מעניין וזורם המתרחש בין כותלי בית המשפט העליון. הספר מכניס אותנו אל מאחורי הקלעים של מערכת המשפט בישראל ואל הפוליטיקה שבה המלאה תככים, סודות ומזימות.
בספר תמצאו גם נגיעה בנושאים נוספים כמו התמודדות עם אסון, התמודדות עם מחלה ויחסים בין בני זוג שיודעים עליות ומורדות.
היה לי קצת קשה להיכנס לסיפור אבל אחרי מספר עמודים נשאבתי אליו. הספר מלא תפניות מפתיעות וגילויים לא צפויים לכל אורכו.
ספר ישראלי שמאד מתאים לימים אלו. ממליצה בחום!
משה גילון הוא נשיא בית המשפט העליון. סגנו הודיע שהוא עומד לפרוש ומי שמיועד להחליפו הוא יריבו הגדול ביותר של גילון שמתנגד לדרכו המשפטית.
גילון מנסה לשכנע את חברו לא לפרוש אך לשווא. בדיוק בתקופה הזאת גילון מגלה שהוא חולה באלצהיימר ולאור הנסיבות וניסיונו לשמור על בית המשפט העליון בדרך שהוא מאמין בה, הוא מחליט לשמור את דבר מחלתו בסוד למרות שהיא כבר מתחילה להשפיע עליו.
אחד השופטים שגילון מינה לצידו הוא דוד ינאי. דוד הוא שופט שגילון לקח תחת חסותו עוד מהיותו תלמיד בתיכון. דוד בא מבית הרוס שקרתה בו טרגדיה. מאז אותה טרגדיה גילון טיפח אותו, דאג לו ושימש לו כאב לאורך כל הדרך. הוא היה בן בית בביתו ואף ניהל מערכת יחסים עם בתו.
כשגילון מגלה שהוא חולה, הוא מבקש מינאי בקשה לא פשוטה וינאי נאלץ להיענות בחיוב כאות הוקרה על כל שנות התמיכה בו. הבקשה תגרום לדוד
במהלך העבודה הצמודה עם גילון, לאט לאט ינאי נכנס לתוככי מערכת המשפט ולומד להכיר את הנפשות הפועלות בבית המשפט העליון ובכלל. הוא מגלה שקרים, הסתרות, טיוחים ותככים שחלקם אף קשורים אליו באופן אישי ולטרגדיה שחווה ומאיימים למוטט את כל מערכת המשפט במדינה.
דוד מגלה סוד גדול שתחילתו לפני הרבה שנים, הקשור בין היתר לצבא, ומעורבים בו כל האנשים שסביבו: גילון, סגנו של גילון, אביו של דוד, הבת של גילון שהוא מאוהב בה ועוד הרבה אנשים.
מהו הסוד הגדול שגילה דוד? איך הסוד קשור לטרגדיה האישית שלו? מה הקשר של גילון לאותו סוד? האם יצליחו גילון וינאי להגן על בית המשפט ולשמור על הצדק שאותו הוא אמור לייצג?
תקראו ותגלו!

לפני 6 שנים•תושיק
השחור והכסף

השחור והכסף

פאולו ג'ורדנו

ספר מסוג הספרים שאני מכנה "ספר קטן גדול". ספר קצר ונוגע ללב שטמונות בתוכו המון תובנות על החיים, ספר שהשאיר אותי עם המון מחשבות ואני ממליצה עליו בחום!
מסופר על זוג צעיר שמצפה להולדת ילדו הראשון. מכיוון שהאישה בשמירת לידה, הם שוכרים מטפלת לעבודות משק הבית אשר תישאר לעזור גם לאחר הולדת התינוק.
אותה אישה, המכונה גברת א', מנהלת את כל ענייני הבית והיא משמשת המרכז היציב והבטוח שמחזיק ומתחזק את הזוגיות של השניים.
גברת א' דואגת להם בכל פרט ופרט בחיים. היא דואגת למטלות הבית אך היא דואגת גם לשימור הזוגיות והאהבה ביניהם ולתפקודם כמשפחה.
אבל הכל מתנפץ כאשר יום אחד גברת א' מודיעה שהיא נאלצת לעזוב את עבודתה עקב מחלה. הזוג ההמום נשאר לבדו וצריך עכשיו להתמודד עם המשברים והאתגרים של מוסד הנישואים והמשפחה שהקים כשאין לו יד מכוונת.
כל זאת בנוסף לעצב הכבד של השניים ולחששם לגבי גורלה של מי שהפכה לחלק חשוב ממשפחתם.
הזוג מתמודד עם משברים כגון בעיות תקשורת וריחוק פיזי, הן עקב עומס בעבודה של הבעל שהתרכז בפיצוח הקריירה שלו והן כתוצאה מהולדת הילד שדורש תשומת לב וטיפול מסור יומיומי.
ספר מרגש על זוגיות, אהבה, משפחה וכל מה שמסביב.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

ספר מקסים! ספר מיוחד ומאד מרגש שפשוט לא יכולתי להניח מהיד. סיפור התבגרות נוגע ללב המשלב גם תעלומת מוות או אולי אפילו רצח. סיפור על הישרדות ועל בדידות כשכולו סובב סביב האהבה לטבע.
ספר שיישאר איתי עוד המון זמן, ממליצה בחום!
הסיפור מתחיל כאשר מתגלה גופה בביצת החוף בכפר שקט למרגלות חופי קליפורניה הצפונית. הגופה היא של צ'ייס אנדרוז, הכוכב המקומי.
האנשים בכפר מייד חושדים בקאיה שמכונה "ילדת הביצות". במשך שנים רבות התושבים מרכלים עליה ומתרחקים מקרבתה. קאיה היא ילדה בודדה. היא גדלה לבדה בביצת החוף ששימשה לה כמשפחה. אמה עזבה אותם כשקאיה היתה ילדה, האחים עזבו בעקבותיה. קאיה נשארה עם אביה השתיין שבקושי היה נוכח.
קאיה היא ילדה חכמה, רגישה שגדלה ושרדה לבדה בקשיים רעב ועוני בביצת החוף. הטבע הוא כל עולמה, ממנו למדה הכל על החיים. קאיה מאד בודדה והיא כמהה לחום ואהבה.
במהלך חייה בכפר היא תפגוש שני גברים ותנהל איתם מערכות יחסים, בתקופות שונות. האחד זה הכוכב צ'ייס והשני זה ילד שהכירה ועזר לה בילדותה. שתי מערכות היחסים מאד מיוחדות, מלאות תהפוכות, אכזבות וגם רגעי אושר. מכל אחת היא תיקח תובנות לחיים, תתגבר ותהפוך לפחות תמימה.
הפרקים מסופרים לסירוגין, פעם על קאיה ופעם על החקירה של מקרה המוות. לאט לאט שניהם מתחברים עד לסוף המפתיע.
מה קרה לצ'ייס אנדרוז? האם הוא נרצח? התאבד? נפל?
האם קאיה קשורה לתעלומת המוות? תקראו ותגלו. אחד הספרים הטובים שקראתי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
הסוד האחרון של איימי סנואו

