ביקורת ספרותית על די כבר עם השקרים שלך מאת פיליפ בסון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 באוגוסט, 2018
ע"י שונרא החתול


בקצה השכונה שלי יש חורשה קטנה. יש בה עצי נוי ועצי פרי וגם חושחש יש, וחורש טבעי ופרחי בר ועשבייה וגם בוגינוויליות פראיות ולנטנות שיצאו משליטה שממסגרות את החורשה בלי כוונה תחילה. בחורף יש בה שלוליות ולפעמים אפילו נגר עילי ביישן שחורץ קלות את פני השטח והם משאירים הרבה דפדפים של שוקולד אדמה כשמתייבש. אני אוהבת את החורשה הזו כי זה בטבע שלי. הרבה בעלי חיים מצאו בה בית. שועלים, קיפודים, צבים, חפרפרות, עכברים, עטלפים וציפורים שמספקות פס קול טבעי לטבע, במיוחד הסיקסקים האלגנטיים והמיינה המצויה שהיא טוויטרית לא קטנה אבל בתכלס היא ציפור די מנייאקית.

בקצה החורשה שבקצה השכונה התהווה שביל. לא רבים פוסעים בו כי כנראה לא רבים הולכים על הקצה. פעם ראיתי ממרחק נחש מסתלסל לו על השביל. גם יוסיין בולט לא היה משיג אותי במנוסתי. מאז יש לי קפיצת דופק ופיק ברכיים בכל גיחה אבל אף נחש לא יגרש אותי משם.

זו הייתה שעת ערב מוקדמת. טיילתי בחורשה עם הכלבים, שוגה בחלומות בהקיץ, מזמזמת לי שיר שמח ועונה לציפורים.
ואז ראיתי אותם במרחק מה, באים לקראתי.
שני נערים רכים בשנים, מתוקים כמו בריכה של שוקולד עם פנים טובות שמאירות כמו הירח במלואו. זה מה שהכי שבה אותי - ההילה שלהם. והם הלכו על השביל יד ביד. זו הייתה אחיזה רפה ועדינה אבל ברורה. מראה יפהפה, נקי וטהור שמעך לי את הלב ועשה ממנו ג'ל.

התחלתי לחפש מטבעות על הקרקע או עב"מים בשמיים. להעסיק את העיניים בכל דבר, העיקר לא להסתכל. הרגשתי שפלשתי לרגע פרטי ואינטימי למרות שבעצם הם, החצופים, הם אלו שפלשו לחורשה שלי והפריעו לי באמצע הדואט עם מאלדר וסקאלי הסיקסקים.

הם לא יצאו לי מהראש הרבה זמן. קיוויתי בשבילם שהם לא הפרידו ידיים כשהגיעו לפאתי השכונה, ושהם אוחזים ידיים גם כשהם הולכים לבית הספר, ושבמסיבות הם רוקדים סלואו צמוד זה עם זה, ושאם יש ערימה של חבר'ה על הדשא אז ראשו של האחד יהיה מונח בטבעיות בחיקו של השני וידו של השני מלטפת את שערות ראשו של האחד.


לא ראיתי אותם מאז. וגם אם ראיתי, לא ידעתי.
כי לא הפנים נחרתו בזיכרוני אלא הידיים.
וממילא כבר לא רואים אנשים הולכים. כולם נוסעים. ומי שלא נוסע – מוסע.

שני אנשים ממין זכר שהולכים יד ביד הוא לא מראה יוצא דופן שצריך לכתוב עליו הביתה. אבל משהו בהם, בתמימות הנעורים, ברכות, בטוהר הטהור והלא מקולקל שבה אותי.



בספר הזה יש שני נערים. הם קצת יותר בוגרים וקצת יותר צרפתיים אבל הם שני נערים.
ואת הסיפור שלהם סיימתי עם דמעה גדולה וחור בלב.

~ תודה רבה ל-zooey glass שבזכות הביקורת הכל כך משכנעת ונוגעת שלו קראתי את הספר. ~
47 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני שלושה שבועות)
ואולי תמונה אחת שווה את כל המילים שנכתבו פה.
https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local/Article-6398c3582618561006.htm
מי שלא ראה שמחת אבאים טריים לא ראה שמחת דינוזאורים מימיו. מזל טוב.
Command (לפני שלושה שבועות)
את צודקת, אז אדייק.
לא התגעגעתי לתוכן המרכזי של הביקורת, הרי לא קראתי חצי ממנה (סליחה שונרא). גם לא לדיון מתחתי, שבטח לא היה לי ריכוז אפילו להעיף מבט.
התגעגעתי לכתיבה של שונרא, לקריאה של ספר טוב. אין לי מושג למה הנושא לא מכעיס אותי, אולי זו העייפות. בכל מקרה, לא שיניתי את דעתי הישנה לרגע.
קבלי תיקון שונרא, לא התכוונתי לתוכן, וזו הסיבה שלעולם לא הייתי קורא את הספר הזה.
סימנטוב (לפני שלושה שבועות)
נעמי את חושבת על הילדים שעוד לא נולדו ומה שיקרה איתם אבל יש אלה שכבר נולדו והם הומואים או לסביות ואני חושב שדעות כמו שלך עושות את החיים שלהם מאד קשים ואם נולדו במקום שרוב האנשים חושבים כמוך אז החיים שלהם יכולים להיות גיהנום ואני זה לא מסתדר לי איך מצד כל אלה שמאמינים באלוקים להפוך חיים של בן אדם לגיהנום זה בסדר.
פַּפְּרִיקָה (לפני שלושה שבועות)
אתה מפתיע אותי, פרסי.
Command (לפני שלושה שבועות)
התגעגעתי ~
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
רק בהבדל אחד: אצלי זה נעשה בקומנ-סנס.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
היה רגע שחשבתי שגודווין כבר אוטוטו נכנס אבל בינתיים נראה שהוא מתעכב בכניסה.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
אינדוקציה זה מדאורדייתא
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
יש אירוניה מסויימת בכך שאתה מאשים אותי באינדוקציה, אחרי הדוגמה שלך עם המשפחה שאתה מכיר והקומנ-סנס
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
אינדוקציה מקצועית להפליא: מנושא אחד שאני מקבל כאמת דיכוטומית להכליל על תפיסתי הכללית.

כפיים.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
מה זה קומנ-סנס? מה זה התעתיק המוזר הזה? אתה מזכיר לי את כל אלה שמקשיבים רק לתיבת התהודה של עצמם ומה שקורה סביבם, וזה בלתי נתפס עבורם שקיימים אנשים אחרים שיכולים לחשוב אחרת, לבחור בביבי או בטראמפ או להאמין בחבר דמיוני. זה בטח אלה שאומרים שהמים זורמים למעלה. וזה בגלל שהם דתיים, פשיסטים או לא קומנ-סנסים.
אלה האפשרויות - או כמוך, או שטויות. כפיים.
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
דיברתי על קומנ-סנס. ראית פעם אחת מים זורמים למטה. אתה נתקל במאה מאמרים שטוענים שמים זורמים למעלה. ואז אתה רואה עוד אנשים שמעידים שהם ראו אך ורק מים זורמים למטה, בלי שאתה בעצמך ראית אותם. אין שום עדות, לא בynet ולא בוואלה שמישהו ראה מים זורמים למעלה, רק ש-מים זורמים למטה. מה הקומנ-סנס שלך יגיד, שמים זורמים למטה או למעלה?
זה אנלוגי לחלוטין - אני מכיר משפחה אחת, ואני שומע מסביבי שמשפחה הורית חד-מינית היא נורמלית ומגדלת ילדים נורמלים. מעולם לא ראיתי שום כתבה ביום-יום באינטרנט על ילדים מסכנים שהתנוונו בגלל שגדלו אצל הורים חד-מיניים. תעשה לי טובה, אני לא צריך יותר מזה. תוסיף לזה שאתה יודע שהמתנגדים לתופעה מסתמכים על הדת שלהם ועל כל מיני אמונות טפלות. יש איזשהו גבול שבו הקומנ-סנס רשאי לכנות משהו בשם שטות, וזו דוגמא מובהקת. זה לא וויכוח רציני, זה וויכוח בין אנשים שמוכנים לקבל את העובדות ואנשים שלא מוכנים לקבל אותן. ממש כמו במאבקים של דת מול מדע (לא שאני חושב שדת צריכה להתיימר להיות מדעית בצורה כלשהי, הדתיים באמת מבזבזים את הזמן שלהם בלי להעלות ובלי להוריד מדתיותם). ושוב כל עוד אני מנומק, אין שום דבר יהיר בלקרוא למשהו שטותי, אם זה כל-כך ברור שהוא שטותי.

