ביקורת ספרותית על כחולמים מאת יוסי קליין הלוי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 ביולי, 2017
ע"י tuvia


בשנת 1967 הייתי בן שמונה, ביום תחילת המלחמה , אני חושב, עבר מטוס עירקי בדרכו אל או מ הפצצת בסיס חיל האוויר ברמת דוד, בדרך הוא השליך פצצה אחת או שתיים על חיפה, וחברים , זה הזיכרון היחידי שיש לי ממלחמת ששת הימים. לא זכור לי שאמרו שירושלים העתיקה שוחררה ושהכותל נמצא בידינו. את סיפור השחרור של העיר העתיקה למדתי הרבה יותר מאוחר וביקרתי שם כשהייתי בכיתה ה׳ או ו עם אבי, ויש לי אפילו תמונה נהדרת מהכותל. וגם נכון שהרחבה מלפני הכותל נוקתה ולא נשאר זכר לאותה שכונה של המוגרבים ששכנה שם.
הספר כחולמים מספר את סיפורה של חט׳ 55 של הצנחנים בפיקודו של מוטה גור , ששיחררו את ירושלים.

חשיבותה של המערכה בירושלים שהיא בעצם קבעה את כדור השלג שהולך ומתגלגל עד ימינו אנו , מבלי ששום פעולה פוליטית או אחרת שמה סוף לאותו כדור שרק הולך וגדל אוסף עוד ועוד מטען שלבסוף יתפוצץ בפנינו, והנזק שיגרם כבר לא יוכל להיות מתוקן.
הסיפור שמסופר בספר מאוד מיוחד מנקודת המבט שהוא שולח על מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים כשהקרב בירושלים מהווה קרן אור מרוכזת על נושא מעמדה של העיר ומעמדם של השטחים הכבושים.
זהו סיפורם של שבעה ממשחררי ירושלים שכל אחד מהם מהווה סיפור אנושי, כמעט אוטוביוגרפי של התפתחות אישית ועלילות חייהם.
שבעת הגיבורים הם :יואל בן נון
ישראל הראל
חנן פורת
אודי אדיב
אריק אימון
מאיר אריאל
אביטל גבע
יש כמה סמנים משותפים להם, כל אחד ואחד מהם פיתח קרירה מיוחדת, חלקן בתחום האישי וחלקן התחום הציבורי. כאשר שלושת הראשונים היו מיוזמיו של גוש אמונים ותנועת ההתישבות ביו״ש
וארבעת האחרים קיבוצניקים ופעילים פוליטיים שתרמו כל אחד בדרכו להיסטוריה הקיבוצית, חלקם בדרכם האידיבידואלית ואחד מהם שהלך עד לקצה והיה לחבר בארגון טרור פלסטיני שהיה בדרכו לביצוע פיגועים בשם האידיאולוגיה שבה האמין.
חשיבותו של הספר נמצאת בעיקר בתאור תהליכים המנוגדים שבהם החברה הישראלית הולכת ובעיקר אובדן הדרך והאידיאולוגיה הציונית של חברי התנועה הקיבוצית ומצד שני הזדקקות האידיאולוגיה הדתית לאומית של אנשי תנועת בני עקיבא ולקיחת מטען השליחות הלאומית על גבם של חברי התנועה, בהתיישבות , בצבא ובכל התחומים הלאומיים.
ממחבר נשמר שלא להביע את עמדתו האישית ובכך הוא שומר על אובייקטיביות שרק מוסיפה לאמינות הסיפור.
מומלץ לכל החברים ובמיוחד לרץ ידידי.
טוביה
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
טוביה - להיות ציוני זה לא רק אחוזי גיוס האם מי שלא ממשיך לקצונה הוא לא ציוני?
ואחרון חביב, מהי ציונות?
אני לא בטוח שאני יודע את התשובה הרלוונטית
tuvia (לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
רץ ידידי, ראשית, את המושג אובדן הדרך לא אני המצאתי. זה מוכח סטטיסטית שנה אחרי שנה. את היחידות הקרביות ואת המגוייסים אליהן מרכיבים בעיקר דתיים לאומיים , בני מושבים בפריפריה ואנשי הישובים בדרום ובצפון.
לא אמרתי שהקיבוצניקים לא ציונים אבל אמרתי שמה שמתאר את מצבם זה אובדן דרך אידיאולוגי!
אני שמח שבני משפחתך מחזיקים באידיאולוגיה הציונית ההגשמתית, אבל לצערי אין הם אלא היוצאים מן הכלל שאינם אופייניים לכלל, עצוב אבל נכון סטטיסטית.
