ביקורת ספרותית על אלמוניות - ספריה לעם #738 מאת אגור שיף
ספר מעולה

---

פיל ועכבר דוהרים להם יחדיו בערבה. "תראה כמה אבק אנחנו עושים", התגאה העכבר.
אָגוּר שיף מביא לפנינו מעין פיל ועכבר. העכבר הוא שיף עצמו ובשרו, הפיל הוא כנראה וכמתבקש עמוז עוז בדמות יואל און, הסופר הציני, הסרקסטי, המלא מעצמו, עטור התהילה, זה הנלמד באקדמיה, המתורגם ביותר. ומה הקשר בין שניהם? עד עכשיו לא היה ומתברר שאון, אפילו לא שמע על אחד ארם פריש. אבל שניהם מתגלגלים לכנס סופרים במרקש, מרוקו. שניהם, יחד עם רעייתו של און, תִּרזה, נחטפים למדבר. במיני סדרה, שתעשה עפ"י הספר, ליהקתי את דוב'לה גליקמן כיואל און הציני, צחי גראד כארם פריש האלמוני, וסנדרה שדה, כאשתו הנאמנה, הצינית, המשלימה, התומכת של יואל און. החוטף והמפקד הוא שף זיינדין, שאת דמותו ביקשתי לראות בשף איינסלי הריוט. יש גם מתורגמן משועשע, מי אם לא רועי בר-נתן.
עכשיו תארו לעצמכם את השלישיה הזו, יואל און, אשתו והסופר האלמוני ארם פריש, נחטפים למדבר סהרה. הם מגיעים לשום מקום, התנאים נוחים יחסית לשום מקום, אין התעללות, רק ניתוק מוחלט. זה לא החמאס, לא דאעש, לא אל קעידה, לא ברור מי בכלל. בשלב מסויים הם מתבקשים כמובן לדקלם הודעה. אבל כל זה כלל לא חשוב.
עיקר הספר סובב סביב הפרסונה המנופחת של און, סביב אלמוניותו של פריש וסביב דמותה המיוחדת של תרזה. פריש חש בכל נימי גופו את האלמוניות הלא-מבורכת אל מול התהילה של און. און קובע תחילה את הטון. הוא ממציא משחקים להעביר את הזמן, קובע את החוקים ומתרגז כשנוח לו. אבל אין רע בלי טוב. און מחליט שכדי להעביר את הזמן יש להתחיל בספר חדש. אין מתחילים ספר חדש כשאין מחשב, אין עט, אין בלוק כתיבה, אין כלום? און מחליט שתרזה תהיה הרשמקול האנושי. היא מוחה, אבל מחאתה רפה. און חושב שהיא תוכל לשחזר את עיקרי הדברים אחר כך, בבית.
כך מגיעים לעולם לב לוויצקי, האלמנה קלושינר והילד אברם פריש (לא לבלבל עם ארם פריש). שלושת אלה חיים בעיירה פוזמק בפולין. הילד נלקח מאימו, הועבר לאלמנה הרוזנת קלושינר, הקשורה ללב לוויצקי ההדור והצעיר יחסית, המשכיל וזה המחפש את קרבתה של האלמנה. איך מחברים ביניהם? האלמנה לוקחת את הילד, אומרת לכל מי שרוצה לשמוע, וכולם רוצים לשמוע, כי הילד צריך מורה. לכן היא שוכרת את המורה לוויצקי, שיגור בינתיים באחוזתה ויילמד את הילד. הילד לומד, מבריק וסקרן, סקרן כל כך שהוא תופס לילה אחד את לוויצקי בין רגליה של הרוזנת ושניהם ללא פיסת לבוש.
כך מתקדם הסיפור כשבשלב מסוים און נלקח חולה לטיפול. תרזה ממשיכה את הסיפור ופריש מסיימו. אבל עד לשם עוברים חודשים, הם אינם יודעים דבר על המשא, על המתן ועל גורלם.
אָגוּר שיף בהחלט יודע לספר סיפור, סיפור הדוק ומרתק והוא בחיים כמו בסיפור, הולך בצִלם של ענקים כשספרו החמישי, הנוכחי, הוא מבקש לבוא בחשבון עם גורלו זה. תעזרו להושיע אותו? זה כדאי.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על אלמוניות - ספריה לעם #738