כשנתחיל לשכפל את עצמנו למחשבים ולהיות בני אלמוות, אז תהיה קיימת הסטטיסטיקה שאתה מדבר עליה.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
יש, למשל, את המחקר של מארק רגנראוס, שהוא אכן שנוי במחלוקת. https://en.wikipedia.org/wiki/Mark_Regnerus

יש שיגידו שהוא חייב להיות שנוי במחלוקת, מאחר שהוא יוצא נגד ההגמוניה השלטת, הדורסנית לרוב, של הדעה האחת. מחקרים שיצביעו על כך שאין התחממות גלובלית יזכו לבוז דומה, ובכל זאת. לפני שלושים שנה, המצב היה הפוך. אפילו כאן בוויקיפדיה יש כאלה שמצאו פגמים במחקר, ויש כאלה מנגד שתומכים בו. אבל בכל מקרה, בכל מקרה, אי אפשר להתעלם מכך שהרבה, הרבה יותר קשה להביע עמדה שמנוגדת למה שכרגע מאושר על ידי הנאורות, מאשר עמדה שיוצאת מהכלל הזה. מותר לחשוב ולהביע עמדה שבה משפחה אידיאלית היא כזו שבה יש אמא, אבא וילדים. זו עמדה שמותר להגיד. אבל זה ממש לא רצוי. והסוגיה ההומו-לסבית היא רחוקה מלהיות מדע מדוייק. תעשה לי טובה.
לגבי זה שאתה מכיר משפחה אחת? עוד יותר תעשה לי טובה. אתה יכול להכיר גם מאה משפחות. זה לא אומר כלום על כלום. אני מכיר מישהו שהוא סטטיסטית בן אלמוות. כלומר, מכל התצפיות שעשו עליו, כבר שישים שנה - הוא לא מת אפילו פעם אחת!


באשר לגבולות חופש הביטוי: פגיעה פיזית (לא פגיעה ברגשות), או קריאה והסתה לפגיעה כזו. חופש הביטוי מיועד להכיל הבעת עמדות לא נוחות, בהגדרה. כדי להביע עמדות שנוחות לכולם, לא צריך את חופש הביטוי.
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
בהבעת עמדה אני איתך לחלוטין. לדעתי במדינה דמוקרטית רשאי כל פשיסט לקבל במה להביע את דעתו. רק אם זה מתחיל לפגוע באנשים, אז להיות פחות סובלני. זהו הגבול הדק שאני מציב לחופש הביטוי, בלי לומר שזה תמיד גבול ברור.
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
בהרבה מקרים זה אכן לא אקדמי להציג עמדה דיכוטומית. אבל האמת נמצאת איפה שהיא נמצאת, וצריך להכיר בכך שהיא עשויה גם להיות "דיכוטומית" או "חד-משמעית", כמו שהיא יכולה להיות "במרכז". ואם ישנה "אמת דיכוטומטית" אפשר להציג אותה באופן רציני (שיציג דיכוטומיה) כפי שאפשר להציג "אמת מרכזית" (שיציג שפעם זה ככה ופעם זה ככה). העניין הוא מה הם הנימוקים ולא היכן ממוקמת האמת שהם מנסים לקדם.
הסוגיה ההומו-לסבית היא בכל זאת סוג של מדע מדויק, ולא היסטוריה. ואני לא בטוח בכלל שיש מחקר רציני אחד שמפריך את העמדה שמתאר יובל. אם יש תביאו, נראה, נבדוק. אבל אפשר גם להשתמש בקומנ-סנס ולומר, אני מכיר משפחה להטבית אחת, והמאמר הזה שאומר שאמורים לגדול בה ילדים לא נורמלים מנותק לגמרי ממה שאני רואה לנגד עיני (אני מכיר משפחה אחת). זאת אומרת לומר, היי, יש גבול. אם יש נימוקים טובים, אין שום יהירות בלהתנסח כמו יובל ולהגיד שעמדה מסויימת היא פשוט מופכרת, ואפילו מטופשת.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
אני לא מנסה לקבוע עמדה כאן. אבל זה שיורם יובל (כבודו וליבוביצ׳יותו במקומם מונחים) טוען ש״כל המחקרים״, ו״חד משמעית״, זה לא אומר שזו המציאות ואין בלתה. יש מחקרים אחרים שמראים תוצאות שונות. ייתכן שגם הם מונעים מאג׳נדה שמרנית, אינני יודע, אבל עצם ההצגה של הנושא כחד משמעי זה לא רציני.

אני באופן אישי יוצא מתוך הנחה שיש אינטרסים מנוגדים לשני הצדדים. לא יכול לדמיין את פרופ׳ יורם יובל, גם אם אלה יהיו תוצאות המחקר, מצהיר שילדים שגדלו להורים מאותו המין מועדים יותר לפגיעה רגשית, נניח.

אבל בוא נשים גם את זה בצד. העניין היותר חשוב כאן, לעניות דעתי, הוא האפשרות לתת מקום להבעת עמדה - גם אם היא אינה עולה בקנה אחד עם דיקטטורת מחשבות עונתית, שיכולה לנשב לכאן או לכאן, וכך כולם חייבים לצדד במשפחות מכל סוג ומין, בשוויון מגדרי מוחלט בצבא, לצאת בגאון נגד חוק הלאום וכן הלאה - או להצטייר כחשוך ופרימיטיבי.
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
https://www.facebook.com/yovellyoram/videos/2037216986309813/
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
בקצרצרה: עמדתי שקשה לי מאד מאד עם העניין, אלא שיש הבדל מהותי כי אמהות יחדניות עושות זאת לרוב בדיעבד וכואבות את כאבם של ילדיהן על האב החסר, ואילו קהילת הלהט"ב מקדמת תפיסה של לכתחילה. לגבי השאלה השנייה, כן. כפרט בחברה אני לא יכולה ולא רוצה להתערב בפורמטים זוגיים לא שגרתיים, אבל ההכרה בנישואים ובהבאת ילדים, במילים אחרות, התא המשפחתי, הוא עניין שנמצא על הגבול בין הפרטי לציבורי ולציבור יש זכות לדון ולקבוע את כללי האתיקה והמוסר הנראים לו, ובכלל זה להביע מחאה על חתירה נגד התא המשפחתי המסורתי ועל אילו ערכים יחונך הדור הבא.
גלית (לפני ארבעה שבועות)
מה שאפרתי ואני מוסיפה למשוואה גם זוגות שבחרו מרצון להיות הורים אם בהפריה אם באימוץ הן מאותו מין והן ממינים שונים . זה לא בהכרח מבטיח ילדים מאושרים אבל הסיכויים לאושר או אומללות זהים
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
יש משפחות קונבנציונליות בהם הילדים סובלים קשות מיחסים בין זוגיים בעייתיים או מהתעללות. ויש משפחות של אלמנות ואלמנים וגרושים וגרושות, שלא מתוך בחירה.
ויש משפחות של הורים יחידניים או כל מיני הרכבים שבהם הילדים עטופים באהבה.
אולי השאיפה האופטימלית היא לזוג הורים ממין זכר ונקבה שנותנים לילדיהם הכל.
במציאות זה לא עובד ככה.
לא כולם בוחרים לגדל ילדים שלא במתכונת רגילה.
לא הגרושה שבעלה היכה אותה ולא האלמן שאשתו נפטרה ולא הגרוש שרעייתו מצאה שותף אחר לחיים ולא זו שבעלה נרצח בפיגוע.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
"וממילא אף אחד לא ישנה את דעתו של השני."
טרטלאב, יש לי ארבע מילים בשבילך: עירית לינור אברי גלעד
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
נעמי, מה עמדתך לגבי אימהות יחידניות שמביאות לעולם ילדים מתרומה מבנק הזרע?
האם נכון לומר שכל פורמט של זוגיות מקובל עלייך כל עוד לא מביאים ילדים לעולם?
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
ניסיתי פעם רום צימוקים של האגן דאאז. טראומה.
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
אולי באמת מפגש אחרי החגים. מתאים לי מאוד. רק צריך שמישהו יארגן את זה.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
ובעצם שונרא צריכה להביא לי רום צימוקים אחרי יחסי הציבור שעשיתי לביקורת שלה.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
למה תמיד דיונים צריכים להסתיים ב"וממילא..", הרי לא לי ולא לך יש יומרה לשנות את דעתו של מישהו, מי שמשנה את דעתו עושה זאת מתוך מחקר עצמי והתבוננות שלו. הדיון ליבן כאן כמה דברים וגם אם לא נסוגתי נעמדתי לפחות מקווה שהבהרה 2 ריככה את הצרימה.