הסוד האחרון של איימי סנואו

טרייסי ריס

ספר מקסים! סיפור מרגש מאד על חברות יוצאת דופן, נהניתי מכל רגע ואני ממליצה בחום!
איימי התינוקת ננטשה עירומה בשלג. אורליה בת השמונה מצאה אותה במקרה והביאה אותה לאחוזה היוקרתית בה היא מתגוררת. בתחילה הוריה האמידים סרבו לגדל את התינוקת הנטושה מכיוון שהיא ממעמד נמוך אבל אורליה התעקשה ובסוף הם נאלצו להסכים.
שתי הבנות גדלו יחד כמו אחיות. הן היו החברות הכי טובות בלב ובנפש. החיים של איימי סנואו, כפי שאורליה קראה לה, היו לא קלים. הוריה של אורליה התנכלו לה ולא הסתירו את שנאתם כלפיה.
כעבור מספר שנים אורליה חלתה במחלת לב סופנית ומתה בגיל עשרים. (זה איננו ספויילר, כתוב בגב הספר). איימי נותרה לבדה בעולם, שבורה ואבלה.
אורליה חששה שאיימי תתפרק לאחר מותה ולכן היא תכננה היטב את החיים שהיא רוצה שיהיו לאיימי כשסופה יגיע. היא השאירה לה בצוואה מתנה מיוחדת שתגרום לאיימי לרצות להישאר בחיים: להכיר אנשים, להכיר את עצמה ולגלות סוד מרגש. היא השאירה לה מכתבים מוצפנים שרק היא תוכל לגלותם בזכות היכרותה המעמיקה עם אורליה. את המכתבים איימי תקבל כל פעם במקום אחר אצל אנשים אחרים.
בעקבות המכתבים איימי נוסעת ברחבי אנגליה, בכל מקום מחכה לה מכתב אחר בדרך לגילוי הסוד הגדול והמפתיע.
המסע של איימי לא קל, לעיתים גם פענוח המכתבים לא פשוט והיא נעה בין ייאוש לשמחה. למרות שקשה לה היא מאד נחושה ומוקירה תודה לאורליה שהצילה את חייה ולכן היא ממשיכה ולא מוותרת. איימי נעזרת בחברים שאותם היא פוגשת במהלך המסע המרתק והמרגש הזה עד לגילוי הסוד המרגש.
מהו הסוד שאורליה הסתירה? תקראו ותגלו.
במהלך המסע איימי עוברת תהליך התבגרות במהלכו היא לומדת להכיר את עצמה ומתחילה לפתח לה חיים עצמאיים משלה. היא תחווה אהבות, תלמד כמה חשוב לדעת לשחרר ולסלוח ותגלה סוד מרגש שישפיע על המשך חייה.
סיפור על חברות חזקה, על נאמנות ומסירות, על אובדן ועל אהבה.

לפני 6 שנים•תושיק
אל תאמינו

אל תאמינו

צ'רלי דונלי

ספר מתח מהנה עם המון טוויסטים והפתעות. הספר מעניין וזורם והסוף עושה חשק לעוד ספר.
עד אמצע הספר הסיפור נשמע מוכר, כמו הרבה ספרים דומים שקראתי בעבר. בחורה שמרצה עונש בכלא על רצח בן זוגה וטוענת שהיא חפה מפשע. כשחוקרים את המקרה שוב, מגלים שהחקירה הראשונה הייתה רשלנית וכנראה שהיא באמת חפה מפשע. אבל כאן מגיע ההבדל. כשהכל נראה ורוד, מתגלה פרט מפתיע שמעמיד בספק את כל התגליות החדשות ויכול להפוך את הקערה על פיה.
יופי של ספר, ממליצה בחום!
סידני היא יוצרת סדרות דוקומנטריות. דרך הסדרות היא חוקרת אנשים שהורשעו וטוענים שהם חפים מפשע. כבר מספר פעמים, במסגרת הסדרה והחקירות, היא גילתה ראיות חדשות והביאה לזיכויים של אנשים שישבו בכלא.
במשך השנים היא קיבלה מספר מכתבים מגרייס ומחברה שלה. גרייס יושבת כבר עשר שנים בכלא על רצח בן זוגה והיא טוענת שלא היא זאת שרצחה אותו. סידני מחליטה לחקור את המקרה ומגלה שהחקירה הייתה רשלנית עקב הרצון לסיים אותה כמה שיותר מהר כדי להחזיר את אתר התיירות המבוקש,שבו בוצע הרצח, לשיגרה.
סידני מפיקה את הסדרה "הנערה משוגר ביץ'" שבמהלכה היא מעלה כל פעם ראיות חדשות שתומכות בכך שגרייס אכן חפה מפשע.
בעקבות כך הסדרה הופכת להיות מאד פופולרית והרייטינג מרקיע לשחקים.
כשהסדרה מגיעה לפרקים האחרונים, סידני מקבלת מכתב שבעקבותיו היא מבינה שהמסקנה אליה הגיעה בעקבות החקירה, שגויה. עכשיו היא מבולבלת, מבוהלת ונראה כי בקרוה היא תאבד את כל התהילה שלה זכתה ואף את מקום עבודתה.
סידני ממשיכה לחקור על עברה של גרייס ובעיקר על חבריה הקרובים. לאט לאט היא עולה על משהו ואז חייה בסכנה.

אז מי באמת רצח את בן זוגה של גרייסי ולמה?
תקראו ותגלו. מודה שלא הייתי בכיוון לגבי זהות הרוצח וזוהי גדולתו של הספר.
אהבתי את הסוף המיוחד והמפתיע שמצד אחד סוגר קצוות אבל מצד שני הותיר אותי עם רצון לעוד ספר ועם המון מחשבות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
סיפורו של יתום

סיפורו של יתום

פאם ג'נוף

ספר מדהים! סיימתי לפני כשלושה שבועות ואני עדיין לא מפסיקה לחשוב עליו. ספר מרתק על חברות והקרבה יוצאות דופן של שתי נשים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בסוף הספר ישנה אחרית דבר מעניינת שבה הסופרת כותבת שהסיפור אמנם לא אמיתי אבל הוא מבוסס על מיקרים שאירעו במציאות שהיא שילבה ביניהם והפכה אותם לסיפור אחד מרגש וחזק במיוחד.
ספר שלא יכולתי להניח מהיד, ממליצה בחום!

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, נערה הולנדית צעירה בשם אינה נכנסת להריון כתוצאה מרומן עם חייל גרמני. אינה נאלצה למסור את התינוק לאימוץ, סולקה מביתה בבושת פנים והחלה לעבוד בניקיון של מסילת רכבת.
יום אחד עבר קרון של תינוקות יהודיים בדרכו למחנה ריכוז. בהחלטה של רגע, אינה חטפה את אחד התינוקות והחליטה לנסות להצילו מהגורל הצפוי לו.
אינה מצטרפת לקרקס גרמני נודד כדי שיהיה לתינוק מקום מחבוא. היא נאלצת להשתלב בעבודות הקרקס וללמוד את אמנות הטרפז כדי להצדיק את היותה שם. הלוליינית הראשית מקבלת אותה בהססנות ומתייחסת אליה בקרירות, דבר שמאד מקשה על האימונים שלהן יחד.
עם הזמן אינה מגלה שגם הלוליינית הראשית היא יהודייה ולכן גם היא, כמו התינוק, מסתתרת מהגרמנים בקרקס. הסוד המשותף שלהן מחבר ביניהן ולאט לאט נוצר ביניהן קשר חברות חזק עד כדי כך שכל אחת מוכנה להקריב את חייה בשביל השנייה.
הן מתקרבות וכל אחת מספרת לשנייה את סיפור חייה הקשה והעצוב.
הסיפור של שתיהן ביחד וגם של כל אחת בנפרד, מרתק ומלא תהפוכות. השתיים חייבות לתת אמון אחת בשנייה בשביל לשרוד את המלחמה.
מה יקרה בסוף? האם החברות ישרדו? האם התינוק ישרוד?
תקראו ותגלו.
סיפור על סודות, על חברות ונאמנות, על הקרבה, על הישרדות ועל אהבה.
ספר שנגע בי חזק ויישאר איתי עוד המון זמן.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
דירת שותפים

