“"אבי נלחם במלחמת העולם השניה, כמו אבותיהם של כל האחרים באותו מקום וזמן. הוא שירת שלוש שנים כצנחן; הוא חזר הביתה, התחתן, הוליד שלושה בנים, ועבד שלושים שנה בעיריית בוסטון, תחזוקת אוטובוסים עירוניים. פעם הודה באוזני שהעבודה אינה מסעירה כמו הפלישה לנורמנדי, אבל השעות עדיפות" (עמוד 23).
"ארץ מריבה" (הוצאת רמדור, 2002) מאת סופר המתח נלסון דה-מיל המפגיש אותנו שוב עם גיבורו, פול ברנר, איש מיחלק החקירות הפליליות (מח"פ) של צבא ארצות הברית. בשל היכרותו של המחבר עם העולם הצבאי "דרך הרגליים" מקבל הספר נופך של אמינות שנעדר מספריהם של מי שפשוט לא חוו זאת.
ברנר, שבעברו שירת כסמל מחלקה בדיוויזיית פרשי האוויר ה-1, לחם בווייטנאם ועוטר בכוכב הברונזה על אומץ ליבו בקרב. לדבריו, עם גיוסו לצבא ארצות הברית נשלח "לטירונות וטירונות צנחנים מתקדמת. בשל סיבה מפגרת כלשהי, ביקשתי להצטרף והתקבלתי לבית-ספר לצנחנים – מדובר באימוני צניחה – בפורט בנינג, גם הוא בג'ורג'יה. כדי להשלים את השכלתי הגבוהה בשטח ההרג, ביקשתי להצטרף לאימוני הכוחות המיוחדים, בחושבי שאולי המלחמה תיגמר לפני שייגמרו לי בתי-הספר המשונים האלה, אבל הצבא אמר, "מספיק. אתה יכול לצאת לקרב, ילד." וכך, אחרי לימודי בבית-הספר לצנחנים, מצאתי את עצמי ביחידת צנחנים בקו החזית שנקרא בונג-סון, שאינו בדיוק בקליפורניה" (עמוד 23). בספר הקודם בו הופיע בנרנר, "בת הגנרל", הוא נדרש לפענח מקרה רצח סבוך ורגיש פוליטית במיוחד.
בספר זה נדרש ברנר, שפרש לגמלאות, לשוב לשירות ולצאת שוב לווייטנאם, ארץ המריבה, ולחקור רצח שהתרחש במהלך המלחמה. למן הרגע שהוא שב לארץ שבה לחם בעבר הוא מגלה שהחקירה אינה עוסקת אך ורק ברצח נשכח, ומוצא עצמו שוב במאבק על חייו. כשלצדו סוזן וובר, שאינה בהכרח מי שהיא מתיימרת להיות, מוכרח ברנר לנווט בין קציני צבא וייטנאמים, סוכנים חשאיים ופרשיות עבר נשכחות מימי המלחמה.
הסופר נלסון דה-מיל, שגדל בגרדן סיטי, ניו יורק, התגייס ב-66' לצבא האמריקני. בכריכה האחורית של הספר נכתב בטעות כי שירת כקצין מודיעין. למעשה, הוסמך כקצין חי"ר, ולחם במלחמת וייטנאם כמפקד מחלקה בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת). על גבורתו בשדה הקרב עוטר דה-מיל בכוכב הארד. בשנת 1969 השתחרר מן הצבא השלים תואר שני במדעי המדינה והפך לסופר מותחנים. ספרו "בית ספר לקסם אישי", שהפך לרב-מכר מצליח, הציב אותו בשורה אחת עם קלנסי, פורסיית וגרישם. המלחמה בה לחם נותרה נוכחת בספר זה כמו בקודמיו ובהם "מילת כבוד", אודות מפקד מחלקת חי"ר לשעבר המואשם, עשרים שנים לאחר מתקפת הטט, באחריות לטבח בהואה. העובדה כי דה-מיל לחם שם בעצמו הוסיפה נופך של אמינות לספר. ספרו "בת הגנרל" עובד אף הוא לסרט קולנוע בכיכובו של ג'ון טרבולטה.
למרות שהוא כותב מוכשר, ואני ממליץ בחום על הספרים האחרים שכתב (שמוזכרים בביקורת זו), הרי שהפעם הסיפור, בפשטות, לא טוב, לא מעניין ולא עובד. ממש, אבל ממש, לא מוכרחים.”