בכל אופן אין בעיה, נרים רום צימוקים לחיי הוויכוחים, ואם תביא למפגש סימניה הבאה אני מבטיחה לטעום ;)
צב השעה (לפני ארבעה שבועות)
צודקת, הדעות של כולנו הן מהבטן והן לא מבוססות על מספרים ונתונים, וממילא אף אחד לא ישנה את דעתו של השני. קצת צרם לי הבוטות והחריפות בתגובה הראשונה שלך, אבל עבר לי.

ממליץ לך לנסות את הרום צימוקים שכתבת שאת לא יודעת מה הטעם שלה. גלידה משובחת.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אגב, אומנם דעתי לא מקצועית ולא מגובה במספרים או נתונים, אבל היא בטח לא פחות טובה מדעות אוהדות יותר שלא מעט מהן באות "מהבטן" או מצד רגשי (הרי לרוב האנשים יש דעה די נחרצת בנושא ומניחה שתסכים איתי שרובם מבססים אותה רק על דעתם האישית ולא על מחקר יסודי), וזה עוד כש"חובת ההוכחה" היא על הצד שמנסה לעשות מהפכה במה שנוגע בליבת הקיום של המין האנושי.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
1. צב אתה יודע כמוני שזה נושא מגה-ענק ולפרוש את כל המשנה שלי כאן ידרוש ממני לכתוב מאמר וכבר עשו זאת טובים ממני. בקצרה, אני אומרת זאת על סמך היכרותי את העולם שבו למרבית בני-האדם שמסתובבים בו חשובה מאד הזהות הבסיסית שלהם - המוצא והלאום בכלל, והאם/אב הביולוגים בפרט. לקחת ביצית מפה, אמא משם, פירושו לנתק אותם מהזכות הבסיסית של כל אדם להשתייך בדרך המסורתית לעם או ארץ (מה שכל בני-האדם סביבו יקבלו בצורה טבעית גם בעתיד).ואם כבר אנחנו באתר של ספרים - אז בהרבה ספרים מופיע המוטיב הזה של גיבור אכול שאלות ואין אונים כשנולד למצב של סימן שאלה על אחד ההורים. לשאלתך - איני מכירה ילד כזה. הכי הרבה היה לראות בכאן את התוכנית "סליחה יש לי שאלה" בנושא. אני לא מפקפקת בכך שהילד מקבל כעת את כל מחסורו, אבל הוא עדיין ילד ושאלות הזהות מתעוררות בשלב מאוחר יותר.
2. הפלישה העיקרית שהתכוונתי אליה, ואני יודעת שא"א היה לנחש אז הייתי צריכה לכתוב במילים ברורות - היא פלישה של תרבות מין חיצונית שמיובאת לארץ משלל ארצות (כמו שהציפור הגיעה מארץ אחרת), כשאנשים אוהבים לנפנף כל פעם בארץ "מתקדמת" אחרת ששם הועבר חוק כך וכך וזה הפך למין טיעון מנצח של "אסור להישאר מאחור".
צב השעה (לפני ארבעה שבועות)
נעמי, בנוגע לדברייך "אני חושבת שהתוצאות של התרבות הזו היא גרימת אומללות לילדים שמביאים אותם לעולם ללא אב או אם מלכתחילה ובעיניים פקוחות (מה עושים במיטה פחות מעניין אותי)" -
1. מדוע את חושבת שילדים לשני אבות או לשני אימהות הם אומללים? יצא לך לדבר איתם? על סמך מה את קובעת את זה? אני אישית מכיר ילד שיש לו שני אבות, והוא מאושר הרבה יותר מכמה ילדים שאני מכיר שיש להם אבא ואמא "רגילים".
2. מצד אחד את כותבת "מה הם עושים במיטה פחות מעניין אותי" ומצד שני את משחררת אמירה צינית ארסית ולגלגנית כלפי האקט עצמו - "מין פולש, תרתי משמע".
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אני חושבת שביחס למילים שהשתמשתי בהן, זה פייר אינאף שזואי השתמש בדעות פושעות, הרי כשאמרתי ג'ונגל מוסרי האשמתי אותו בחוסר מוסריות.
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
אני לא רוצה להתייחס כאן לדעת תורה על הומוסקסואליות ולא לדעתי הפרטית, אלא סתם לאופן שבו שוללים את דעת הזולת ומכנים אותה פשע כשזה לא מתיישב עם הדעה שלך. וכשזה בא מצד מי שמתיימר להיות פתוח וסובלני זה מרגיז יותר.
ואגב, שמעתי כבר הרבה מאוד התבטאויות מחרידות של הבעת גועל מרוכזת מצד אנשים חילוניים למהדרין כלפי הלהט"בים.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
צב ההתבטאות הייתה חריפה כי אני חושבת שהתוצאות של התרבות הזו היא גרימת אומללות לילדים שמביאים אותם לעולם ללא אב או אם מלכתחילה ובעיניים פקוחות (מה עושים במיטה פחות מעניין אותי) ובעיני זה עוול נוראי ולעולם לא הייתי רוצה להיוולד ככה ולהסתובב בעולם חסרה את הזהות הבסיסית הזו. עוצמת הציניות והשימוש במילים ביחס ישר לנזק שאני חושבת שנגרם. שיפוטית כלפי תופעה - וודאי, אלא מה, לצפות בה כמו בובת פלסטיק?
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
וגם אפרתי צודקת.
ההוא שכתב שהציונות הדתית מסוכנת למדינה יותר מחיזבאללה הוא מהצד של אבירי חופש הביטוי והסובלנות.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
הדעות של נעמי לא מתיישבות עם המיינסטרים (העכשווי, מיינסטרים הוא מאוד דינמי) אבל הן לא פושעות.
אולי המילה 'נפסדות' הייתה יותר מתאימה למה שזואי רצה לומר. זואי, לא אני.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
ייתכן שהחמצתי את התגובה הזו. הדעה חריפה בצורתה ובאופייה, ואני לא שותף לה. אבל זו דעתה. גם היום, באקלים החופש שבו מותר להגיד הכול, כל עוד זה כמובן מתיישב היטב עם הדעות הנכונות, אולי כדאי שיישמעו גם דעות שנחשבות פחות. ובכל אופן היה מוטב אילו נעמי היתה מתבטאת באופן שונה. וגם זואי גלס.
צב השעה (לפני ארבעה שבועות)
ואני דווקא מתפלא עליכם, אפרתי ואלון.
הדעות של נעמי אולי לא פושעות-זה באמת קצת מוגזם- אבל הן שופעות. שופעות ציניות, שיפוטיות, חוסר סובלנות ואי קבלת האחר. שימו לב למה שהיא כתבה בהתחלה: "הנחש אולי לא גירש אותך מחלקת גן-העדן שלך, אבל הארץ הזו תקיא התנהגות שתחילתה בשילוב ידיים "טהור" ו"תמים" וסופה בג'ונגל מוסרי. מין פולש, תרתי משמע." אז מה יש לנו כאן? ציניות בוטה - "מין פולש, תרתי משמע" וגם שיפוטיות "ג'ונגל מוסרי" והכל בחוסר סובלנות ובאי קבלת השונה.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