דירת שותפים

בת' אולירי

ספר רומנטי, קליל ומאד זורם. הספר מלא בהומור וציניות אבל מצד שני יש בו גם רגעים לא פשוטים של התמודדות עם קשיים ובעיות שגרמו לי להזיל דמעה. הגיבורים הם טיפי וליאון, שני טיפוסים שהם הפכים אבל אי אפשר שלא להתאהב בשניהם כי בסופו של דבר שניהם כל כך רגישים, אכפתיים וטובי לב.
ספר שנקרא בנשימה אחת, קיטשי אבל כייפי! ממליצה בחום!
טיפי נפרדה מהחבר שלה בצורה לא יפה והיא נאלצת לעזוב את הדירה שלו ולמצוא מקום לגור בו כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול.
טיפי מוצאת מודעה על דירת שותפים של בחור בשם ליאון. ליאון הוא אח בהוספיס ועובד משמרות לילה.
טיפי היא עורכת בהוצאת ספרים קטנה והיא עובדת במהלך היום כך שלכאורה הם לא אמורים להיפגש בתקופת המגורים המשותפת בכלל. טיפי תשהה בדירה בלילות ובסופי שבוע וליאון ישהה בה במהלך היום.
כל ההתקשרות ביניהם נעשית באמצעות כתיבת פתקים זה לזו ולהיפך. הפתקים שהם משאירים אחד לשני הם מצחיקים ומשעשעים כמו הוראות לגבי יום איסוף האשפה, לגבי האוכל שהם משאירים אחד לשני, לבגדים, וכמובן לגבי הורדת האסלה.
מערכות הזוגיות של שניהם מתפוררות ולא בריאות. לליאון יש חברה שמאד לא מרוצה מהזמן המועט שהוא מקדיש לה לעומת הזמן שהוא מקדיש לעבודתו. האקס של טיפי אובססיבי כלפיה והוא בא והולך ויודע איך לשכנע אותה כל פעם מחדש לחזור אליו.
כל אחד מהם חוות אירועים לא פשוטים בחייו, אחיו של ליאון מרצה עונש בכלא וטוען שהוא חף מפשע, האקס של טיפי עוקב אחריה ומתכנן לה "תרגיל" ערמומי, מטופל של ליאון בסוף חייו מחפש את בן זוגו האובד מימי המלחמה ועוד.
לאט לאט, דרך הפתקים, הם לומדים להכיר אחד את השני ומתחילים לשתף זה את זו בבעיות האישיות שלהם.
הם מתקרבים, מגלים אכפתיות אחד כלפי השני, דואגים זה לזה והופכים לחברים הכי קרובים ואולי הם ... מאוהבים?
הסיפור מלא בתהפוכות, אי הבנות, עליות ומורדות, רגעי עצב משולבים ברגעים שמחים.
מה יקרה בסוף? האם טיפי וליאון ייפגשו?
הסוף כמובן אופטימי ורומנטי והשאיר אותי עם חיוך רחב על הפנים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
מה יש לאהוב בדורון

מה יש לאהוב בדורון

מירב הלפרין

הספר הזה בא לי בדיוק בזמן. אחרי כמה ספרים כבדים ועצובים, חיפשתי ספר קליל כדי לנקות את הראש והספר הזה הוא בול כזה. הוא קליל, הומוריסטי, קיצבי ומאד זורם.
סיפור על אישה בשם גלי שבעלה רוצה קצת לגוון את חיי הנישואים שלהם בצורה של חילופי זוגות.
גלי המרובעת המומה מעצם הרעיון אבל בלית ברירה היא נאלצת לזרום איתו. זה ישמש לה מעין קלף ביטוח בעתיד אם וכאשר תנהל רומן עם הגבר שבו היא מאוהבת, דורון אמסלם, שעובד איתה בערוץ הפצפונים למגזר החרדי. כרגע עדיין אין ביניהם כלום אבל היא מפנטזת על רומן או איזו הרפתקה איתו מתישהו. וחוץ מזה, אם היא מתכננת ליהנות עם דורון אז לא אכפת לה שבעלה גם ייהנה קצת, העיקר שיעזוב אותה בשקט.
ביחד גלי ובעלה יוצאים למסע חיפוש אחר הזוג המתאים להם. זהו מסע מצחיק, הזוי ומשעשע. הם פוגשים טיפוסים מכל הסוגים והמינים וגלי תמיד הורסת כל סיכוי למימוש.
בינתיים דורון משחק את הקשה להשגה עד שיום אחד הוא סוף סוף מזמין אותה לצימר. מאותו יום, הכל מתחיל להסתבך. כשהם בצימר באמצע האקט, דורון מפסיק לנשום ולא זז. גלי המבוהלת בורחת מהמקום בלי לדעת מה קרה לדורון ובלי לקרוא לעזרה.
הפרשה הולכת ומסתעפת, גלי לא מספרת מה קרה, היא חיה עם פחדים באשר לגורלו של דורון וכן תוהה מה יהיה עונשה אם וכאשר תיתפס, הן על ידי המשטרה והן על ידי בעלה. היא נאלצת לשמור על סודה ובמקביל להמשיך לנהל את חיי המשפחה שלה.
מה עלה בגורלו של דורון? מה עלה בגורלה של גלי?
תקראו ותגלו. הסוף מפתיע.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
סודה של מספרת הסיפורים

סודה של מספרת הסיפורים

סג'אל בדאני

איזה ספר מקסים! נהניתי מכל רגע וממש לא יכולתי להניח מהיד עד לסיום המרגש.
סיפור על אישה אמיצה שנאלצה להיאבק בין רצונותיה והליכה אחר תחושות לבה לבין נאמנות למשפחתה ולמה שמצופה ממנה בתור אשת איש ואם לילדים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים בהודו.
הספר מעורר הרבה מחשבות על החיים, על הגורל, על החלטות, על הזכות לאהוב, על נאמנות, על התמודדות עם אובדן, על נחישות ואומץ ללכת עם האמת שלנו והוא מסתיים עם חיוך שטומן בתוכו המון תקווה לעתיד הצפוי.
ספר מרגש, מעניין וזורם. ספר שיישאר איתי עוד הרבה זמן. ממליצה בחום!
ג'אנה היא עיתונאית שגרה בניו יורק. היא עברה הפלה בפעם השלישית וכתוצאה מכל מה שכרוך בהתמודדות עם האובדן ושברון הלב, התרחקה לאט לאט מבעלה ונישואיה התפרקו.
יום אחד מגיע מכתב מהודו לאמה של ג'איה שאביה, סבה של ג'איה, גוסס. אמה מתעלמת מהמכתב ולא מוכנה לנסוע אליו אבל ג'איה רואה בכך הזדמנות להתנתק קצת ועל הדרך אולי לגלות פרטים על עברה המסתורי של אמה ומשפחתה והיא מחליטה לטוס בעצמה להודו.
ג'איה רואה בכך הזדמנות לגלות את הסיבות לכך שאימה התנהגה אליה בקרירות כל חייה. היא דאגה לה ואהבה אותה אך ללא כל גילויי חיבה. אמה מעולם לא סיפרה לה על עברה, על הוריה, שאותם ג'איה מעולם לא פגשה.
כשג'איה מגיעה להודו היא מגלה שסבה כבר נפטר. ראווי, המשרת המסור שלו, מקבל את פניה ומחליט לספר לה את סיפורה המרגש והסודי של סבתה. מסתבר שראווי היה החבר הכי טוב של סבתה ואיש סודה למרות שהיה ממעמד שנחשב נחות מאד בהודו שנקרא מעמד "הטמאים".
ג'איה מגלה לאט לאט את סיפורה של סבתה האמיצה מספרת הסיפורים, את הכוח הרב שהיה לה ואת מאבקה ונחישותה לממש את רצונותיה בתקופה שבה ציפו מנשים להיות בבית ולגדל ילדים.
ג'איה לומדת על עברה של משפחתה, על סבתה ועל אמה ועל הדרך נסחפת לתרבותה וניחוחותיה המשכרים של הודו.