טוביה
רץ (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
טוביה ידידי, תודה להמלצה, אבל אני לא זקוק לללמוד מספרים על החיים, אשתף אותך בדוגמה קטנה, יש לי גיס וגיסה שחיים בחניתה, כן למרבה הפלא הקיבוץ עדיין קיים, הבית שלהם נושק לגדר המערכת, לבנות שלהם סיוטים מהמלחמה האחרונה, הוא אב המשפחה רופא בצפון, בעיקר בכפר ערב אל ערמשה, היא נוסעת יום יום לבית חולים רמב"ם בחיפה, הילדים שלהם נלחמו על שירות קהילתי קודם לגיוס הצבאי, וכך אני יכול להמשיך, וזה למען האמת לא מסתדר לי עם המסקנה שלך:"ובעיקר אובדן הדרך והאידיאולוגיה הציונית של חברי התנועה הקיבוצית", אז מה למדתי מה שרואים משם, לא רואים מפה.
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
שניהם
גלית (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
טוביה כל מדינת ישראל נטשה את הגישה המסתפקת במועט והפכה יותר קפיטליסטית יותר חומרנית,יותר נהנתנית.החברה הקיבוצית לא רעה יותר ולא טובה יותר משום קבוצה אחרת.
השיטה הסוציאליסטית נכשלה,אין מדינה בה זה הצליח.
סטטיסטית הטיעון שלך לא נכון ,"הבועה" - מה זה לכל הרוחות הביטוי המתנשא הזה?-הבועה התל אביבית היא ספקית החיילים הקרביים הכי גדולה,אחוז משלמי המיסים הכי גבוה במדינה,
הישוב עם אחוז הגיוס הכי נמוך הוא עמנואל.
אז למה להאשים את הקיבוצים שהם לא ציונים? תאשים את החרדים,זה יותר הגיוני.
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
גלית, לא מסכים איתך. מאז מלחמת יום הכיפורים יש כירסום הולך וגודל המחוייבות של ההתיישבות הקיבוצית לאידיאולוגיה הציונות. רב הקיבוצים נטשו את דרך ההתישבות החקלאית והפכו לגופים כלכליים כשהגורם המרכזי שלהם זה כלכלה קפיטליסטית .
הקיבוצים ומכל התנועות , הפכו שטחים חקלאיים שנתנו להם לעיבוד חקלאי, לשכונות וילות למכירה לציבור. שיא אובדן הדרך והכל בשם הכלכלה הקפיטליסטית. איפה האמונה הציונית סוציאליסטית ?
אצל הציעירים, אובדן הדרך בולט והביטוי לכך , המרכזי, באחוז המתנדבים ליחידות עילית ואחוז ההשתמטות, כמו גם במה שקורה בבועה של תל אביב. מספיק לבדוק את הסטטיסטיקות ומקבלים את התשובות לכך.
טוב שיש חילופי דורות ומשהו אחר ממלא את מקומם.
גלית (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
כל התיחסות לקבוצה כגוף אחד - היא הכללה לטעמי כל הגישה הזו שמאדירה את ההתישבות העובדת - לא לעניין. וכמובן גם לא הדעה הנוגדת שמזלזלת בקיבוצניקים אובדי הדרך.
הקיבוצים לא שונים משאר החברה (כמו גם ה"מתנחלים" "אנשי עיירות הפיתוח" ה"מזרחיים" ה"אתיופיים" ) ערכיהם השתנו בדיוק כמו שהשתנו ערכים בחברה הישראלית.
דמות ה"צבר" יפה הבלורית והתואר שהולך להגשמה ביישוב הארץ - לא קיימת, ואני לא בטוחה שהייתה קיימת אי פעם ואינה סתם מיתוס.
היישוב העירוני תמיד היה הגדול ביותר יחסית ולפיכך תרומתו לחיילות הקרביים ול"משפחת השכול" הייתה גם היא יחסית.
כמעט 80% מבוגרי הקורסים האחרונים הם בני ישובים שהם לא מושב או קיבוץ.
% הדתיים נשאר יציב לאורך השנים . מה זה אומר ?
ואם היינו עושים פילוח אשכנזי/ מזרחי ? מה זה היה אומר?
היום קיימות הרבה אפשרויות למתגייס ושיא ההקרבה הוא לא בהכרח קורס טייס.
דני בר (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
גלית- מכליל? למי הכוונה? לקיבוצניקים? נדמה לי שזו לא הכללה בכלל.
לא אמרתי שהם פחות ערכיים, להפך...בעיניי- הם היו ונשארו מלח הארץ.
בתקופה שבה ניהלתי את כפר הנוער בן שמן, הייתה לי קומונה של ש.ש. שהתרומה שלהם הייתה ענקית ומעבר למספרם באוכלוסיה.
יחד עם זאת, אותה רוח של התנדבות לשרות איכותי הלכה ונדחקה לשוליים ואת זה אומרים המספרים. די אם נציץ בנתונים של קורס הטייס האחרון...
גלית (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
וגם אתה דני בר מכליל ולא הוגן.