זה טבעי, אפרתי.
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
זואי גלאס, כדאי לירות בנעמי או לתלות אותה בכיכר העיר. דעות פושעות. מה שאהוב עלי זה איך שאבירי חופש הביטוי והסובלנות נעשים צרי אופקים ואגרסיביים ונטולי טולרנטיות כשמדובר בדעות שונות משלהם.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
נעמי, תשובה יפה. וזואי גלס, אני מתפלא עליך.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
במצבים כאלו יש לי נטייה דווקא לאנשים, אז אולי תתנדב לספר לי כמה הדעות שלי פושעות. ככה אני גם לא צריכה לקרוא, וגם תהייה בטוח ששמעתי את מוסר ההשכל. ווין-ווין.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
תודה, זואי. בגלל ההתרגשות שכחתי לציין שקראתי את הספר בזכותך ואני אתקן זאת עכשיו.
zooey glass (לפני ארבעה שבועות)
ולנעמי: אני באמת חושב שאת צריכה לקרוא את הספר. הוא ייספר לך כמה פושעות הדעות שלך, ככה שאם לא תאהבי לפחות תלמדי משהו. Win-win situation.
zooey glass (לפני ארבעה שבועות)
תודה על הסקירה היפה שונרא! שמח(?) לשמוע שהקריאה בספר הייתה בעלת ערך עבורך!
גלית (לפני ארבעה שבועות)
כמובן שרום צימוקים זה הטעם הכי שווה אלא אם מדובר בשוקו רום צימוקים שזה בכלל אלוהי.
גלית (לפני ארבעה שבועות)
כי לרגע קבלתי בלק אאוט נעמי
ואמנם הייתי בטוחה שסח או שח נכונים אבל לא רציתי לפסוק פסוקי בהתנשאות ולפסול אפשרויות אחרות. אז סייגתי(8
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
אני רוצה את הצימוקים קודם. מה איכפת לך?
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
ראם-רייזין, שונרא.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
אבל אז היינו נכנסים לפרדוקס זמן-חלל וכל הדיון הזה לא היה מתקיים!!!
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
מה בכלל הקטע להזמין גלידה בעברית בגלידריה בסידני? רגע, היא חשבה שאננס זה גם באנגלית?
פראיירית. הייתה מזמינה גלידה בטעם בננה והיום היו לה ארבעה ילדים, בית במודיעין ואושיית סימניה פרטית.
רייזין-ראם, למקרה שאתה מתבייש לשאול.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אתם משעשעים נורא.
אין לי מושג איך אומרים רום צימוקים. ולא מה הטעם. lol
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
אם הייתי שם והיא היתה מזמינה רום צימוקים בעברית, הייתי מת במקום
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
אני, שונרא החתול הראשון לשמו, מודה ומתוודה בזאת כי כאשר כתבתי דאורדייתא במקום דאורייתא זו לא הייתה טעות הקלדה. אני יודעת מה המשמעות של המילה ורק שיבשתי אותה קלות עם דלת מיותרת. לא משהו שמצדיק חרם דרבנו גרשון. סתאאאאם. גרשום.
אבל אני רוצה להדגיש שאני אומרת 'זכוכית' ולא 'סרוחית' וגם 'נתתי' ולא 'נתנתי'. ושלא הייתי מזמינה גלידה בטעם אננס בכל מקרה כי רום-צימוקים הרבה יותר שווה.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
עם ארבעה ילדים, קשה לפרק את זה על "לא יודעת מהי עיר הבירה של לטביה" :-(
וונדי פן (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת מקסימה 3>
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
פייי אלון זה היה קשוח. אשתך דוברת חלק? ;)
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
שונרא, קוראים לזה טעות נגררת. זאת טעות אחת.
כבר לא חורה לי כלום, רק יצא לי מהחורים.
(אבל תעשי טובה ותגידי לגלית שהמהומה לא הייתה על טעות מקלדת)
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
פוס כדור הארץ נגעתי בצבע אדום.
הנה הציטוט המדוייק של מה שכתבתי אז. אולי זה נראה כמו לכתוב נח בשבעת-אלפים שגיאות אבל אני אוכיח שלא.
///
ואם יש משהו אחד שיודעת אני על דאורדייתא זה שצער בעלי חיים זה מדאורדייתא ורחמיו על כל מעשיו זה מדאורדייתא.
///
# צ"ל דאורייתא ולא דאורדייתא. רק במשפט הנ"ל השיבוש הופיע שלוש פעמים ובהמשך הדיון גם חזרתי על זה עוד כמה פעמים, לא בכוונה. פפריקה ואפרתי היו שם ולא תיקנו אותי. עד שבא אלון הצדיק ותיקן אותי בחינניות האופיינית לו. עניתי לו: דאורדייתא זה גם בסדר כי יש בית הלל ובית שמאי. ללמדכם שגם כשטועים אפשר לקחת את זה בבדיחות.
# אותי זה מאוד הצחיק (בדיעבד) שכתבתי "אם יש משהו אחד שיודעת אני על דאורדייתא..." אך התברר שאפילו את הדבר האחד הזה שיבשתי. בחינניות, לדעתי.
# יש מחלוקת בין תנאים ואמוראים האם צער בעלי חיים הוא מדאורייתא או מדרבנן. בזה לא טעיתי כי צער בעלי חיים הוא מדאורייתא ויש לכך 6 הוכחות.
# "רחמיו על כל מעשיו" הוא אמנם לא מדאורייתא אבל הוא כן מהתנ"ך (תהלים קמ"ה, 9) והוא נמנה על אחת מ-6 ההוכחות בסעיף הקודם. אז בזה קצת טעיתי. (סעיף זה נערך הודות להערה של נעמי)

נכון שמלכתחילה כתבתי דאורדייתא כדי לתת תוקף רציני יותר לדבריי. הרי יכולתי פשוט לכתוב שצער בעלי חיים זה מהתורה. אז שיבשתי קלות את דאורייתא וכתבתי דאורדייתא. מה האסון הגדול?