מדוע אימה של ג'איה לא בקשר עם אביה, סבה של ג'איה? מה הסוד הגדול שסבתה הסתירה? מדוע נפטרה סבתה ואיך? מה יעלה בגורל נישואיה של ג'איה? עם איזה תובנות ג'איה תחזור?
תקראו ותגלו!
סיפור על כוחה של האהבה, על סודות, על נאמנות יוצאת דופן ועל חברות ראויה להערצה, על הקרבה, על אומץ ועל מימוש עצמי.
אסיים בכמה ציטוטים שנגעו ליבי ושיש להם מסר חשוב לחיים, אותו למדה ג'איה במהלך המסע:
"מאבקה ונחישותה (של הסבתא) לימדו אותי שכל יום הוא יקר מציאות ושאהבה היא דבר שיש להגן עליו כפי שמגנים על אוצר שערכו לא יסולא בפז, שרק בני המזל מוצאים ונהנים ממנו".
"אני חוזרת עם מטרה ועם הבנה שלא היו בי קודם לכן. אולי החיים הם סדרה של החלטות שהגורל מעורב בהן. אולי הם קבלת העובדה שהבלתי אפשרי פירושו שדלת אחרת נפתחת. ואולי המשמעות היא שצריך להיות הכי חזקים דווקא בזמנים הקשים ביותר בחיים."
אני חוזרת עם ... "הכרת תודה על כל מה שיש לי ועם ניצוץ של תקווה בגלל מה שאני יכולה להיות, אני משחררת את עברי וצופה אל העתיד".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק

ביקורות נוספות על "די כבר עם השקרים שלך"

די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

הקשבתי פעם לראיון של אישה, סמי-ידוענית כלשהי, היא סיפרה שבשנות נעוריה חיפשה את דרכה הרוחנית, שתעזור לה להבין את עצמה ואת דרכה בעולם. בשלב כלשהו פנתה לבודהיזם והתנסתה בסדנת ויפאסנה בת שבועיים, היא חזרה משם עם התפרצות אקנה בפנים, שלטענתה, נבעה מחוסר היכולת לדבר. כל המילים והתסכולים שעלו בראשה בגילאי ה-20 המוקדמות שלה, התפרצו מהפנים כמתקפת מוגלה ופצעים המשוועים לצאת ולהתגלות. אין לי שום יכולת להבין איך אדם יכול לשתוק לאורך זמן רב כל כך.

כשהייתי בכיתה ט' נדלקתי נואשות על מישהו שכבה מעליי, ספורטאי חתיך שכמובן לא ראה אותי. יום אחד, הוא הזמן אותי לבוא אליו אחרי בית ספר, כנראה לא בהיתי בו מספיק בהיחבא כמו שחשבתי, הייתי בהלם מוחלט. דבר ראשון שעשיתי היה לספר לחברה הכי טובה שלי, ואז לעוד אחת. ואחרי שניפגשנו סיפרתי את זה שוב ושוב ושוב לחברות, ניתחנו יחד כל מילה שנאמרה או לא נאמרה. וכמוני, גם הן שיתפו. המון ברברת עברה ביננו בשנים ההן, ברברת נחוצה. כמה חשוב לנערים לדעת שמה שעובר עליי זה טבעי, שלרגשות המשתוללים יש תוקף.

ומה עושה אדם שלרגשות שלו אין תוקף, ולא יכול להוציא אותן החוצה, איך נער לא קורס תחת עול הסוד. איך גבר לא מתמוטט.

"די עם השקרים שלך" הוא סיפור נוגע ללב, שגרם לי למרר בבכי, על אהבה וסודות ושקרים.
הסיפור מתחיל כשהסופר, שכותב כאילו מפי דמותו, יושב בבית קפה, נותן ראיון לעיתונאית בנוגע לספרו האחרון, בעוד עובר ברחוב מישהו שהסופר חושב שהוא מזהה, וכאן נפתחים סוגריים המגוללים את שנות הנעורים של הסופר.
הסוגריים האלו נפתחים שוב ושוב, מחשבות קוטעות מחשבות ושוזרות פנינים מהעתיד ומהעבר ובכך בסון מגיש לנו תמונה מלאה שהולכת ונרקמת מול עיננו. לקרוא את הספר הזה זה קצת כמו לצפות בהילוך מהיר בצייר המאייר ציור שאת כבר מכירה, ובכל זאת משיכות המכחול מהפנטות וכשהתמונה מושלמת, ישנה תחושה של עצבות והמון ריקנות.
אולי התמונה היא "ניצי הלילה" של אדוארד הופר שמתוארת בספר והולמת אותו מאד.

זה מסוג הספרים שלא הייתי מגיעה אליו לולא "סימניה" ורבים וטובים שהיטיבו לכתוב על הספר. אז תודות לכם.

לפני שנה•
★★★★★
•וונדי פן
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

לפעמים, לא צריך לבדות מן הדמיון, בכדי להוציא ספר לאור. לפעמים סיפור החיים שלנו, המכיל אירועים שעברנו במהלכם, יכולים למלא ספר שלם, סוער, מלא בדרמות ורגש.
וזה בדיוק המקרה של הסופר הצרפתי פיליפ בסון.

מדובר בספר אינטימי, ישיר ומלא בכנות. נקי מגימיקים ושטיקים. בסון פותח בפני הקוראים את הלב שלו. הוא מתאר את חייו בשנות ה-80, תלמיד מצטיין בלימודים אך פחות חברתית, המתאהב בבחור מקובל וספורטיבי. אותו בחור, שמו תומא, ניגש אל בסון במפתיע ומזמין אותו לפגישה. הפגישה נעשית במקום מבודד, כדי שאף אחד לא יראה, ושם בסון חווה את מלוא כוחה של האהבה והתשוקה.

אז כן, פיליפ בסון הוא הומוסקסואל ואלה שנות ה-80, בהם נערים המגלים את מיניותם השונה עושים את הכל בסתר. בעוד פיליפ בסון, המופנם חברתית, אינו דוגל בהסתרה פנאטית של סיפור אהבתם בפני החברה, בן זוגו המקובל חברתית, תומא, דורש ממנו לשמור באדיקות על הקשר בסוד.
הסודיות הזו יוצרת מצב שבסופו של דבר הקשר לא מחזיק מעמד, קשר שמסמל עבור בסון את רוח הנעורים, כאשר המשותף לשניהם - הקשר, ורוח הנעורים - הוא שהם לא נצחיים. כל אחד מבין השניים הולך לדרכו. ואז, שנים רבות לאחר מכן, ב2006...

