ביקורת ספרותית על פרנקנשטיין בבגדאד מאת אחמד סעדאווי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 14 באוקטובר, 2017
ע"י מחשבות


2005 לא היתה שנה טובה בבגדאד. לא ששנה אחרת היתה טובה יותר, אבל פיצוץ המתרחש כמה פעמים ביום בעיר המיוסרת הזו, הביא לפיצוץ של רעיון לספר. גם בפיצוץ הזה יש נפגעים, ובמקרה הזה אנחנו.
האדי הוא מספר סיפורים מחונן בבית קפה, שכמובן שותים בו תה. יש לו קהל נאמן ולשומע לא ברור מה אמת ומה שקר. הקהל אדיש לסוגיה זו. האדי הוא גם מתווך של חפצים יד שניה, שבבגדאד יש להם ערך בעיר בה דברים חדשים נדירים. עוד דמות בסיפור היא של מחמוד העיתונאי, השומע את הסיפור שתיכף תשמעו עליו, אותו הוא שומע בהקלטה ישירות מפי בעל הדבר.
גופה מסויימת, מפיצוץ מסויים, קורמת עור וגידים. ליתר דיוק, מישהו אוסף גופה מאחד הפיצוצים הרבים בעיר המכילה רבות כאלה, הגופה אינה שלמה ויש לאחות חלקים אותם אוסף מי שאוסף, האדי המתווך כנראה, מרכיב חלקים חסרים מגופות אחרות בתפירה גסה עד שהגופה קמה לתחיה. מה הרעיון? הרעיון הוא שהגופה תצא ותנקום את מותה מחלקים ממנה הורכבה, כלומר, כל חלק שמרכיב אותה נקרע מגופה אחרת. החלק הזה הוא תוצאה מפיצוץ שמישהו אחראי לו. המישהו הזה צריך למות. רעיון עיוועים יפה.
דמות שלישית בסיפור היא של אום דניאל. דניאל נלקח ממנה לפני עשרים שנה למלחמת איראן-עיראק. הא מאמינה שבנה לא מת ויום אחד ישוב. היא זקנה, בקושי רואה ופתאום דניאל בנה חוזר מ"מותו". נחשו מיהו דניאל?
כל מה שסיפרתי לכם עתה נמצא די בהתחלה ומכאן אני לא מספר הלאה מפני שבעצם אין סיפור. ספרים בהם אין סיפור אם משום שהסיפור גרוע, הכתיבה גרועה וכמובן הצירוף של השניים, מכעיסים אותי. למרות זאת, קראתי עד הסוף. הכתיבה לא ממש גרועה, אבל זה שיש גופה שלא ניתן להורגה משום שכבר מתה, שיש לה כוחות דמוניים סטייל באטמן/סופרמן/אנטמן/איירונמן, היתה אמורה להעניק לנו סיפור ממזרי הרבה יותר. פרנקנשטיין כבר הוזכר ולכן הציפיות עלו, נקמה יש והציפיות שוב עולות, בגדאד היא הרי בגדאד שלאחר סדאם חוסיין. מכל זה הסיפור נופח נשמתו בלחישה רפה.
ושוב, לא שזה ספר גרוע, זה ספר מאכזב, אך ראוי לקריאה רק בשל היותו ספר אוירה, ספר על עיר מיוסרת, בו שיעים וסונים אוכלים אחד את השני, עוד עדות משתתפות בחגיגה, אנשים עם אינטרסים אישיים סובבים בעיר עם רכבים אמריקאיים חסונים, שחורים ועם שמשות מואפלות, כשבפנים אנשים מגוהצים למשעי ובעלי משקפי שמש שחורים. עיר עניה, שגם האמריקאים משתתפים בחגיגה ולא מצליחים או רוצים להביא סדר.
כבר נאמר פה ושם שעל העטיפה כתוב שהרומן נכתב ברוחו של גרסיה מארקס, וזו כמובן אמת מוחלטת. בשני הספרים יש מילים, כריכה ופרטים על בית ההוצאה לאור.
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
הכוורן (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת נהדרת . נשמע כמו ספר מוטרף על כל הראש , כמו שאני אוהב ...
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
יונתן, דווקא ניסיתי להשמע לא מזהיר. היו מי שאהבו.
יונתן בן (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת מעולה, תודה על האזהרה (המשתמעת מדבריך).
omripoll (לפני חודש)
מסכים לגבי נקודות הדמיון למארקס..
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חודש)
ביקורת טובה, אם כי אינני מסכים עם חלק גדול מהנאמר.
אגב - עיניין הסונים והשיעים בקושי מוזכר בספר.
נעמי (לפני חודש)
צחקתי מהמשפט האחרון.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
המשפט האחרון מעולה.
yaelhar (לפני חודש)
ביקורת טובה ואינפורמציה שימושית.
לא שקלתי לקרוא אותו - אני לא מחבבת התחכמויות וודאי שאני לא מחפשת "ספר על עיר מיוסרת, בו שיעים וסונים אוכלים אחד את השני" כדבריך. מזה יש מספיק בעולם האמיתי.
מחשבות (לפני חודש)
הספר קריא, אולי חיכה סיום מפתיע.
חני (לפני חודש)
אז למה המשכת?





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