ביקורת ספרותית על The Silkworm - Cormoran Strike #2 מאת Robert Galbraith
ספר טוב

---

נתחיל מזה שתולעת משי היא בכלל לא תולעת. תולעת משי זה השם העממי והשגוי לזחל שמהווה חלק ממחזור החיים של מין עש מתורבת, הניזון מעלי תות, תלוי כולו באדם ולכן מתורבת לחלוטין כמו כלבים ופרות, ובמעבר למופע הבוגר שלו הוא יוצר גולם שעטוף כולו בפקעת ארוכה וחזקה של סיב משי המשמש את בני האדם ליצירת בגדי יוקרה נעימים, חלקים ומבריקים. ויקיפדיה העברית מספרת לי שהגולם, חסר תנועה ומודבק לעץ או לקרקע חשוף לאיומים שונים, ובהם זבובונים המטילים את ביציהם עליו, והזחלים היוצאים מן הביצים הללו אוכלים את בשרו של הגולם החי אך הכפות וחסר התנועה וגורמים לו למוות ולריקבון.

השם המדעי של זחל המשי (או טוואי המשי) הוא "בומביקס מורי". זה גם השם של כתב היד שהשלים, אך לא פירסם, הסופר הבינוני והאקסצנטרי אוואן קוויני לפני שנעלם. אשתו לאונורה מודאגת אבל לא פונה אל המשטרה כי היא חוששת שיצחקו עליה ויתעלמו מהתלונה שלה. במקום זה היא הולכת אל בלש פרטי. זה לא שיש לה הרבה כסף, או בכלל, אבל היא משוכנעת שהמו"ל הוותיקה של אוואן, ליז טסל, בוודאי תעזור ותשלם את העלויות ותעזור למצוא את הסופר האבוד ולהחזיר אותו אל ביתה ומשפחתה.

הבלש הפרטי הוא כמובן קורמורן סטרייק, רוכב על גלי התהילה והפרסום של פרשת לולה לנדרי כפי שפורסמה בספר הקודם בסדרה "קריאת הקוקיה" והביאה לו מוניטין בקרב קהל מסוים, בעיקר גרושות אמידות או נשואות המעוניינות להיות גרושות אמידות ששולחות אותו למעקבים וצילומים אחרי בעלים בוגדים ומאהבות. נזכור כי סטרייק הוא הבן הלא חוקי של סלב, בעצמו יוצא צבא, שעזב את אפגניסטן בשן ועין, אבל בלי רגל. הוא עגמומי, מדופרס לעיתים, אבל חד מחשבה, שלא לומר מבריק. גר בלונדון בעליית גג מעל המשרד שלו ומעסיק את רובין הנאווה כמזכירה, בלי להבין שרובין בעצם רוצה להיות בלשית שותפה. נבואה שניתנה לי בזכות הספר הרביעי בסדרה שכבר קראתי סיפרה לי שרובין לא תתחתן במהלך הספר הזה עם הארוס שלה, הסנוב והחתיך מת'יו, ונותר רק לראות מה יהיו גלגולי העלילה שידחו את החתונה עד לספר הרביעי בסדרה.

מלבד זאת סטרייק הולך בעקבות עצת הרעיה הננטשת והנבגדת לחפש את אוואן, ודבר ראשון מגיע אל ליז טסל ומקבל הבטחה ברורה שלא יקבל ממנה שום תשלום, ובכל זאת ממשיך במשימה. כתב היד האבוד מהווה כנראה מפתח להעלמות ולעלילה כולה, ומסתבר שלא קל למצוא עותקים דיגיטליים שלו, שכן הוא נכתב משום מה במכונת כתיבה, או עותקים בכלל. המסע בעקבות אוואן מסתבך. לקראת שליש הספר סטרייק מוצא הן את כתב היד והן את גופת הסופר, ומסתבר שמותו בוים על פי הספר, בדרך זוועתית וכזאת שמוציאה מכלל חשבון התאבדות. והסיפור ממשיך הלאה. העלילה מובילה אותנו בין שלל דמויות, בעיקר בעולם הספרות, ההוצאה לאור וסדנאות הכתיבה. עולם שבו כולם רוצים לכתוב ולפרסם, אבל דומה שאף אחד לא רוצה לקרוא.