רגע, רגע, קצת נסחפתי. עוד מעט ואחשוף בפניכם את כל עלילת הספר. רק אומר שמה שדחף את פיליפ בסון לספר את סיפורו, התרחש ממש מעט לפני שהתחיל לכתוב את הספר, בשנת 2016 (כלומר, קרה משהו בשנת 2016 ובעקבותיו בסון התחיל לכתוב אותו בשנת 2017).
ה"משהו הזה" מסמל בתמציתיות את רוח התקופה המודרנית שבה אנו חיים: כלומר, שעוד יש לאן להתקדם. שאנשים שונים לא תמיד מצליחים להתמודד עם שונותם ועם הציפיות שיש לחברה מהם, להיות "נורמליים" ולהתנהג כמו כולם, על אף כל הדיבורים של "אנחנו כבר בשנת 2022, התקדמנו מאז ונהפכנו לנאורים יותר ומכילים יותר ממה שהיה פעם". אז כן, התקדמנו, אבל יש עוד כברת דרך לעבור, כמו למשל להבין שכל אדם הוא יחיד ומיוחד ואי אפשר שכולם יהיו כמו כולם.

לסיכום - סיפור מרגש ואינטימי, בסון יודע לספר סיפור בצורה שתיגע. העמוד שניים האחרונים שלו, צובטים את הלב. אמנם יש קטע מיני בהתחלה, שלחלקים יכול להיראות בוטה ואולי גם לא נחוץ (אל דאגה, הקטע קצר מאוד ובסון לא מתעכב עליו יותר מדי), ועם זאת בהחלט משאיר אצל הקוראים רושם שפיליפ בסון הוא אדם חזק ואמיץ שהתגבר על דברים שאנשים רבים כמותו לא בהכרח מתגברים עליהם, וזה לחשוף את עצמם באומץ ואף בבוטות, ועוד בפני קוראים מכל העולם, כאילו הוא אומר: "אז כן, הזדיינתי בתחת. לא מתאים לכם? לכו תזדיינו בתחת..."

לפני 3 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

בקצה השכונה שלי יש חורשה קטנה. יש בה עצי נוי ועצי פרי וגם חושחש יש, וחורש טבעי ופרחי בר ועשבייה וגם בוגינוויליות פראיות ולנטנות שיצאו משליטה שממסגרות את החורשה בלי כוונה תחילה. בחורף יש בה שלוליות ולפעמים אפילו נגר עילי ביישן שחורץ קלות את פני השטח והם משאירים הרבה דפדפים של שוקולד אדמה כשמתייבש. אני אוהבת את החורשה הזו כי זה בטבע שלי. הרבה בעלי חיים מצאו בה בית. שועלים, קיפודים, צבים, חפרפרות, עכברים, עטלפים וציפורים שמספקות פס קול טבעי לטבע, במיוחד הסיקסקים האלגנטיים והמיינה המצויה שהיא טוויטרית לא קטנה אבל בתכלס היא ציפור די מנייאקית.

בקצה החורשה שבקצה השכונה התהווה שביל. לא רבים פוסעים בו כי כנראה לא רבים הולכים על הקצה. פעם ראיתי ממרחק נחש מסתלסל לו על השביל. גם יוסיין בולט לא היה משיג אותי במנוסתי. מאז יש לי קפיצת דופק ופיק ברכיים בכל גיחה אבל אף נחש לא יגרש אותי משם.

זו הייתה שעת ערב מוקדמת. טיילתי בחורשה עם הכלבים, שוגה בחלומות בהקיץ, מזמזמת לי שיר שמח ועונה לציפורים.
ואז ראיתי אותם במרחק מה, באים לקראתי.
שני נערים רכים בשנים, מתוקים כמו בריכה של שוקולד עם פנים טובות שמאירות כמו הירח במלואו. זה מה שהכי שבה אותי - ההילה שלהם. והם הלכו על השביל יד ביד. זו הייתה אחיזה רפה ועדינה אבל ברורה. מראה יפהפה, נקי וטהור שמעך לי את הלב ועשה ממנו ג'ל.

התחלתי לחפש מטבעות על הקרקע או עב"מים בשמיים. להעסיק את העיניים בכל דבר, העיקר לא להסתכל. הרגשתי שפלשתי לרגע פרטי ואינטימי למרות שבעצם הם, החצופים, הם אלו שפלשו לחורשה שלי והפריעו לי באמצע הדואט עם מאלדר וסקאלי הסיקסקים.

הם לא יצאו לי מהראש הרבה זמן. קיוויתי בשבילם שהם לא הפרידו ידיים כשהגיעו לפאתי השכונה, ושהם אוחזים ידיים גם כשהם הולכים לבית הספר, ושבמסיבות הם רוקדים סלואו צמוד זה עם זה, ושאם יש ערימה של חבר'ה על הדשא אז ראשו של האחד יהיה מונח בטבעיות בחיקו של השני וידו של השני מלטפת את שערות ראשו של האחד.


לא ראיתי אותם מאז. וגם אם ראיתי, לא ידעתי.
כי לא הפנים נחרתו בזיכרוני אלא הידיים.
וממילא כבר לא רואים אנשים הולכים. כולם נוסעים. ומי שלא נוסע – מוסע.

שני אנשים ממין זכר שהולכים יד ביד הוא לא מראה יוצא דופן שצריך לכתוב עליו הביתה. אבל משהו בהם, בתמימות הנעורים, ברכות, בטוהר הטהור והלא מקולקל שבה אותי.



בספר הזה יש שני נערים. הם קצת יותר בוגרים וקצת יותר צרפתיים אבל הם שני נערים.
ואת הסיפור שלהם סיימתי עם דמעה גדולה וחור בלב.

~ תודה רבה ל-zooey glass שבזכות הביקורת הכל כך משכנעת ונוגעת שלו קראתי את הספר. ~

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שונרא החתול
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

"זו היתה אהבה, ברור... מעולם לא הייתי מאושר כל-כך, ואני יודע שלעולם לא אהיה מאושר כל-כך".
עיירה קטנה בדרום מערב צרפת אינה מקום להומוסקסואלים. השנה אמנם 1984 וכבר לא סוקלים בכיכר העיר, אבל החיים עם הגילוי והבושה אינם חיים. כך מצבם של פילים בסון, אז תלמיד בן 17 ובנו של מנהל בית הספר היסודי המקומי, ותומא אנדרייה, אף הוא תלמיד בכיתה אחרת, באותו בית ספר תיכון.
בסון הוא המעט נשי, הלא ספורטיבי, תלמיד מצטיין, דברן, חי חיים טובים ומוגנים. בכיתה המקבילה, כמעט עולם מקביל, תומא יפה התואר, בן חקלאים, מצוי בין חבורת בנים ורדוף בנות, מעט נבדל מהם בשתיקתו. אין מה שמקשר בין השניים, אין קרבה, אין דיבור כלל וכלל ואין סיבה שיהיה. וכנגד כל הסיכויים ניגש תומא אל פיליפ בחשאי, קובע יום ושעה במקום בו לא יכירם איש. פיליפ לא חושב פעמיים ומסכים וזו תחילתה של אהבה גדולה, אהבה חד-מינית במקום ובזמן בלתי אפשריים. אבל דווקא תומא הממעט במילים מתגלה כרואה את הנולד ובעל הדימיון, רואה את פיליפ התלמיד המצטיין כבעל אופק רחב משל תומא החקלאי, הנטוע כעץ, שאין איש עוקר אותו ממקומו. הנבואה מתגשמת אחד לאחד.
22 שנים עוברות, פיליפ בסון כבר סופר מפורסם והומוסקסואל גלוי. וכך, תוך ריאיון עם עיתונאית לרגל צאת ספר חדש הוא נתקל שום בתומא. אבל עד מהרה מתברר שזה לוקא, העתקו של תומא, בנו. בסון עוצר אותו, שיחה מתחילה ו... אתם צריכים לקרוא כדי להאמין.
160 עמודים יש בנובלה צנומה זו, החובקת עולם ומלואו. אהבה גדלה ניצתת מצד מי שלא היה אמור להציתה, גורלות נחתכים בצורה שלא היו אמורים, מי שפרש כנפיים פרש ומי שהחיים היכו בו, היכו ללא רחם. לפעמים האהבה שורפת.
נוגע ללב.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מורי
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

ספר אוטוביוגרפי, אינטימי, עמוק ומרגש על כמיהה. כתוב בכישרון על שני נערים המגלים את זהותם המינית, בשנות השמונים של המאה הקודמת.