אלא אם כן נעמי סבורה שהשיבוש של המילה הוא החלק השולי בפיאסקו הקטן הזה, ומה שבאמת חורה לה זה אי ידיעת התורה.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אלון - להפוך את זה לעניין יהודי.
תפריד, מפריע לי מאד שהיא לא ידעה מי זה, כנ"ל היה מפריע לי שהיא לא יודעת מי זה הארי פוטר.
בנוסף על זה, היה מפריע לי שאחרי שהיא יודעת מי זה - היא הצטלמה איתו (וכאן אכן ע"ע ג'יזס).
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
חחחחחחחחחחחחחח
רק עכשיו קלטתי את הסך! פשוט לא נקלט בעיניים.
וכל הזמן חשבתי שאת מעירה על הס/ש ששניהם תקינים.
מה קשור לדעתך? סך זה פשוט לא נכון.
גלית (לפני ארבעה שבועות)
מה שאלון
כן בהחלט אני מסכימה. ומירי רגב או דודי אמסלם הם דוגמה טובה וכואבת,
גם לי צורמות טעויות שכאלה - אי לכך הערתי על סך....
אבל אני לא חושבת שבמקרה דנן (אופס... עוד ארמית) מדובר בבורות וששונרא חשבה שכך כותבים את המילה.
אני בהחלט מסכימה שלארמית יש חשיבות בתרבותינו והיא מופיעה בהמון ביטויים שגורים ולא רק בספרי קודש או פרשנויות שלהם.
נתת דוגמאות טובות נעמי שהבהירו את כוונתך ואני לא יכולה לומר שאני לא מסכימה.
מה שכן הויכוח או למעשה הדיון אכן אינו צריך להתנהל על דאורייתא ולא על החתולה ,
זה לא עניין אישי בכלל, בטח לא כאשר - כמו שציין אלון- שרת התרבות שלנו מנופפת בבורות כאילו זו מעלה.
גלית (לפני ארבעה שבועות)
יקירוביץ סח זה סבבה סך זה לא נכון - לדעתי .
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
לכל אחד יש את הדברים האלה. לפני מיליון שנה, כשטיילתי באוסטרליה, התחילה איתי בחורה ישראלית מהממת ביופייה. הייתי מסוחרר, הייתי בעננים. באותו ערב הלכנו לאכול גלידה, והיא בקשה מהמוכר בטעם "אננס". היא לא ידעה איך אומרים "אננס" באנגלית. מינימום ש"י עגנון.

לא נפגשנו שוב.

אז אני פלוץ, מה לעשות.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
מה זאת אומרת "להפוך"? אני מניח שאם היא היתה מצטלמת ליד הארי פורטר, וחושבת שהוא סתם ילד חנון עם משקפיים, זה היה אולי משונה, אבל זה לא היה "מפריע" לך.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
כן ולא. כן - כי אכן אני מאמינה שה"שלנו" חשוב, ולכן אני גם מתקוממת.
לא - כי הצלחת להפוך את דוגמת הסאנטה קלאוס? יש לך ספק שאדם מערבי כלשהו לא אמור לשמוע עליו?
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)

כולנו בורים בכל תחום שהוא לא התחום "שלנו". אבל נדמה לי שאת מאמינה שיש חשיבות דווקא ב"שלנו" הזה. בבחינת "לכם ולא לו". אצלך יש נטייה מובהקת למדי להתקומם לנוכח דברים שמהווים את מה שאת תופשת כנקודת התורפה שלך, ואלה בדיוק אותם דברים, באופן עקבי. זה סנטה קלאוס, זה דאורייתא, זה ג'יזס, ועוד דברים מאותה מגירה.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אלון לא ראיתי את תגובתך לפני שכתבתי - אבל כפי שתיווכח מהתגובה הבאה שלי הרגישות אינה לבורות התרבותית מהגוון שלי דווקא (אם כי היא בהחלט יותר כואבת) אלא רגישות כללית. זה לא אומר שאני לא בורה באלף תחומים... אל תדאגו. אבל בעקבות הדוגמאות האמיתיות שפגשתי ערכתי עם עצמי את הדיון הזה, אתה מוזמן להוסיף...

"השיבוש צרם לה... והיא ראתה לנכון להעיר" - שונרא העלתה את זה, לא אני, בחייאת.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אני קיבלתי את הרושם שלא היה מדובר בטעות מקלדת, אלא טעות של ממש. עכשיו נעזוב את שונרא, ונעבור לדיון האם זה פרט קטן וזניח, או שמלמד על חוסר התמצאות בתחום (ובואי, אל תסחפי ל"לא יהודיה", טוב?).
זה, אגב, דיון שערכתי עם עצמי כמה פעמים ואין לי תשובות ברורות, אם יש לך תובנות, אשמח לשמוע.
דוגמא תיאורטית: נניח שאדם עומד מולך ומנסה לטעון משהו על חיסונים. ואז הוא אומר שחיסון יכול לפגוע בדנד"א. האם היית יכולה להמשיך להקשיב לו, או שהיית אומרת לעצמך: וואלה, אם הבן-אדם לא יודע שאומרים דנ"א (לא טעות מקלדת!), הוא לא יכול להגיד לי כלום על חיסונים.
דוגמא לא תיאורטית: יצאתי עם בן-אדם שלא ידע מי זה ש"י עגנון. מבחינתי באותו רגע איבדתי עניין. הוא לא היה טיפש אבל אם הוא לא יודע את הפרט הזה, כנראה הוא לא יודע עוד הרבה פרטים ועולם התוכן שלנו לא משותף. החלטה נמהרת או מושכלת? לא יודעת.
דוגמא לא תיאורטית נוספת: קרובת משפחה שלי הצטלמה ליד סאנטה קלאוס. אלא מה, היא לא ידעה מי זה, ולא שמעה עליו. מבחינתה זה רק גמד חביב. ניסיתי להסביר לה עד זה מוזר שבחורה אינטליגנטית כמוה לא יודעת אפילו לקשר אותו לנצרות. מה זה אומר? שכנראה הידע הכללי שלה חסר מאד מאד, זה הרי לא רק סאנטה קלאוס.
אלו דוגמאות קצת שונות אבל מדגימות אותו עיקרון, פרט קטן ולכאורה שולי - שאפשר "לתפוס" עליו בן-אדם (אם תרצי, כמו שתופסים מרגלים על טעות מפגרת...).

אין לי עניין להיטפל דווקא לחילונים, אבל לשאלתך, כן - אם יש לך חוסר היכרות בסיסית עם ביטויים בתלמוד (לי יש חוסר כזה), אז כשתטעני טענה בשדה ההלכתי, אני לא אתייחס ברצינות. כנ"ל בשדה המשפטי, המדעי וכו'. כמובן, הכל בהקשר המתאים, בנחרצות של הטענה, בכמה התיימרת להיות מבין ובכמה הטעות בסיסית.

כמובן שהדיון הזה נסחף לגמרי וכבר לא קשור לדאורייתא האומלל הזה, אבל המשכת את נעניתי.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
גלית: כשמירי רגב מנופפת בבורות, מסתבר שזו עילה מספקת כדי להרים עליה את כל הממסד התרבותי. האם בנושא הזה את מצדדת במירי רגב דווקא? מה באמת החשיבות בהכרת כתביו של סופר מת? ואפילו לא בעברית? האם העובדה שמירי לא קראה צ'כוב הופכת אותה ל"לא תרבותית"?

נעמי (אם הבנתי נכון) רגישה לבורות תרבותית מהגוון שאותו היא מכירה. ועוד התרבות "שלנו". "דאורייתא" זו לא סתם "מילה בארמית", כמו "שונרא" (אאוצ') או משהו זניח אחר. זה ביטוי משמעותי שעומד בפני עצמו ומכסה חלק לא קטן מההיסטוריה התרבותית של היהדות, זו שלפני המהפכה החומייניסטית ב-1979. השיבוש צרם לה (הוא צרם גם לי, אבל מסיבות אחרות) והיא ראתה לנכון להעיר. לא להכיר מילה כזו, זו אכן, לצערי, בורות. לא נוראה, לא מילה גסה, בוודאי לא אות קין, אבל בורות של מי שלא גדל באותו מעגל כמו נעמי, וזה עלול לעורר תחושות של כאב אצל מי שזה חשוב לו ומרגיש שתרבותו מותקפת. זו בוודאי לא טעות מקלדת שנבעה מחוסר תשומת לב (כמו "סך").