העלילה מתרחשת כמעט כולה בלונדון רטובה עד מושלגת, עגמומית וקודרת, בתקופה שבין חג המדורות של גאי פוקס בנובמבר ועד חג המולד. היא כוללת המון דמויות. אמנם ייחודיות, מעניינות ומסקרנות כל אחת בדרכה, אבל מבחינת חווית הקריאה צריך להחזיק ריכוז לא קטן כדי לזכור מי הוא מי, ובעצם כמעט אף אחד או אחת מהן לא ממש מעוררת הזדהות או חשק להכיר אותה. הם לא אנשים נחמדים. בדרך לפתרון סטרייק שולף לנו חברים ומכרי עבר מהכובע. למי מאיתנו אין מכר שלא דיברנו איתו שנים, אנחנו מתעבים את בן הזוג שלו ומתעלמים מילדיו, אבל הוא ישמח לעשות לנו טובה ענקית ברגע שרק נבקש. אולי כדי להכניס לאווירה הספרותית, התרבותית והמעודנת של הספר, כל פרק נפתח בציטוט של יצירות שמעולם לא שמעתי את שמן והייתי בטוחה שהן המצאה, אבל לא. ומצד שני הקשר לפרק לא באמת ברור.

האם טוב שקראתי את הספר באנגלית? נתחיל מזה שלא הייתה לי ברירה. מי שהולך לספריית-תחנה בעיר שרובה אנגלו-סקסית מגלה שהסיכוי למצוא שם פרוזה בעברית דומה לסיכוי למצוא פרוזה בצרפתית או רוסית. אנגלית זו השפה. זה גם אומר שהקריאה איטית יותר, מה שתופס יותר שבתות בקריאה וזה טוב. עם זאת קצב הקריאה איטי, ולא בטוח שמתאים לקרוא בלש בקצב איטי. אם כי את הבלש הזה כן, וסקירות אחרות שכתבתי מזכירות לי שגם את התרגומים של סדרת קורמורן סטרייק קראתי לאט. לא שברור לי איך אפשר לתרגם נכון את הספר הזה, על כל משחקי המילים שבו. או בכלל על כל המילים שבו. הספר כתוב בשפה לא פשוטה, עד כי נראה שהכותבת ממציאה מילים שאינן באמת קיימות. (הבת שלי בתגובה: "ג'יי קיי רולינג? ממציאה מילים? איך יכול להיות?? היא גם מכניסה המון סוגריים בטקסט שאינו טקסט עיוני ואמור להיות פרוזה רציפה, וכן. זה מפריע).

היא טובה בתיאורים. אין ספק. יש המון תיאורים מאוד יפים פזורים לאורך הספר. של נופים עירוניים, מזג אוויר, דמויות, וסצנות. וכאבי רגליים. שלא נשכח לרגע שהבלש קטוע רגל עם פרוטזה שלא מותאמת ועם עבודה שכרוכה בהמון הליכה, שלא לומר ריצה, על כביש מושלג וקפוא. עובד מצוין. נראה שהעלילה הבלשית היא לא העיקר כאן, אלא רק כר לתיאורים האלה. זה ניכר גם מהדרך שבה הכותבת זורקת בפועל את הקורא ממתווה הפתרון תוך תיאור המון שיחות סתומות, תוכניות עלומות, מעטפות סגורות, שיחות טלפון חד צדדיות ועוד. זה מעצבן נורא וכביכול בא להביא את הקורא אל פתרון העלילה ואל הסצנה המסורתית שבה הבלש פורס את פתרון התעלומה באוזני הפושע בלי הפרעה ובלי איומים על חייו. והפתרון הזה, חייבים לומר, הוא קלוש מאוד. המון עשייה מורכבת ומסובכת, כביכול להרוג יתוש בעזרת תותח, ובלי באמת שיהיה מניע ראוי לשמו.

ובשורה התחתונה. יש לספר קסם (לא. לא קשור להארי פוטר). בעיקר כי קורמורן לא מפסיק להזכיר לי את הבלש האניגמטי של דאגלאס אדאמס ששמו דירק ג'נטלי. וגם כי יש הרבה תיאורים של לונדון, וזה יוצר אווירה. מי שמחפש ספרי בלש הארד-קור, שיילך ליו נסבו או משהו. כאן, כאמור, העלילה הבלשית היא רק תירוץ.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על The Silkworm - Cormoran Strike #2