הסופר הצרפתי פיליפ בסון הקדיש את הספר, לזכרו של תומא אנדרייה שנפטר בגיל 50 (1960-2016).

ראשית העלילה בראיון של פיליפ בסון עם עיתונאית, אודות ספרו שיצא לאור "להחליט להיפרד", בלובי בית המלון בבורדו.

פיליפ יודע את התשובות לשאלות. תשובותיו קולחות בקלות. תוך כדי כך הוא התבונן בעוברים ושבים, עד שאחד הגברים שהיה עם גבו, הציף תמונת חיים שלא יכלה להתקיים.

פיליפ נוטש את העיתונאית ודולק אחר הדמות, הוא מניח את ידו על כתפו ו...

הכול התחיל ב-1984... כשהוא בן שבע עשרה, בכתה השמינית בתיכון אלי-וינה בבארבזייה. פיליפ היה תלמיד מבריק עם ציונים גבוהים וזכה לגאוות המורים. המורה שליווה את פיליפ מכתב א' עד כתב ו', היה אביו, ולכן היה חייב להיות תלמיד מצטיין, לא בינוני ולא ממוצע.

מכל התלמידים מי שמשך את תשומת ליבו, היה תומא אנדרייה שלמד בשמינית המקבילה. את פניו הקודרים של תומא מיסגר שיער פרוע. הוא היה מזן התלמידים שהסתפקו בהקשבה וכמעט שלא דיברו.

פיליפ בסון הנער הסתיר את התעניינותו בתומא, שמא ההתעניינות תעורר ותזין את השמועה שהוא מעדיף חברת בנים על בנות, במיוחד שאת העדפתו לבנים, גילה כבר בגיל אחת עשרה עם הנער סבסטיין.

מאז שגילה את תומא פיליפ החל לשקוע בתשוקה חד-סטרית ובדחף בלתי ממומש. את התשוקה הוא דחס לתוכו, כדי שחלילה לא תתפרץ לעיני האחרים כלבה רותחת.

אבל, לפעמים חלומות מתגשמים, ויום אחד זה קורה במפגש מתוזמן בבית קפה. זה קורה בחדר ההלבשה והמקלחות באולם הספורט של בית הספר. כשזה נגמר; תומא אומר שלום, מתרחק ונעלם...

ומה קורה אז? במקום שפיליפ ירגיש מוקסם ומוכה תימהון, רגש הנטישה לפת את גרונו...

בהמשך הנערים מתאהבים ואהבתם מוצפנת מעיני הכול. פיליפ ותומא ממשיכים להיפגש בהסתר, כשלאיש אסור לדעת על תשוקתם. המפגשים הללו נמשכים מספר חודשים, אבל יום אחד זה נגמר... אחרי בחינות הבגרות תומא הצטרף למשפחתו בספרד ונעלם...

זהו סיפור על אהבת נעורים שננצרה בליבו של הסופר. אהבה זו חלפה, ובינתיים כל אחד פנה לנתיב חיים אחר, ולמרות זאת, עוצמתה לא נמוגה ולא נשכחה.

בסיפור חיים הזה יש המון כמיהה, תשוקה ואי וודאות. זו אהבה מכשפת שטבועה בזיכרון אפופה בסודיות. יש גם מחיר לאהבה כזו שעלותה יקרה ובמיוחד שהיא מובדלת.


זו אהבה שיש בה הסכם בלתי כתוב שמסבה ייסורים, ומאיצה את פעימות הלב. אלה יחסים ללא ספונטניות או אימפולסיביות. באהבה כזו יש שגרה של מפגשים ששייכת רק להם, וכל מפגש משקיע את שניהם בקיהיון חושים ויכולת לבדות שקרים. במקרה כזה את האושר לא ניתן להציג לעיני הכול, להבדיל מן האחרים שיש להם את הזכות לכך.

הכריכה שנבחרה מעניינת ותואמת לעלילה. ממליצה להתמקד בדמות הלבנה והאותיות המכסות אותה.

הסיפור לא קל לעיכול, כתוב בגוף ראשון, נע בין שפה גבוהה לגסה, מלווה בתיאורים פורנוגרפיים, ותפאורה עטויה בסצנות, ולכן אני לא בטוחה שיתאימו לכל אחת ואחד.

כשתקראו את הספר תדעו למה פיליפ בסון נטש את העיתונאית באמצע הראיון?


בשורה התחתונה: סיפור אהבת נעורים כואב ודעות קדומות.

לי יניני

הוצאה לאור: אריה ניר, פרוזה, תרגום, ביוגרפיה, 226 עמודים, 2017

לפני 8 שנים•
★★★★★
•לי יניני
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

מה קרה פה? מישהו יכול להסביר לי איך ספר יכול להשאיר כאילו תחושות של אהבה טהורה מצד אחד וכל כך שונה ולא מקובלת מצד שני?
אי אז בשנות השמונים בעיירה כפרית במחוזות נידחים של צרפת.

נער גמלוני ומלומד פיליפ בסון בן המורה, תלמיד טוב וילד טוב ליבו נוטה אחר נערים, שם ממול בבית ספר לוכד את עינו נער מחוספס תומא אנדרייה מבטו מהורהר וסיגריה תמידית בין אצבעותיו.

מבטים, גישושים מפגשים חשאיים, הנה ניצתה אהבה אבל הנעורים הסוד המבוכה של אז טרום האיידס ומה יגידו משאירה אהבה זו במסתרים.

הגורל הפריד, השנים עברו ומעולם לא נפגשו.

פיליפ הופך לסופר ידוע הומוסקסואל מוצהר מפורסם, מפרסם, חווה אובדנים בעקבות מגפת האיידס חי עם גברים מפרסם את ספריו אדם מפורסם.

תומא עוד כשהיו בני שמונה עשרה עזב לספרד שם נמצאת משפחתו ומאז לא נשמע קולו רק דמותו מלווה כזכרון רחוק את פיליפ.

ואז יום אחד במהלך ראיון שגרתי בבורדו חולף על פני פיליפ אדם...תומא נזעק פיליפ , תומא האהוב והאבוד....

אבל לא....

מה קרה בין השניים מה עלה בגורלם ? מה קרה לאותה האהבה? מה לקחה האהבה? מה מחירה? ובאיזה מחיר?

וואו כמה רגש, ממש צובט בבטן.

הסיפור וסופו ילוו אותי עוד הרבה זמן.

מומלץ בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רונדנית
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

"תמיד אהבתי לעשות את זה, להמציא חיים לאלמונים שחולפים ביעף, להתעניין בצלליות האלה, זה גובל באובססיה, נדמה לי שזה התחיל כבר בילדות, כן, זה מלווה אותי מגיל צעיר, אני נזכר עכשיו, זה הדאיג את אמי, היא נהגה לומר: די כבר עם השקרים שלך".

