ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 בספטמבר, 2017
ע"י מרדכי
ע"י מרדכי
חצי שמש צהובה, היא הסמל המתנוסס על דגלה של ביאפרה, אותה רפובליקה מורדת, בדרום מזרח ניגריה, שניסתה לפרוש מהמדינה ולזכות בעצמאות, ללא הצלחה יתרה בסוף שנות ה-60. אולם סיפורה של ביאפרה, הוא הסיפור של אפריקה כולה, המתאמצת להסיר מעל עצמה את כבלי הקולוניאליזם מצד אחד, אבל אינה מצליחה לייצב מסגרת מדינית אלטרנטיבית מן הצד השני.
אדיצ'ה צ'ימננדה רוקחת דמויות צבעוניות, לכדי עלילה ומשרטטת דרכן את החלום ושברו. כל אחת מהדמויות מייצגת מעמד חברתי אחר בחברה האפריקאית, וברמה הניגרית כל דמות משקפת תמהיל זהות אחר במתח בין השבטי , הדתי והלאומי.
אדינגבו, הפרופסור המהפכן מייצג את המעמד העליון המשכיל העשיר, זה שיוצא נגד האדם הלבן ושרידי הקולוניאליזם, אבל מצד שני מאמץ את הרעיון הלאומי ואת אורחות החיים המודרניים. אוגוו הוא המשרת המגיע מן הכפר, ומנסה למצוא גשר בין הקדמה ובין ערכי המסורת והאמונות התפלות. אולאנה וקאיננה, תאומות ניגריות שחיו בבית עשיר, הן בזות לערכים הישנים ובסתר ליבן היו אולי רוצות להיות לבנות. ודמותו המפתיעה של ריצ'רד, עיתונאי מאנגליה המגיע למדינה השחורה ודווקא הוא הנושא את הצבע הלבן, שואף להיות בן המקום.
הזהות הלאומית הניגרית, אם הייתה כזאת מתפרקת במתיחות אתנית דתית בין שבטי הצפון המוסלמיים, בני המואסה ,לבין שבטי הדרום הנוצריים בני האיגבו והיורובה. הנאמנות השבטית החזקה ביותר, זו הדוחפת למעשי זוועות מתחברת לזהות הדתית העל מדינתית, כך שהזהות הלאומית הניגרית אינה חזקה דיה בכדי למנוע את המאבקים על משאבי המדינה. במציאות זו של מלחמות ומאבק קיומי עוברות הדמויות טלטלה, ומשברי זהויות כל אחת.
העלילה אנושית וסוחפת, והיא ספוגה באווירה אותנטית, של מאכלים, מסורות ביטויים, שמות עד כדי כך שניתן להריח את העשן המיתמר ממדורות הכפרים. המחברת מצליחה לבטא את הייחוד של הקבוצות השונות, ולהעביר את המורכבות ביחסים הבין אישיים והחברתיים, במדינה שסועה וקרועה המחפשת את עצמה. הביקורת לא נעלמת מן העין, והיא מופנית דרך ספר הנכתב במקביל לעלילה הנקרא: "העולם שתק כאשר מתנו". הטענות כנגד העולם המערבי הלבן השבע, הן בכך שאפשר את מעשי הזוועות, ובשם האינטרסים האזוריים העדיף לצדד ברוב המוסלמי ובכך לחסל את חלום ביאפרה הנוצרית.
ביקורת שקטה יותר, אך בוטה לא פחות מועלית כנגד הרעיון הלאומי בכלל והניגרי בפרט. מסתבר ששעבוד בעבר, והתנגדות לאדם הלבן הם לא מכנה משותף חזק דיו, שיכול להחזיק את הקבוצות השחורות תחת מסגרת לאומית חדשה. וכל מי שנסחף אחר הלאומנות הניגרית ואחר כך הביאפרית, זכה למפח נפש ואכזבה, כך שהמסגרת היחידה המעניקה ליחיד זהות, שייכות ובטחון גם היום היא המסגרת השבטית.
לסיכום, ספר מורכב, אנושי וסוחף הלוקח את הקורא אל תוך הקרביים של אפריקה המערבית. מומלץ מאד.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
