ביקורת ספרותית על טיולים בפלסטין - רשימות על נוף הולך ונעלם מאת רג'א שחאדה
ספר טוב

---

ראשית דבר, אני חייב להקדים ולומר כי ניגשתי בהתלהבות רבה אל הספר וקראתי אותו בשקיקה, ולא רק בשל כתיבתו העדינה והמרגשת של רג'א שחאדה, אלא בעיקר מתוך סקרנות לחוות את המולדת מתוך עיניו וזיכרונותיו של פלסטיני.

רג'א שחאדה הוא פלסטיני בן הארץ שנוהג לצאת ל"סרחה" בגבעות השומרון, כלומר טיולי שוטטות, לכל מקום שנושאות הרגליים ללא יעד, ללא מטרה ללא רסן, טיולי חירות מוחלטים בהם אפשר להתייחד עם הטבע ולהימלט מהמציאות הכואבת, הבלתי אפשרית שבה חיים הפלסטינים. אגב כך, לוקח אותנו שחאדה אל הנופים הקדמוניים של הארץ, אל הזיכרונות הקולקטיבים של החברה הפלסטינית ואל זיכרונותיו המשפחתיים.

הרגשה מוזרה ליוותה את הקריאה, מרגש היה לקרוא את האהבה העצומה של שחאדה אל נופי מולדתו ; הרגישות הרבה לטבע, המגע עם האבנים, ריחות צמחי הבר, ואפילו הטל הנקווה על הקרקע . יחד עם זאת, לא לגמרי הצלחתי לעמוד על טיב משאת נפשו, למה בדיוק שחאדה מתגעגע?

פלסטין היא חבל ארץ עתיק עם היסטוריה מפוארת, ארץ שמשכה במהלך חייה אין ספור עולים לרגל, והציתה את דמיונם של מאמינים רבים. שחאדה אינו מתכחש לעבר ההיסטורי הרחוק, אך הוא מצניע זאת בטיוליו ויוצא נגד המגמה להעדיף את שרידי העבר, על חשבון אוכלוסיית ההווה. הוא מתאמץ לחשוף את שורשי העם הפלסטיני ,שנטועים באדמה הסלעית של השומרון , סיפור משפחתו והנוהג לגור ב"קצר" , שהוא מעין בית אבן בשדה לתקופת הקיץ, אכן נוגעים ללב אך הניסיון ליצור מכך זיכרונות לאומיים פלסטיניים שיעמדו שקולים מול זיכרונות העם היהודי, נראה לא משכנע. הגעגועים לארץ ריקה, לבאר מים, או לשבט בדווים ששוטט באזור, אינו זיכרון של עם, ולא יכול להיות, אלא יותר תסכול על כך שמציאות זו השתנתה בעקבות האירועים הפוליטיים שעברו על האזור.

רג'א שחאדה הוא עורך דין, שמתגורר ברמאללה. בשונה ממשפחתו וקרוביו, שהעדיפו לצאת אל ארצות הברית או מדינות המפרץ, העדיף שחאדה להישאר ברמאללה, ולהיות מחובר לנופי ילדותו. ביקורת פוליטית רבה מוטחת בחיבור על המדיניות הישראלית, בתי המשפט, המחסומים, המתנחלים שפולשים אל גבעות ביתו, אך גם ביקורת על מקבלי ההחלטות הפלסטינים, שלא השכילו לראות את הנולד, ואפשרו למדינת ישראל להשתלט עוד ועוד על אדמות.

הקורא ימצא הרבה משותף עם שחאדה, הוא עדין, משכיל, ומטייל בטבע בסגנון שמזכיר את טיולי התנועה, הוא הומאני וחביב על הבריות, ולמרות התמונה הפסימית שהוא מצייר, דווקא הפער הלאומי עם אנשים ,שכמותו נראה ניתן לגישור, כך שבין השורות חשתי במשב אופטימי.
לסיכום, ספר נהדר על מסעות בארץ מולדת, מרתק, עדין ומרגש.

» ביקורות נוספות של מרדכי
» ביקורות נוספות על טיולים בפלסטין - רשימות על נוף הולך ונעלם