פיליפ בסון הוא סופר צרפתי פורה ומפורסם (אומנם לא לי) שלראשונה בחייו, כך נדמה, החליט להפסיק לבדות ולספר סיפור אחד אמתי שקרה לו עצמו: בעיירה קטנה בצרפת של 1984 נרקם רומן בין פיליפ בסון בן השבע-עשרה, תלמיד מצטיין ובנו של מנהל בית ספר, ובין תומא, נער הלומד בכיתה המקבילה וגר בחווה של הוריו בקרבת העירייה. הסיפור מסופר בדיעבד, ממרחק של שלושים ושתיים שנים, בכתיבה מינימליסטית, מרווחת, נוחה, גוף ראשון, לשון הווה (לרוב הווה, לפעמים עבר, לפעמים עתיד).

אומר תכף ומיד: זה ספר טוב והקריאה בו חזקה מאוד.

החברה שהעבירה לי את הספר אמרה שהוא יפה, אבל אלמלא סיפור האהבה היה בין שני גברים הוא היה נותר בנאלי, קטן, מינורי מדי. אני מסכים איתה מאוד, וההומוסקסואליות היא בהחלט חלק חשוב מהספר וממקור כוחו. אני רוצה להתעכב על זה רגע, על מקומה ותפקידה של הספרות הגאה. אני מניח שאנו קוראים בספרים משתי סיבות עיקריות:
האחת היא כדי לגלות עולמות חדשים, בין אם מדובר בתקופות אחרות או בארצות רחוקות שמעולם לא היינו ומעולם לא נהיה בהם ואולי גם אינם עוד או אינם בכלל (בגלל זה, למשל, אהבתי את הארי פוטר). אבל בסיבה זו, זאת אומרת בקריאה בשביל מחקר, בשביל גילוי, נכנסים גם העולמות הפנימיים של הדמויות שכה שונות מאתנו ושכביכול אין ביננו לבינן כלום (בגלל זה, למשל, נסערתי מהקריאה בנוטות החסד).
הסיבה השנייה לקריאה, לדעתי, היא התשליל (או ההמשך הישיר) של הסיבה הראשונה: אנו קוראים כדי להכיר את עצמנו יותר טוב. אנו קוראים כדי לקרוא על עצמנו. כי מישהו הצליח לנסח תחושות ומחשבות שהיו לנו אבל אף פעם לא בוטאו על ידנו כהלכה, והנה הם פה, כתובים.

ובכן, לדעתי "ספרות גאה" מעצם הגדרתה ככזאת, כזן של ספרות של מיעוטים, תהיה תמיד ובנפרד מאיכות הכתיבה והסיפור, חוויה ספרותית חשובה, ומיד אסביר. ב-"ספרות גאה" נפגוש הומו, לסבית, בי, טרנס, וכן הלאה. המפגש הזה עדיין יגרום לתגובה כלשהי שתנוע בין גועל, מיאוס, חוסר עניין, סקרנות והזדהות. ב-"ספרות גאה" לא תמיד השונות היא לב הסיפור אבל אף פעם היא לא נעדרת לחלוטין, ופה היא הסיבה להכל, שנת האפס של האירועים.

ה-"ספרות הגאה" היא למעשה פסאודו-ז'אנר החייב את קיומו להתנגשות בין העדפותיו המיניות של היחיד והתרבות בה הוא חי, התנגשות שמסמנת גבול: פה היחיד, השונה, ובצד השני החברה. וכאן טמון יופייה של הספרות (ואולי של האומנות בכלל, אבל בספר עסקינן): בספרות קווי הגבול הופכים לנקודות מפגש. החברה מוזמנת להיטמע בתוך השונה, להכיר אותו, ללמוד אותו, להתארח בתוכו. השונה שיזדמן אל הספר ימצא מישהו שבניגוד אל רוב האנשים בחייו מכיר את עולמו. זה נהדר (אבל יש להזהיר: אל ספרות של מיעוטים לא מגיעים עם דעות קדומות).

בהקשר הזה ייאמר ש"בתוך" הספרות הגאה עצמה "די כבר עם השקרים שלך" מתבלט לטובה. (אחרי שיצא בעברית "חדרים נפרדים" של פייר ויטוריו טונדלי אדגים מה הן פגמיה הנדושים של הספרות הגאה, שכאן לשמחתי לא מצאתי חלק גדול מהם).

אלא ש-"די כבר עם השקרים שלך", למזלנו, אינו רק ספרות גאה מוצלחת: לדעתי הוא גם חווית קריאה מוצלחת העומדת בזכות עצמה. המבנה הכמעט-שחרזדי שלו מעורר עניין. אתה רוצה להמשיך לקרוא כי אתה רוצה לדעת איך זה ממשיך. אני יכולתי לצפות חלק גדול מהעלילה ובכל זאת רציתי להמשיך לקרוא כדי לשמוע את בסון מספר לי את זה, כלומר: קיוויתי שתחושות הבטן של מוטעות והמשכתי לקרוא כדי שבסון יאשר לי את שחששתי מפניו. אנחנו, בגילנו, כבר מכירים אהבה, תשוקה, את הזמן שעובר. הסיפורים שלנו דומים מאוד. האכזבות שלנו עשויות מאותו חומר. עם השנים קשה להפתיע אותנו אבל אנחנו רוצים את התיקון הזה, רוצים להיות מופתעים. אולי זאת עוד סיבה לקריאה, כי כל עוד נותרו עוד עמודים לספר אפשר לקוות ש"אולי הפעם".

את הכתיבה כבר תיארתי בפתיחה כמינימלסטית, ואני – שעל אף היותי קורא עצלן ואטי תמיד מעדיף פטפטת וספרים עבי כרס – גיליתי בסוף הקריאה שהסגנון הרזה הולם את הסיפור מאוד. סיפור שמסופר שלושים ושלוש שנים אחרי שתם ראוי שייאמר בשטף. אני יודע שאני הייתי מספר אותו בשטף, כמעט בדיוק כמוהו. קצת שעממו אותי הקטעים בהם בסון דיבר על עצמו, בסון כסופר מפורסם ומוערך שאני לא מכיר, שהציג (כך אני משער) לקהל מעריציו מעט ממאחורי הקלעים של כתיבתו. והנה גם זה בתום הקריאה התגלה כמעלה סמויה הקשורה היטב ללב הסיפור, לתומא, אל מלאכת הסיפור ואל אומנות השקר. כי בסון לא דיבר בשבח עצמו אלא הדגים כמה מאכל הוא הסוד, לא זה הלהט"בי אלא הבנאלי ביותר, משהו שפעם קרה ולא יכולתי לספר. "די כבר עם השקרים שלך" היא קריאה, ציווי, שהאם הורישה לבנה ובנה העביר הלאה. "אני חושב על האנשים שפגשתי לרגל השקות בחנויות ספרים, אותם גברים שהודו בפניי ששיקרו לעצמם, ששיקרו במשך שנים רבות בטרם החליטו להיחשף". הארון הלהט"בי הוא, למעשה, כל סוד שאי פעם היה למישהו. וכנראה על זה הספר: על סיפור האמת.

