אדום החזה הוא הספר השלישי בסדרת הארי הולה אך הראשון שתורגם לעברית. אף על פי שהספר עומד ברשות עצמו לא רע, היו מספר לא מבוטל של אזכורים לאירועים מהעבר ולפחות דמות אחת שנראה לי שהיחס אליה נעוץ בעבר כך שהרגשתי משהו חסר מהכרכים הקודמים.
הספר עובר הלוך ושוב בין ההווה לבין מלחמת העולם השנייה, בעיקר בחזית המזרחית. בהווה, השוטר האלכוהוליסט הארי הולה מנסה לזהות ולגלות רוצח שקנה רובה נדיר לפני שישתמש בו. התיאור של העבר מתפתח וחושף בפנינו מועמדים אפשריים ואת קשרי הגומלין בין הדמויות, בעוד שבהווה הולה מתמודד עם נאו-נאציזם, שחיתות, אהבה, רצח ואלכוהוליזם.
מה שבמיוחד מצא חן בעיני בספר הוא החלק ההיסטורי. לא ידעתי דבר על נורבגיה במלחמת העולם השנייה, המפלגה הפשיסטית הנורבגית והמתנדבים שהצטרפו לס"ס הגרמני. המחבר מצליח להחיות את התקופה, במיוחד בתיאור החזית המזרחית ולגרום לה להיות חלק אינטגרלי מהסיפור. המסתורין והמתח גם הם בנויים היטב. המחבר מצליח ללכת על קו דק כאשר מצד אחד הקוראים הופכים למשקיפים רואי-כל המודעים לרוב מה שבאמת קורה, אך מצד שני נשארים בחשכה וממשיכים לנחש לגבי התעלומות העיקריות עד הסוף.
מה שלא היה כל כך מוצלח הוא שלפעמים הרגשתי קצת מבולבל ולא היה ברור לי מי נגד מי. המעבר הלוך ושוב בין התקופות, בשילוב עם הנסיעות של הולה, מציגים מעט יותר מדי דמויות בשביל לזכור בכל רגע מי עשה מה ולא הייתי בטוח אם לא אני לא מפספס משהו. מכיוון שעיקר התעלומה נסוב מאחורי הזהויות של אנשים ייתכן וזה היה מכוון. דבר נוסף שלא כל כך אהבתי הוא שהרגשתי שהסופר סומך קצת יותר מדי על צירופי מקרים. גם לא הערכתי במיוחד את העובדה שאחד האלמנטים העיקריים של הסיפור נשאר לא פתור, סביר להניח לספרים העתידיים בסדרה.
בשורה התחתונה די נהניתי מהספר, ובעוד שהוא רחוק לדעתי מלהיות יצירת מופת, הוא ספר טוב ותוספת ראויה למדף סופרי הפשע הסקנדינביים, במיוחד למי שנהנה מהסוג הזה של ספרים. אני נותן לו שלושה כוכבים מתוך חמישה, על גבול הארבעה.

אדום החזה הוא הספר השלישי בסדרת הארי הולה אך הראשון שתורגם לעברית. אף על פי שהספר עומד ברשות עצמו לא רע, היו מספר לא מבוטל של אזכורים לאירועים מהעבר ולפחות דמות אחת שנראה לי שהיחס אליה נעוץ בעבר כך שהרגשתי משהו חסר מהכרכים הקודמים.
הספר עובר הלוך ושוב בין ההווה לבין מלחמת העולם השנייה, בעיקר בחזית המזרחית. בהווה, השוטר האלכוהוליסט הארי הולה מנסה לזהות ולגלות רוצח שקנה רובה נדיר לפני שישתמש בו. התיאור של העבר מתפתח וחושף בפנינו מועמדים אפשריים ואת קשרי הגומלין בין הדמויות, בעוד שבהווה הולה מתמודד עם נאו-נאציזם, שחיתות, אהבה, רצח ואלכוהוליזם.
מה שבמיוחד מצא חן בעיני בספר הוא החלק ההיסטורי. לא ידעתי דבר על נורבגיה במלחמת העולם השנייה, המפלגה הפשיסטית הנורבגית והמתנדבים שהצטרפו לס"ס הגרמני. המחבר מצליח להחיות את התקופה, במיוחד בתיאור החזית המזרחית ולגרום לה להיות חלק אינטגרלי מהסיפור. המסתורין והמתח גם הם בנויים היטב. המחבר מצליח ללכת על קו דק כאשר מצד אחד הקוראים הופכים למשקיפים רואי-כל המודעים לרוב מה שבאמת קורה, אך מצד שני נשארים בחשכה וממשיכים לנחש לגבי התעלומות העיקריות עד הסוף.
מה שלא היה כל כך מוצלח הוא שלפעמים הרגשתי קצת מבולבל ולא היה ברור לי מי נגד מי. המעבר הלוך ושוב בין התקופות, בשילוב עם הנסיעות של הולה, מציגים מעט יותר מדי דמויות בשביל לזכור בכל רגע מי עשה מה ולא הייתי בטוח אם לא אני לא מפספס משהו. מכיוון שעיקר התעלומה נסוב מאחורי הזהויות של אנשים ייתכן וזה היה מכוון. דבר נוסף שלא כל כך אהבתי הוא שהרגשתי שהסופר סומך קצת יותר מדי על צירופי מקרים. גם לא הערכתי במיוחד את העובדה שאחד האלמנטים העיקריים של הסיפור נשאר לא פתור, סביר להניח לספרים העתידיים בסדרה.
בשורה התחתונה די נהניתי מהספר, ובעוד שהוא רחוק לדעתי מלהיות יצירת מופת, הוא ספר טוב ותוספת ראויה למדף סופרי הפשע הסקנדינביים, במיוחד למי שנהנה מהסוג הזה של ספרים. אני נותן לו שלושה כוכבים מתוך חמישה, על גבול הארבעה.