דני בר (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
מרתק מאוד הפסיפס האנושי שהבאת כאן, מחנן פורת ועד אודי אדיב. איך כל אחד לוקח את האידאולוגיה שלו למקום שונה כל כך.
והקיבוצים בעיניי היו התגלמות הציונות והערכים, ולראייה , המשקל הסגולי שלהם בכל יחידות העלית בשנות השישים והשבעים, הם היוו ביחידות אלה את המרכיב העיקרי ותרמו מהרוח המיוחדת שלהם. לא במקרה הם היו עבורי מודל לחיקוי.
לצערי, היום, אבדה להם הדרך ההיא וחבל.
אפרתי (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
מסכימה עם גלית ועם חלק ממסקנותיך, אבל לא עם כולם. אבל אני נותנת שבח לביקורת בעלת ערך, בלי קשר לדעותי האישיות.
מיכאל (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
מסכים עם גלית.
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
גלית, הבאתי את חנן פורת רק כדוגמא. אני יכול למצוא אותם אמירות גם בקרב יוצאי הקיבוצים מכל התנועות ובקשר לחרדים, אולי? וכנ״ל גם בנוגע לערבים. רק מהסיבה הפשוטה שאני מצבר על ציבורים ולא על יוצאים מהכלל.
אני בטוח שתסכימי איתי שבקרב הערבים הציונות לא כל כך נפוצה, הלא כן?
גלית (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
זה שחנן פורת אמר את זה (ויסלחו לי מעריציו - אני לא בינהם) לא הופך את זה לנכון.
לטעמי אפשר להיות חרדי ציוני ,ודתי לאומי ציוני, וקומוניסטי ציוני וימני ציוני,ודרוזי ציוני וערבי ציוני, ו -רחמנא לצלן- שמאלני ציוני.
אין דרך אחת ויחידה.
בשום תחום.
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
מדוע הצעירים נעשים יותר ויותר אינדיבידואליסטית ומנוכרים מהציונות החלוצית? שאל חנן ( פורת). הסיבה, הסביר , היא כישלונה הבלתי נמנע של הציונות למלא את הבטחתה לנרמל את הגורל היהודי. ״ לפי תומו סבור היה עם ישראל כי לאחר המאבק להקמת המדינה ולביסוסה, יזכה להכרה ולהשלמה מצד אומות העולם, ובכללן עמי ערב, והללו יאפשרו לו לחיות בארץ חיים נורמליים שלווים כשאר העמים״. אבל עכשו, דור לאחר הקמת המדינה, ברור שהמאבק להישרדות וללגיטימציה עתיד להימשך. התוצאה היתה התפכחות גדלה והולכת בקרב עם ישראל באשר ל״ הנחות היסוד הפשטניות של הציונות הקלאסית אשר ביקשה לראות הארץ ישראל ׳ מקלט בטוח׳ ופתרון לבעיית האנטישמיות״ עמ״ 249.
הפתרון, כתב חנן, הוא חזרה אל המורשת היהודית הקלאסית שהציונות החילונית דחתה, ואשר מכילה את ״ המפתח להבנת הייחוד והיעוד של עם ישראל וארץ ישראל. תהליך שיבת העם לארצו הוא שלב מרכזי במערכת מושגי הגאולה אותה חזו נביאי ישראל, ואליה נכסף העם בכל שנות גלותו״ ( כנ״ל).
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
תקראו את הספר, יש בו תובנות שאולי קצת יזעזעו את בסיס אמונתכם
פֶּפֶּר (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
אני עם גלית עד למשפט האחרון, ולא עד בכלל. יש הרבה ציונות מחוץ ליו"ש.
גלית (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
זה נשמע כמו מסקנה שלך. ואם לא לזאת התכוונת- התנצלותי,
ואני אומרת, על כל אודי אדיב יש אורי אילן.
ויש אלפי קיבוצניקים שמעבדים את האדמה ומיישמים ציונות יום יום במו גופם.
ומרגיז אותי לשמוע שמנכסים את הציונות לדתיים לאומיים כאילו רק שם יש פטריוטיות ,אהבת הארץ והעם.
כמו גם ניכוס היהדות ליהודים אורתודוכסיים.
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
זה לא טענה אישית שלי, זה מה שהמחבר מגיע אליו במסקנותיו לגבי התהליכים שעברו על הקיבוצים ותנועות השמאל מאז מלחמת יום הכיפורים. אני רק הבאתי את המסקנות שאליהם הוא מגיע ומזדהה איתם וגם מנסיוני האישי כחבר גרעין לקיבוץ של השומר הצעיר ולמה שראו עייני שם וממה שחוויתי בתור נחל״אי.
tuvia (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
מה השאלה?
גלית (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
מעניין אותי הפליק פלאק המחשבתי שהביא אותך לטעון כי התנועה הקיבוצית או ליתר דיוק אנשי התנועה הקיבוצית איבדו את הדרך ואת האידאולוגיה הציונית.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