ובכל זאת, לא הייתי מנופף בבורותי, ואני מודה (במבוכה) למי שהעירו לי כשנפלו טעויות איפשהו במה שכתבתי בעבר, אם מתוך בורות ואם מסיבות אחרות.

ורק כדי לסבר את האוזן, אני חושב שמירי רגב היא ההיפך מאדם תרבותי, ואחת האחרונות שמתאימות לשמש בתפקיד שרת התרבות.
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
היא כתבה "סך"


(האקדמיה למי שקורא)
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
הכתיב סָח בסמ"ך הולך בעקבות הכתיב האופייני של פועל זה בלשון חכמים, שממנה ירשנו את הביטוי.[1] הכתיב שָׂח בשי"ן הוא על פי כתיבן הרווח היום של מילים מאותו השורש כמו שִׂיחָה, לְשׂוֹחֵחַ – כתיב ההולך אחרי המקרא. אם כן יש מקום לשני הכתיבים.

(האקדמיה ללשון העברית)
גלית (לפני ארבעה שבועות)
ואני אסתכן בחזרה על עצמי כי אני מרגישה שאוליי לא הייתי בהירה מספיק אולי אני טועה אבל הרושם שקבלתי מן ההתכתבות של שונרא (ההיא עם הדאורדייתא) ובכלל מהתבטאויותיה בשנים האחרונות אינה של מי שאינה יודעת לבטא את המילה (מה גם שאין לי ספק שהיא יודעת להפעיל בדיקת איות בוורד).
אני מרגישה שזו הטפלות לפרט קטן וזניח על מנת להסיק מסקנה גורפת ,לאוו דווקא על שונרא אלא על כלל ה... בואי נקרא להם חילונים.
יש אלפים שלא מכירים את השפה העברית, מקומם אינו פה,
באתר של אנשים קוראים ומשכילים.
גם אם יש חברי סימניה שאינם מכירים דווקא את המילה הזו ( אירוני שהיא כלל איננה בעברית) חזקה עליהם שהם מכירים הרבה אחרות שאת אולי לא מכירה,

ועל מנת להרחיב את הדיון ולהוציא אותו מהמיקוד בחתולה ספציפית,
מה באמת החשיבות בהכרת מילה בשפה מתה? ממתיי ארמית היא "יהדות" ?
האם חוסר הבנה באידיש הופך אותי ל"לא יהודייה"?
האם חוסר הכרות של ביטויים מסוימים מהתלמוד הופך אותי ללא משכילה ? או ללא מוסמכת לדבר עליו?
יקירוביץ' (לפני ארבעה שבועות)
האם לא נכון לכתוב סח?
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
גלית, האם קראת את הפיסקה שמופיעה מתחת לאור? כי אם כן - כל תגובה לטענותייך תהייה פשוט חזרה על אותו דבר. אין לי מה להוסיף.
ובכל זאת: לא ניסיתי או לא רציתי לבייש אותה. אני בכלל לא העליתי את הנושא, להזכירך. זה גם לא קשור לשונרא באופן אישי, זה מה שאני מנסה לטעון. אמרתי שכואב לי - כי אם אחת כמוה לא יודעת לבטא את המילה - אז יש עוד אלפים כמוה שלא מכירים, והיא תוצר של תרבות שאין בה מקום למילים כאלו (ממתי באמת?).
גלית (לפני ארבעה שבועות)
בתור מי שמחשיבה במיוחד כתיבה נכונה ורואה בשגיאות כתיב זלזול בקורא - נראה לי כי אבדו כאן כמה וכמה פרופורציות.
כולה שגיאת מקלדת שהחתולה לא הכחישה ,לא התביישה והשתמשה בה בחינניות על מנת לצחוק על עצמה ,
להפוך את זה לאות קין ובורות ... קצת מוגזם לטעמי.
באותה מידה, נעמי ,אפשר לטעון כי הפגנת בורות במכמני הלשון העברית כאשר כתבת "שהאדם הזה וודאי לא יודע על מה הוא סך" במקום לכתוב - שח שזה הכתיב הנכון, אני מעדיפה להאמין שזו טעות תמימה או להאשים את התיקון האוטומטי ולא לחשוד כי את לוקה בהשכלתך.
ולא מובן לי העניין הזה של "להעיר בפרטי" למה? מה הבושה הגדולה? כולנו טועים ואין שום הלבנת פנים בתיקון מנומס .

(וממתיי מילים בארמית הן נכס צאן ברזל של דתיים בלבד? )
אלון דה אלפרט (לפני ארבעה שבועות)
כמו שחכם סיני, או חז"ל, אמרו פעם, ואני לא זוכר אם זה מדאורדייתא או דרב-ראבק, מה זה חשוב. אפשר בהחלט להעריך את זה ששונרא, שלקחה את השיבוש האיום (באמת איום, שטפתי את העיניים ולא עזר) והפכה את המבוכה למשהו שאולי לא רצוי להתגאות בו אבל יש בו חן מסויים ולא מתנצל שגם ככה לא מתיישב בנוח לעיניים מקצועיות.

נעמי, גם את צודקת עקרונית (להוציא את הציטוט הפגום של פפריקה), ובעיניי אולי כדאי להתרווח לאחור ולהירגע, כי בסך הכול, גם אם מישהו שיבש את ציפור נפשך, זה לא באמת נורא, כי זה לא נעשה מתוך כוונה רעה, נכון?

