ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 24 באוקטובר, 2017
ע"י אאורה
ע"י אאורה
אני לא חובבת גדולה של ספרי בלשות, וקשה לי להאמין שהייתי מתאבדת על הסדרה הזאת, ועוד באנגלית, לולא רולינג היתה האלילה שלי. זו הסיבה שקצת קשה לי לכתוב את הביקורת הזאת: אני לא מחזיקה מעצמי מתמצאת בז'אנר ולא נהנית מספיק מהמתח של תעלומת רצח באופן כללי על מנת להבין אם הכתיבה נחשבת טובה לתחום.
אבל דבר אחד ברור לי: בניגוד לספר הקודם בסדרה, שצלעתי לכל אורכו אבל הסוף היה כל כך מפתיע ומענג שהוא שינה לגמרי את החוויה שלי, הפעם דווקא הסוף היה החלק היחיד שלא אהבתי.
מעבר לנאמנות הנחרצת שלי לרולינג, אני די מחבבת את הצוות הראשי, רובין וסטרייק. פרטי החיים האישיים שלהם רזים מאוד נכון לעכשיו, אבל אני מצפה שהם ילכו ויתעבו בהמשך, מצפה לתחושת ההזדהות והקרבה הרולינגית שתתפתח ככל שאדע עליהם יותר ואקשיב למחשבותיהם. הסבלנות שלי לתהליך הזה נובע לחלוטין מההערצה לרולינג ולא מכתיבה כובשת במיוחד לאורך הסדרה הזאת, אבל אי אפשר לומר שהשניים האלה לא מעניינים גם בפני עצמם.
אבל – והפעם, מדובר באבל גדול – לא תמיד ברור לי עד כמה העלילה הבלשית מסקרנת אותי. כלומר, אני תמיד אוד רוצה לדעת מה הסוף ומי והרוצח, בעיקר מתוך תהייה משועשעת איזה פח רולינג טמנה לנו הפעם – אבל הדרך לשם לא כל כך מעניינת, כי היא בנויה ככה שאי אפשר, באמת, לאמץ את המוח ביחד עם סטרייק ולנסות לנחש או לבנות תיאוריה בעצמינו: רולינג כבר הבהירה פעם אחת (ופעם שנייה נוספת, עכשיו) שהיא לא תכתוב עלילה שמאפשרת קליעה נכונה למטרה, והפעם הרגשתי שהמשחק הזה שלה הוא מטופש, והוא גורם לי להרגיש כנועה ומתוסכלת, לא נלהבת. ייתכן שמדובר בהיעדר הרמזים לאור הדרך – רולינג נזכרה שתי שניות לפני הסוף להעלות סוגיות חשובות בנוגע לדמות היעד שלה – ועוד אחרי שסטרייק פתר את התעלומה. המון קצוות לא סגורים, המון מעטפות ופתקים שלא נאמר מה נכתב בהם (אלא אם מישהו אחר כן הבין והוא יכול להסביר לי בפרטי), הסברים לא מלאים, והפיתרון היה דחוק והרבה פחות אמין מאשר ב-"קריאת הקוקייה", עד כדי כך שעשיתי פרצוף כשקראתי אותו.
כוכב אחד פחות מהספר הקודם, בגלל העלילה הבלשית. רובין וסטרייק נשארו רובין וסטרייק, והם אחלה גיבורים.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
