"...בסופו של דבר, הכל מסתכם ברצון לחזור הביתה".
כך מסכם גיבור הסיפור, באמצע דרכו, את כל התורה, והתורה היא מאד "כבדה".
צנחן קרבי ששירת גם במצ"ח במלחמת וייטנאם, ויצא לגמלאות, התבקש לחזור לוייטנאם כעבור 30 שנה, ולתחקר רצח שקרה בעת שירותו שם.
הרוצח - סרן בצבא ארה"ב, נראה ע"י חייל צפון וייטנאמי, כשהוא יורה בעמיתו הסגן.
אל הגיבור נלווית אשת עסקים אמריקאית יפהפייה, הנמצאת בסייגון (הו צ'י מין סיטי) 3 שנים, ועוזרת לו להגיע לצפון ולנסות לאתר את עד הראיה לרצח.
זהו סיפור על קורותיהם המשותפים במשך שבועיים, בארץ שלא בדיוק מחבבת אמריקאים (האמריקאים, כזכור, עזרו לדרום וייטנאם במלחמתם נגד הצפון, אולם בסופו של דבר ניצחה צפון וייטנאם והשתלטה על הדרום, והאמריקנים עזבו).
הסיפור הוא שילוב של מסעם, המאוד מסוכן המותח והמרתק של השניים לצפון ומשלב בתוכו רבים מסיפורי יחידתו של הצנחן לשעבר, וחיילי ארה"ב במלחמה.
לסיכום, לא כל כך הסתדר לי עצם הסכמתו של חוקר המצ"ח לשעבר לחזור למדינה עוינת ולהסתכן בחייו תמורת "הגדלת הפנסיה שלו", כמו גם כל מיני דברים מוזרים שמתרחשים במהלך הסיפור. בנוסף, בסיום הסיפור, משהו התפספס מעט, אם כי נראה לי שאוהבי דה-מיל (ואני בתוכם), יאהבו את ספרו.
נהניתי.