אבל יש בספר עוד, ואולי זה הדבר היחיד שיש בספר הזה: סיפור פשוט וכואב מאוד. דיברתי הרבה על כתיבה וז'אנרים אבל הייתי צריך לדבר רק על העמוד האחרון שעם סיום קריאתו, לראשונה מאז שדמבלדור מת, ספר גרם לי לבכות. סיפור, לא משהו אחר. לא הכתיבה, לא ההקשר התרבותי. דמות, גורלה. זהו. ואולי גם החלק שלנו בפשע.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•zooey glass
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

"דיי כבר, נמאסתם"! אילו פיליפ בסון היה שואל לדעתי, זה השם שהייתי מעניקה לספר.

לא קראתי ספר למעלה מחודש ימים, חיכיתי כל כך לשבת הזו, לקחתי פסק זמן, אוויר לנשימה, ארוחת ערב שישי הסתיימה ואני ניצלתי את השקט לקריאה.
כמו תמיד, אני "נופלת" בכך שאני שוכחת לקרוא את התקציר, מאז שהתחלתי לקרוא דיגיטלי, אני שוכחת ללחוץ על הלינק שמפנה לתקציר, זה משפיע גם כשאני מחזיקה ספר ביד, אני פשוט לא טורחת להפוך.

פיליפ בסון החליט לשתף את כל העולם ואשתו בסיפורו האישי, הטרגי, לאורך כל הספר (תנשמו לרווחה יותר נכון ספרון) 160 עמודים, שבהם הוא מתאר את ימיו כנער מבולבל בן 17 מאוהב עד עמקי נשמתו בתומא.

הוא מקדיש את ספרו לזכרו של תומא, אשר תלה את עצמו, למעשה פיליפ לא ראה את תומא מעל 20 שנה, הוא נתקל בבנו של תומא , לוקא, באחת מפגישותיו , הוא אינו יודע שזהו בנו, הדמיון לאביו הכה את פיליפ בהלם רב.

פיליפ פוגש בלוקא שוב 9 שנים לאחר אותה פגישה מקרית, שבה לוקא מספר לו שאביו תומא החליט להתאבד ותלה את עצמו, חיטוט באחת ממגירותיו הוביל למכתב שנכתב בשנת 1984 והיה ממוען אל פיליפ.

אל תתלהבו, נכון הסיפור אמיתי (ככה נכתב) אבל הצורה שבה הוא נכתב....אל תטרחו, פיליפ לא חוסך בתיאורים מיניים, כולל הסבר מפורט על האקט עצמו.
ואני שואלת את עצמי: למה לכל הרוחות והשדים אתה חושב שזה אמור לעניין אותי אייך הרגשת בפעם הראשונה שחווית אותו ב..... (מפאת כבודכם אני מוחקת את המילים המיותרות).

היי, היי, תנשמו רגע אוויר לפני שאתם רצים למקלדת ומתחילים לכנות אותי בשמות ובחוסר נאורות אוקיי?
אני לא מיושנת בדעותיי, אני מבינה ויודעת ומכבדת מאוד כל איש והעדפותיו, יש לי כמה חברות שבחרו להן זוגיות שונה משלי, והן אוהבות ומאוהבות, ולי אין בעיה עם זה, איש איש בדרכו ילך ויעשה.
אבל נשאלת השאלה , למה כל הומוסקסואל, או לסבית, חייבים לצאת בקול תרועה ושופר ולתלות כרזות ושלטי חוצות ? מה קרה? בחרת בדרך שלך, לבריאות! למה כל השכונה צריכה לדעת מזה?

אני מנסה להבין , ואני לא צינית, הרי יש את מצעד הגאווה שמיועד לקהילה הגאה, ואנחנו מכבדים (רובנו לפחות) את היום הזה, ואנחנו חיים במדינה דמוקרטית, אז למה יש אפליה שכזו? ומה איתי? ומה עם עוד אלפים שכמותי? למה לנו אין יום כזה? גם אני רוצה את מצעד ההטרוסקסואליים, לצעוד עם אישי יד ביד ולהיות גאה במה שבחרתי, לשתף את כל הבריות בבחירה שעשיתי.

לדעתי , רק מהומה תוביל לשינוי , להתחיל מאבק שיכירו גם בנו, כן אנחנו אלו שהחלטנו להיות הטרוסקסואלים, לנו לא מגיע ? במה אנו שונים? או שבעצם אנחנו לא שונים? התבלבלתי לגמרי.

שעות הבוקר המוקדמות, בעלי והקטנים יצאו לבית הכנסת, אני יושבת לי בגינה, הגדולה מתעוררת, עטופה בשמיכה , יוצאת אליי.
"בוקר טוב אימוש" היא אומרת בקול עייף
"בוקר, יפה שלי, מה קרה התעוררת?" אני שואלת מופתעת (הרי רק לקראת 14:00 עין ימין שלה מתחילה להתרומם, ועין שמאל עוד מנסה לשכנע אותה לשכב חזרה)
"בא לי תה ועוגה" היא עונה

אני קמה, נכנסת למטבח, מכינה לה כוס תה, פרוסה מפאי התפוחים שהכנתי בדקה ה-99

"היא מחזיקה ביד את הספר, קוראת את התקציר...
"אייך הוא?" היא שואלת, מתעניינת
"זוועה, לא בשבילך" אני עונה
"חחחח אמא אני בת 16.5 כאילו...הלו? תתעוררי" היא צוחקת

אני שותקת לכמה רגעים, מסתכלת עליה, אולי באמת דעותיי מיושנות? אני מחליטה לשאול.
"רוצה לקרוא? אני אשמח לשמוע את דעתך" אני אומרת / שואלת
"אל תחפרי" היא אומרת (אוף נמאס לי שהיא חושבת שאני "חופרת").
"למה?" אני מתעקשת.

היא קמה מהכיסא, מנערת מהשמיכה שאריות של פירורים , ואומרת:
"כי כל מתבגר או מתבגרת שהחליטו להיות הומו או לסבית חייבים להעלות סטורי ולספר לכל השכבה במקרה הטוב, ולכל בית הספר במקרה הפחות טוב, וכן אמא, כולםםםםם יודעים מה הם עושים".

נו טוב, ואני לרגע חשבתי שזה הזמן לספר לה שלא החסידה הביאה אותה אליי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•רחלי (live)
די כבר עם השקרים שלך

די כבר עם השקרים שלך

פיליפ בסון

את הספר הזה מצאתי עם עוד כמה ספרים על ספסל ברחוב ואני תמיד שמח למצוא מציאות כאלה...
מדובר פה בסיפור שכתוב בסגנון אוטוביוגרפי, על אהבה עזה בין שני נערים! מכיוון שמדובר בסופו של דבר בספרות יפה, קשה לדעת אם אכן זוהי אמת וסיפור האהבה הזה אכן התקיים במציאות בין המחבר לאהבת נעוריו... אבל קשה שלא להיות מרותק למאמצי ההסתרה והקשר המיני הסודי בתחום שמהווה טאבו של שני נערים. שלפחות אחד מהם איננו ממש בטוח בכיוון המיני שאליו יילך. יש פה משהו מכמיר-לב וטרגי כשהאהבה הזאת נגמרת. קשה שלא להרהר על המקריות שבה קורים הדברים בחיים ולאן לוקחים אותנו החיים... ומה היה קורה אילו הדברים היו מתרחשים אחרת ואותה אהבת נעורים הייתה נשארת בקשר זוגי אמיתי אכן לתמיד... כי האמת היא שזה בדיוק מה שקרה לפחות לגבי אחד מהם - גם אם זה לא קרה בצורה ריאלית מציאותית. יש פתגם מיידיש שאומר "אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט."... (האדם חושב ומתכנן ואלוהים צוחק) זהו פתגם שכאילו נאמר ממש על מקרים כאלה... ספר מרתק בעיניי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סדן