עד שמישהו יכתוב "הארי פורטר" כמה פעמים, תהיה פה מלחמת עולם
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
סליחה על הציטוט הלא מדוייק, אוקי.
להצעה שלך קוראים: להרים ידיים...
פַּפְּרִיקָה (לפני ארבעה שבועות)
היי היי, לא כתבתי "איבדתי עניין" (אוי נו באמת, כאילו זה השיבוש הראשון של מונחים דתיים שנתקלתי בו בחיי), כתבתי "איבדתי את זה" כי מה לעשות שזה הצחיק אותי. רק לדייק.
שונרא, ביקורת יפהפייה.
נעמי, אם הארץ תקיא אז מה הפאניקה, למה שלא נשלב ידיים (באופן טהור ותמים!) ונחכה שזה יקרה.
אור (לפני ארבעה שבועות)
כתבת נפלא
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
בוא נבהיר רגע- אני לא יורדת עלייך ולא לועגת לך. אני כן חושבת שהאות הקטנה הזו היא לא כזו קטנה, ולא דומה לטעות כתיב. את יודעת למה פפריקה כתבה לך "איבדתי עניין"? כי כשבנאדם טוען טענה על עולם תוכן שהוא לא יודע להגות בו מילה בסיסית כמו שצריך - השומע מתרשם שהאדם הזה וודאי לא יודע על מה הוא סך ונאטם באותו רגע לשמוע את הטיעון.
למה הדבר דומה? מישהו חרדי היה רוצה לטעון משהו על אבולוציה, אבל הופ, יצא לו אבלולוציה, והוא חוזר ואומר אבלולוציה - בזה הרגע אף אחד לא היה מקשיב להמשך הדברים ועושה מזה בדיחה.
אני לא מנסה להפוך את העניין לפיל, אני כן מנסה לטעון ששיבושי מילים מסויימות, במיוחד אצל אדם שאין לו שיבושי לשון כלל, הם הרמז הכי טוב לכך שאדם לא מצוי בעולם תוכן מסויים. שוב, זה לא אומר כלום על האינטליגנציה או עולמות התוכן האחרים שלו.
לא רמזתי לשינוי העבר - אבל אני יודעת שאני לא הייתי ממשיכה לנפנף בזה, ואני מעריכה את מיץ הלימונים. מאיפה הבאתי את פרשנות הבורות והאדישות? לא מרחוק כל-כך. נתקלתי בהרבה אנשים ששמחו להפגין בורות ביהדות, כי הרי אין סיבה שהם צריכים לדעת משהו. אם אצלך זה לא כך - יופי.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
צחוק בצד, דאורדייתא זה לא כזה שיבוש נוראי.
בסך הכל אות אחת קטנה שהתווספה לה. זה לא שכתבתי דעורטיידא או דתורהיידע. הייתי בבניין הנכון ורק הקשתי על הדלת הלא נכונה.
סליחה. אני לא מתכוונת לעשות צחוק מהעניין.
ההסברים שלך בכלל לא בכיוון. ראשית, לא ברור לי למה לא הועמדתי על טעותי בפומבי. היו שם פפריקה ואפרתי ושתיהן שתקו. פפריקה קצת פחות. ומשהוסברה לי טעותי (ע"י הצדיק היחיד שהוא בכלל אלף) יכולתי לטשטש עקבות לאחור ולהעלים לה כל זכר. אבל למה שאעשה זאת? טעיתי, שיבשתי, תוקנתי, הבנתי. אבל לשנות את העבר ולהכחיש שפעם הייתה שם דלת? ממש לא.
שנית, לא בורות ולא אדישות. מאיפה הבאת את זה? אותי זה פשוט מצחיק. קטפתי לימונים מעץ חושחש ועשיתי מהם מיץ תפוזים בטעם אשכוליות.
מצווה גדולה להיות בשמחה. וזה לא מדאורייתא ולא מדאורדייתא. זה מרבי נחמדן.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אני לא רוצה להתפלמס איתך כי אין טעם. אנחנו לא חולקות את אותה נקודת מוצא על דוד ויהונתן, ולא את אותה נקודת מוצא על הפרשנות. מבחינתך המחלוקת על כן אפלטוני לא אפלטוני היא בין שני מחנות שווים. מבחינתי, פרשנות של אדם שאינו ירא שמים (עוד מושג שצריך להסביר כמו שצריך ואין לי כוח כרגע) אינה צד או משקל בדיון הזה, ולא תמצאי אדם ירא שמים אחד שיגיד שיוכל או ירמוז לקשר לא אפלטוני. ונניח שאת מקבלת את האופציה של יחסים כאלו, אין בכך גושפנקא למעשה, שנאסר מפורשות בתורה (ודוד ויהונתן זה נביאים, כאילו דה, כמובן, פשוט אחרי דאורדייתא אני לא לוקחת סיכון ;)).
בקיצור, דיון עקר שנשפכו עליו קולמוסים ואין לי מה לחדש כי כוחי בו דל מאד גם אם בהשוואה אלייך אני החתול ואת העכבר.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
התגובה שלך לא הייתה עצבנית, אבל ברור לי שמה שכתבתי, אם לשפוט ע"פ הלך הרוח הכללי בנושא כמו שמשתקף מתגובות בכל הפלטפורמות הוירטואליות, יעצבן הרבה אנשים.

לא עלייך ולא איתך, צחקתי צחוק קודר על המצב שבו אישה עם אוצר מילים כשלך מפשלת כך, תוצאה של הסביבה התרבותית שלה כמובן. עכשיו צחקתי איתך מהמשפט "צחוקך לא השתווה".
בהתחלה חשבתי שהמשך השימוש בה היה כדי לכסות על הבושה, כטבעם של חתולים (חתולים מחתלים את צואתם. זאת לא צואה, אבל נו), אבל אז השתכנעתי שאין לך בעיה וזנבך מורם. תעני לי בכנות: האם סייעה בידך העובדה כי זו מילה מתחום שלאף אחד אין בעיה להפגין בורות בו, עד כדי כמעט גאווה, או לפחות הפגנת אדישות של אז מה אם אני לא יודע, מה לי ולזה? (פחות או יותר כמו שאני מפגינה את בורותי בכדורגל בלי להסמיק)
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
אותי את לא מעצבנת. לא את ולא התגובה שלך.
דאורדייתא זה חידושונרא מזן השיבושונרא המפדח שבמקום להצניעו מחמת הבושה ומחמת החימה שכנראה עורר פה, אני ממשיכה להשתמש בו כי הוא חביב עלי. אני שמחה שצחקת מרחוק הגם שקרוב לוודאי צחקת עלי ולא צחקת איתי. הצחוק יפה לבריאות. עם זאת, צחוקך לא השתווה לצחוקי כשנשמה טובה אחת שלחה לי הודעה עם מילה אחת ויחידה: דאורייתא!!!
אני לא גדולה בתורה, זה נכון. אפילו לא קטנה. אבל את הפסוק ציטטתי בלי שגיאות. את לא רוצה להתפלמס עליו? בסדר. ממילא זה לא כוחות כמו שכתבת ובצדק. אבל לא צריך להיות בוגר ישיבה או תלמיד חכם או אברך צעיר כדי להכיר אותו.
המשך יבוא.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
לגבי דוד ויונתן - עוד לא סיימתי את הקינה על החתולה שיצא לה דאורדייתא (כן, עקבתי מרחוק, וצחקתי וכאבתי בו זמנית), אז ברשותך נעזוב את זה, זה ממילא, אם לומר בעדינות, לא ממש התחום שלך... (ואני אדגיש רק למען הקוראים האחרים שאני מעריכה את האינטליגנציה שלך).

לגבי ההערה בפסקה השנייה שלך - הבנתי את כוונתך, אל דאגה, מובן שכל הסקירה נכתבה על סמך אותה הבנה שלך.
המרכאות שלי לא נועדו לסמן ציניות אלא לסמן סגי נאור. (כלומר, לא טהור לא במובן של דבר שהווסה כטהור, אלא מעשה לא טהור כפשוטו).

איזה מתיש זה להסביר את עצמך, אני שוקלת לשכור דוברת. או לסתום את הפה.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
כמובן שנשארתי מאחור, אני לא עלה נידף שמתקדם לפי מצב הרוח הארצי או העולמי.

ועכשיו, אשמח שתסבירי את כוונתך ב"נשארת מאחור", ונעשה זאת בדרך שונראית:
האם הייתה איזו פגישת הידברות של להט"ב ומתנגדיו ופספסתי את האוטובוס?
האם פירוש הדבר "לחיות יחד" הוא שאני אקרא את התגובות לסקירה הזו, אלמד את התבנית, ולא אעז לעצבן אף אחד?
האם פירוש הדבר להישאר מאחור הוא שלא הגעתי להבנה שאני אמורה להפסיק למחות כנגד תרבות שאני חושבת שהתוצאות שלה הן הרות אסון?
האם פירושו הוא להבין שהמאבק שלי חסר תוחלת כשכל הכוח נמצא בצד השני?
האם, ושמרתי אותו לסוף, כי אם הבנת ככה אז אני אבין סופית שאנחנו מדברות בשתי שפות שונות - חשבת שיש כאן קריאה לגירוש אקטיבי מהארץ?

שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
נעמי, עוד דבר אחד שמתייחס לעניין שילוב הידיים: לתחושתי, התייחסת בציניות לתארים שבחרתי "טהור" ו"תמים" וחשוב לי להדגיש שהמילים הללו נכתבו לא כדי להסוות את האמת אלא כדי לתאר אותה. לי היה ברור ששילוב הידיים של שני הנערים היה ביטוי ליחסים ורגשות שהם לא רק חברות וידידות. אילו היו אלו שתי נערות שאוחזות ידיים הסיפור הזה לא היה נכתב בכלל שהרי בנות שהולכות יד ביד זה הכי נון אישיו.
שונרא החתול (לפני ארבעה שבועות)
נעמי, יש לי חדשות בשבילך. תחליטי את אם הן טובות או רעות.
לעניות דעתי את נשארת קצת מאחור. ואין באמירה זו שיפוטיות מוסרית אלא ציון של מרחק יחסי בהתחשב במציאות. הארץ הזאת לא תקיא מתוכה לא את שוכני הג'ונגל המוסרי (הגדרה שלך) ולא את המתנגדים לג'ונגל המוסרי. לאלו יש קהל, תמיכה וייצוג וגם לאלו יש קהל, תמיכה וייצוג. הם ייאלצו ללמוד לחיות ביחד. מי שלא ילמד - יישאר מאחור.
אצטט פסוק אחד מקינת דויד. ברור שהוא נבחר סלקטיבית.
צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן--נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים.
כן, אני מודעת למחלוקת בין מי שרואים בו ביטוי לאהבה אפלטונית לבין מי שרואים בו ביטוי ליחסים הומוסקסואליים. יהיה הפירוש אשר יהיה, אהבה חד מינית היא מדאורדייתא. (לא יכולתי להתאפק)
אני מכבדת אותך מאוד אבל בעניין זה אני חולקת עלייך מאוד.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
וחושך על פני תהום.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
אין קשר בין סובלנות למגמה כללית לבין ואהבת ברמת הפרט. שלא לדבר על בחירת הפסוקים הסלקטיבית...
צב השעה (לפני ארבעה שבועות)
נעמי, סחתיין על הסובלנות.
ממש ואהבת לרעך כמוך.
נעמי (לפני ארבעה שבועות)
הנחש אולי לא גירש אותך מחלקת גן-העדן שלך, אבל הארץ הזו תקיא התנהגות שתחילתה בשילוב ידיים "טהור" ו"תמים" וסופה בג'ונגל מוסרי. מין פולש, תרתי משמע.
רונדנית (לפני ארבעה שבועות)
כל כך הרבה רגש יש בסקירה הזו, כנראה שחודש אלול והחגים המתקרבים מביאים איתם משהוא טוב באויר.
אהבה היא אהבה היא אהבה לבני אדם וגם לחיות.
רץ (לפני חודש)
מקסים, הנמר הפך לחתול מחמד, אהבתי את הרגישות שלך לאהבה ראשונה ושונה.
שונרא החתול (לפני חודש)
מיכלי, בעלי חיים בגני חיות לא חיים כדרך הטבע.
גם בקרב בני אדם שנמצאים בתנאי כליאה מתפתחים לפעמים יחסים הומוסקסואליים.
מיכל (לפני חודש)
יש מצב שחלק מבעלי החיים בחורשה שלך מאוהבים בבני מינם...
https://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-17fdcc539d04841004.htm
Pulp_Fiction (לפני חודש)
מקסים. יש מקומות רבים בעולם,בהם מקובל ששני גברים/נערים מחזיקים ידיים, הולכים שלובי מרפק ברחובות העיר כששניהם סטרייטים לגמרי והם עושים את זה אך מתוך ידידות, קרבת נפש. גם במערב זה היה מקובל יותר עד המאה ה-20, קשר חברות משמעותי בין גברים.
כרמליטה (לפני חודש)
מנה גדושה של עדינות בקעה ממך.
ציירת לי אקוורל יפיפה.

תודה חתולה.
מחשבות (לפני חודש)
יעל, זה ספר קטן בהיקפו, רבע שעה בשבילך עם מאוורר הופך דפים מהצד. בשבילך ספר חול''ב הו''ד.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חודש)
אפשר לומר זאת כך: ציפור המיינה היא מין פולש, ואת פלשת למין.

ביקורת ממש מקסימה, חני צודקת לגמרי.
מחשבות (לפני חודש)
וזה מעניין שתמיד יגידו את זה על בנים, כמה הם מתוקים שהם אוחזים ידיים. בנות? יוק.
חני (לפני חודש)
כשאת מעודנת זה הכי מתוק בעולם. החורשה, הציוצים והידיים...
נראה שהתרגשת המון.
yaelhar (לפני חודש)
נהדר.
זו פיסת-ספרות קטנה, עם פסקול מקורי ועם שיפור-דמיון המאפשר להמחיז את מה שכתבת. ביקורת מצויינת לספר ש(עדיין?) לא קראתי.
שונרא החתול (לפני חודש)
המיינה היא תזמורת שיר בציפור אחת. היא מחקה קולות של ציפורים אחרות אבל היא גם תובענית, שתלטנית ואלימה (אלימות ציוצית) ואפילו עורבים פוחדים ממנה. בגלל כל התכונות האלו וגם מפני שהיא בצבעי שחור-צהוב אני קוראת לציפורי המיינה בית"ריות. מנייאקית או לא מנייאקית, אני אוהבת את כולן ותענוג גדול להקשיב להן. עולם בלי ציפורים, ובעלי חיים בכלל, הוא עולם מת.

ישי, אני חושבת שאני זוכרת את הסרט האנגלי ואשמח אם גם הספר הזה יומחז.

תודה רבה מאוד לכולם.
אתל (לפני חודש)
ביקורת מקסימה.

מסמר עקרב - אני חושבת שהכינוי "מניאקית" ששונרא הצמידה למיינה נובע מכך שהיא נחשבת מין פולש, גונבת מקומות קינון לציפורים קיימות ובעיקרון מתנהגת כמעין בריון מקומי.
היא אף מופיעה ברשימת "מאה המינים הפולשים הגרועים בעולם". לא נחמדה במיוחד... :)
dina (לפני חודש)
פשוט מקסים כתבת.
לי יניני (לפני חודש)
ספר נהדר. אהבתי אותו וגם הסקירה נוגעת וטובה ומשקפת ט"מ את העלילה בספר
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
מקסים. קורה לי בפעמים הנדירות שאני רואה גילויי חיבה בין הילדים שלי
ישי (לפני חודש)
לא 'מסמר עקרב'. שוטטתי קצת באינטרנט ואיתרתי את הסרט beautiful thing שיצא לאקרנים בשנת 1996. אני מתקן את עצמי, אני צפיתי בו ב1999 בסינמטק (זה היה הסרט הראשון שראיתי שם).
מחשבות (לפני חודש)
יופי של סיפור. את הספר אהבתי גם.
מסמר עקרב (לפני חודש)
ישי, יכול להיות שזה "מכבסה יפהפייה שלי" עם דניאל דיי לואיס?
מסמר עקרב (לפני חודש)
הביקורת הזו עצבנה אותי, שלהבה אותי וריגשה אותי.

עצבנה - בגלל המיינה המצויה. אחלה ציפור שבעולם, והיא מפיקה רצף של קולות שונים, מלודיים ומענגים.

שלהבה - בגלל בריכת השוקולד. עד עכשיו נתקלתי רק במפל שוקולד בדוכן ממתקים בקניון. הבה לי בריכה (ומוטב אוקיאנוס).

ריגשה, מאוד ריגשה - בגלל כל שאר תוכנה.
ישי (לפני חודש)
את מתעדנת מביקורת לביקורת שונרא.. אהבתי את תיאורי הטבע שלך. המינות בדרום הן קשקשניות לא קטנות ורעשניות, כמו עדת תרנגולות הודיות ששואלים אותן שאלות פוליטיות, אבל מצד שני מספקות לי מידי בוקר מופע סטנדאפ בחינם בגינתי המדברית..
הביקורת שלך הזכירה לי סרט שראיתי בסינמטק בירושלים בתחילת שנת אלפים, ואת שמו איני זוכר, אודות שני נערים בריטים שדרים בשכונת מצוקה ומתמודדים עם יחס האוכלוסייה הסובבת אותם ליציאתם מהארון.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