ביקורת ספרותית על ארוחה בחורף - ספריה לעם #740 מאת הובר מנגרלי

---

בקתת עץ קטנה ומושלגת. גג גמלון עם רעפים. עליית גג. במטבח שולחן, כיסאות וספסלים מעץ. אש מבוערת בתנור. מרק חם מתבשל לאיטו בסיר וממלא את הבקתה בניחוחות מגרים. מעילים, צעיפים וכפפות רטובים תלויים לייבוש בסמוך לאש. עשן סיגריה מיתמר אל על מפעם לפעם. פיסות עץ מושלכות לתנור כדי שהאש לא תדעך. נטיפי קרח נמסים לאיטם מהחום. כף עץ מגולפת בעבודת יד. קעריות מרק קטנות. חמישה אנשים וכלב אחד.


איזו תמונה.


חמימה, משפחתית, ביתית. הלב נמס ממש.
הפסטורליות בהתגלמותה.
רק פונדו חסר פה. עוד רגע אפילו סנטה קלאוס יחנה את המזחלת ויצטרף.
חמישה אנשים וכלב אחד בבקתת עץ מושלגת ממתינים למרק מהביל שמתבשל בסיר.
אולי הם נכנסו לבקתה זה עתה, לאחר שבנו איש שלג בחוץ? אולי גם יידו במשובה כדורי שלג זה על זה?
משפחה, נכון?
אבא ואמא, שלושה ילדים וכלב אחד.
ואולי הם סבא וסבתא, אבא ואמא, ילד אחד וכלב אחד.


אידיליה.


ואם הייתי מוסיפה לתמונה 4 רובים?
ואם קעריות המרק הן מפח, חלק ממסטינג?
ואם שלושה מהאנשים הם חיילים לובשי מדים?
ואם אחד מחמשת האנשים סגור במחסן חשוך וישוב מצונף וכנוע על רצפה קפואה?
ואם הבקתה לא נמצאת בשווייץ אלא בפולין?
ואם השנה היא 1939?
ואם במרחק קילומטרים ספורים משם נמצא בור הריגה?


התמונה משתנה.


שלושת לובשי המדים הם חיילים גרמנים. נאצים.
האדם שסגור במחסן הוא יהודי.
החמישי הוא פולני אנטישמי.
הכלב הוא של הפולני האנטישמי. זו לא אשמתו.

רק אתמול-שלשום או אולי שבוע לפני כן, החיילים הגרמנים היו חלק מכיתת היורים ביהודים. הם נמנו על אלה שדאגו לכך שבור ההריגה יתמלא.
היום הם ביקשו לתת מנוחה לנפשם הקרועה והמיוסרת ששבעה מההרג, והעדיפו לכתת רגליהם בכפור המושלג כשהם רעבים, יגעים, מותשים וקפואים כדי לחפש אחר יהודים סוררים שחמקו.
הכל, רק לא להשתתף בכיתות ההרג.


רחמנות.


אני לא מבינה את פשר הספרות החומלת על הנאצים, בעיקר על החיילים. האם ממשלת גרמניה מחלקת מענקים בסתר למי שבכתיבתו ינסה להפוך את המפלצת לפחות מפלצתית? האם מטרת העל היא להפוך את הקערה על פיה ולהראות שהם היו הקורבנות האמיתיים? האם הכותבים הם מכחישי שואה בסתר? ומדוע בכלל הספרים האלו מתורגמים לעברית ומופצים בישראל? מכל הנושאים בעולם - מה גרם להובר מנגרלי לכתוב דווקא על שלושה חיילים נאצים חבוטי נפש שיוצאים למצוא יהודים?


לא מבינה.
אבל יש צביעות בתהייה שלי. הרי קראתי את הספר.
אני לא יודעת מה גרם לי לקרוא דווקא על שלושה חיילים נאצים חבוטי נפש שיוצאים למצוא יהודים.
יהודים שיסיימו את חייהם בבור ההריגה.


# # # # #


בור הריגה (ויקיפדיה)
רוב מבצעי הטבח ההמוני של יהודים בבורות ירי נערכו עם הפלישה של הצבא הגרמני, הוורמאכט, למזרח אירופה במסגרת מבצע ברברוסה. מבצעי הרצח ההמוניים היו יישום של האידאולוגיה הנאצית ותורת הגזע בכללה ולמעשה איפשרו גזל של רכוש רב מהיהודים המומתים, הן על ידי הנאצים והן על ידי שכניהם, התושבים המקומיים. מבצעי ההרג ההמוניים בוצעו על פי דפוס קבוע בדרך כלל. יחידות הוורמאכט היו נכנסות אל אזור כיבוש מוגדר ותופסות בו שליטה, ומיד אחר כך נכנסו יחידות האיינזצגרופן, האס אס ויחידות אחרות, שהופקדו על ביצוע המדיניות הנאצית בשטחים הכבושים.
זמן קצר לאחר הפלישה הנאצית, נקראה הקהילה היהודית וכל יהודי (על פי חוקי הגזע הנאציים) באשר הוא, בפקודת שלטונות הכיבוש, ולעתים בעזרתם של השלטונות או בריונים מקומיים, להיאסף אל שדה בפאתי היישוב: כפר, עיירה או עיר, שבו הוחלט לבצע את ההרג ההמוני בתאריך שנקבע. על פי התוכנית, הנאספים צפויים היו להמתה בירייה, והגופות הרבות יושלכו ויטמנו במחפורת או גיא טבעי, או בבורות ענק שנחפרו לצורך מבצע ההשמדה.
לקראת הגיעם של היהודים אל האתר בוצעו הכנות לביצוע הרצח ההמוני: הוכן הבור, והובאו חיילים, רובים ותחמושת. בחלק ממבצעי הירי ההמוניים אולצו היהודים לחפור את הבור, או להתפשט ממלבושיהם ומיטלטליהם, החפצים הונחו בערמה בסמוך לאתר ההריגה. הנאצים ועוזריהם המקומיים היו יורים ביהודים, שהוצבו מעל הבור, ולאחר שנורו היו נופלים אל הבור, אשר הפך לקברי אחים. לאחר מכן היה הבור מכוסה בעפר על ידי פועלים מקומיים. היו בני אדם שנורו, נפצעו ודיממו עד מותם בבור לאחר שעות וימים, והיו בני אדם אחדים שלא נפגעו אנושות מהירי, או שהפילו את עצמם לבורות בטרם שנפגעו מן הירי, ולאחר שעות חילצו עצמם מתחת להררי הגופות.
לאחר חודשים אחדים בהם בוצעו רציחות המוניות של קהילות היהודים בבורות ירי, הנאצים הגיעו להכרה שהשיטה איננה יעילה דיה ומבזבזת תחמושת. גם החיילים הגרמנים התלוננו על העיסוק הבלתי-נוח. על כן, המשיכו הנאצים לחפש שיטות משוכללות ומהירות יותר להשמדה המונית מהירה. וכך, לאחר דיונים רבים הכניסו הנאצים לשימוש בסוף שנת 1941 שיטה חדשה של הרג בחללים סגורים באמצעות גז, שהלכה והשתכללה במשך הזמן.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%92%D7%94


# # # # #


"גם החיילים הגרמנים התלוננו על העיסוק הבלתי-נוח."
הובר מנגרלי פיתח את השורה הזאת לכדי סיפור אשר מובא בספר זה. זהו סיפור על אי הנוחות של החיילים הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על ארוחה בחורף - ספריה לעם #740